קהילה מחבקת מרחוק: מיזם קהילתי למען החיילים הבודדים

מאת: עינת בן דוד

הם עזבו באוגוסט האחרון את הבית החם כאן בעמק. נפרדו מהחברים, מהמקום המוכר והידוע, מהאחים וההורים ועלו לישראל על מנת להתגייס לצבא. חלקם כבר התקבלו לאוניברסיטאות טובות כמו דיוויס, ברקלי וקורנל ולמרות זאת בחרו לעלות לישראל על מנת לשרת בצה״ל.

אחת הבנות שעשתה פרזנטציה בבית הספר חודשיים לפני שעלתה לישראל הסבירה ש …I'm going back to Israel to serve my people….

כשהגיעו לארץ חיכה להם תהליך קליטה של כשלושה חודשים בו עברו באופן מזורז את ההליך הטרום צבאי: צו ראשון, צו שני, מבחני המאה, זימונים וכו׳. כל זאת תוך כדי לימודי עברית באולפן….. כן, חלקם לא דוברים עברית מספיק טובה ואלו מבינהם שהשפה העברית יותר שגורה בפיהם עזרו לאחרים ללמוד, לנסח מכתבים לצבא, לדבר עם הרשויות בטלפון וכו׳.

כשלמדו את הסלנג ״אתה מלך״ כולם הפכו להיות מלך, הבנים כמובן אבל באופן מפתיע גם הבנות…

על אף ציוני הקב”א והדפ״ר הגבוהים של כולם היו כאלו שהעברית היתה להם למכשול והיה נדמה שלא יוכלו לקבל זימונים ליחידות מובחרות… ואז נפתחה מלחמה!!! למדו ושיננו עברית, נבחנו שוב ושוב מבלי לוותר, דיברו והפעילו את כל מי שהיה מוכן לעזור, למדו טקסטים לצורך שיחות הטלפון בעל פה ובסוף… ניצחו!!!

כל! הבנים קיבלו זימונים לסיירות מובחרות ומיד בסיום הגיבושים החלו לקרוא לעצמם ״גבע מטכ״ל״.

לאחר שכולם עברו את הגיבושים בהצלחה הם הרגישו גאוה גדולה.

נכון להיום כמעט כולם התגייסו: כל הבנים בסיירות ויחידות מובחרות, קורעים את עצמם תוך כדי נסיון ללמוד את השפה והסלנג הצבאי.

הבנות כולן בתפקידים משמעותיים ביותר: לוחמת ומדריכות ביחידות החי״ר, ההנדסה והתותחנים, מד״סניקית, תפקידים בחיל האויר, חילוץ והצלה.

בימים אלו, רובם ככולם נמצאים בשלב הראשון והלא פשוט של טירונות וקורסים. כפי שכל ישראלי מבינינו יודע, וחווה על בשרו, הם מתמודדים עם הטלטלה של להתגייס לצבא ובנוסף מתמודדים עם העובדה שהם חיילים בודדים.

כשכולם מדברים על לצאת הביתה בשבת, הם מרגישים גוש בגרון… הביתה??? ״הביתה״ שלהם מאוד רחוק…

כשמביאים עוגיות שאמא אפתה ביום ראשון, להם אין… ב״בית״ שלהם השרותים נמצאים שתי קומות מתחת לחדר, המקלחות משותפות, התקרה מתקלפת, אין חיבוק של אמא ,אבל יש המון פטריוטיות ורצון לתרום.

את מיזם ״קהילה מחבקת מרחוק״ יזמו ניצן שני, מורן תיכון, עינת בן דוד ורונית שריר. לארבעתן ילדים בגילאים שונים, לחלקן חיילים בודדים בעבר ובהווה ואולי אף בעתיד.

חשיבותה של הרגשת השייכות לקהילה תומכת אינו מוטל בספק ומחקרים רבים מצביעים על החוסן הנפשי ששואבים חיילים מהידיעה שמאחוריהם קהילה המאמינה בצדקת הדרך שלהם ותומכת בהם ריגשית ופיזית מרחוק. על אחת כמה וכמה הדברים נכונים כשמדובר בחיילים בודדים.

הרעיון מאחורי המיזם הוא לפתוח במסורת של אימוץ קהילתי מרחוק של החיילים הבודדים שיוצאים לישראל מהקהילה שלנו כל שנה באופן עצמאי ודרך גרעין ״צבר״, על ידי כך שיקבלו מספר פעמים בשנה חבילות פינוק מ״הבית״ כמו גם גיוס כספים לטובת השתתפות במימון פעילויות כיף מגבשות.

בימים אלו ממש אנו נרתמים להכנת משלוחי מנות לפורים אשר ישלחו ישירות לארץ בטיסה של ה-26 לפברואר.

אם אתם רוצים לקחת חלק במיזם צרו קשר עוד היום עם מורן תיכון במייל: morantichon@gmail.com

כל רעיון לפעילות או קשר אישי עם ספקי שירותים בארץ (מדריכי טיולים, חברות קייטרינג, חברות הסעה וכדומה) יתקבלו מאד בשמחה!

כל תרומה קטנה כגדולה תתקבל בצהלות שמחה בלינק הזה