סוף שבוע קסום בפארק הלאומי פינאקלס (Pinnacles National Park)

מאת: טלילה גולן

לפני כשלושים מליון שנים התפרץ הר געש מצפון מזרח להיכן שהיום ממוקמת לוס אנג׳לס. הר הגעש הזה התפרץ מספר פעמים בתקופה גאולוגית קצרה יחסית, ואז כבה.

לפני כ-11מליון שנים נשבר (שוב) הלוח הטקטוני הצפון אמריקאי. כאשר החלק שממערב השבר הזה, הלוא הוא שבר הסן אנדריאס, החל לזוז צפונה, זז איתו גם רוב אותו הר הגעש קדום. היום הר הגעש הזה נטוע היטב בתוך רכס הרי החוף שמדרום לאזור המפרץ, כשעה וחצי – שעתיים נסיעה דרומה מסנטה קלרה.

מליוני שנות בליה שעבר אותו הר געש עיצבו אותו לצורות סלעים מרהיבות – הפינאקלס- שנראות כאילו נלקחו מעולם אחר. הניגוד עם הרי רכס החוף שמסביב, בעלי הקווים העגולים והרכים, רק מחזק את הרושם שהר הפינאקלס נלקח ממקום אחר ו׳הוצנח׳ למקומו הנוכחי.

בזכות היופי וערכי הטבע של המקום הפינאקלס (Pinnacles National Park) היה מונומנט לאומי במשך שנים רבות, אך לפני כ-5 שנים נוסף לו אלמנט ייחודי נוסף – זהו אחד המקומות בהם משוחררים לטבע נשרי הקונדור שהורבו בשביה. בזכות הקונדורים הפינאקלס הוא היום פארק לאומי מן המניין.

פארק הפינאקלס הוא קטן יחסית בשטחו ובמערכת מסלולי הטיולים שבו. אפשר לטייל בכולם בזמן של פחות משבוע. להתרשמות כללית מהפארק ומאוצרות הטבע שלו מספיקים יומיים שלושה, אבל להיכרות מעמיקה יותר כדאי מאוד לחזור על אותם יומיים-שלושה בעונות נפרדות.

ישנן שתי כניסות לרכב לפארק הפינאקלס. הכניסה העיקרית היא ממזרח, כעשרים מייל דרומית לפאיסינס. בכניסה המזרחית יש מרכז מבקרים, אתר קמפינג משפחתי וקבוצתי גדול, ובימים של עומס מבקרים – גם קו מיניבוסים שעולה למקום האטרקציה העיקרית של Bear Gulch . (בתקופת האביב אתר הקמפינג מבוקש מאוד. כדאי מאוד לשריין מראש מקום באתר).

הכניסה המערבית היא מסולדאד שעל כביש 101. יש שם מרכז מבקרים גדול וחדש, אבל אין אפשרות לינה בתוך הפארק בצד הזה.

אין אפשרות לנסוע ברכב בין חלקי הפארק – בשביל להגיע לשניהם יש לצאת מהפארק ולעקוף אותו מצפון דרך הוליסטר, או מדרום דרך קינג סיטי. אם יש את הזמן, עדיף ללכת ברגל דרך ערוץ נחל הצ׳אלון. זה לוקח בערך אותו הזמן …

לביקור קצר, רק להתרשמות מתצורות הסלעים המרהיבות, עדיף להכנס ממערב. אחרי שעברתם במרכז המבקרים ושילמתם על הכניסה, המשיכו עד הסוף לחניון צ׳פראל. משם תוכלו ללכת עד לשביל הבאלקוניס ולהתרשם כראוי מהנופים המרהיבים. הזמן המתאים לביקור הזה הוא בשעות אחר הצהריים שאז תצורות הסלעים באור הטוב ביותר להתרשמות ולצילום.

בפארק ישנן שתי מערות טאלוס- אלו מערות שנוצרו מהתמוטטות של בולדרים שיצרו ׳תקרה׳ מעל קניון צר. מערות אלו הן אחת האטרקציות העיקריות שבפארק כך שאם אתם מתכננים ביקור שהוא יותר מגיחה קצרה, הכניסו לפחות אחת מהן לתכנון.

המערה ה׳מסודרת׳ יותר היא המערה של Bear Gulch, הנגישה מהצד המזרחי. מסלול ההליכה כולל מעבר בתוך המערה, עליה למאגר המים, וירידה מסביב על צלע ההר. המסלול הוא כ-2 מייל, רמה בינונית.

המערה הפראית יותר היא מערת הבאלקוניס. היא נגישה ממערב במסלול קצר יחסית, וממזרח במסלול הארוך יותר (אם כי קל) של נחל הצ׳אלון. אפשר (ורצוי) ללכת את המסלול הטבעי המלא שכולל גם את רכס הבאלקוניס. מהכניסה המערבית המסלול כולו הוא כ-2.5 מייל, רמה בינונית.

שתי המערות חשוכות – חייבים פנסים. בחורף ובאביב תקרת המערות נוזלת מים – מומלץ מעיל גשם או פונצ׳ו פלסטיק. בעונות גשומות במיוחד קטעים מהשביל יכולי להיות מוצפים.בשתי המערות יש מקומות עם תקרה נמוכה שמחייבים כריעה או הליכה על ארבע. במערת הבאלקוניס יש גם קטעים של טיפוס בסלע.

שימו לב! לא להכנס למערות עם תינוק/פעוט במנשא גב! רק מנשא בטן, או להוציא מהמנשא ולהחזיק את התינוק בידיים. את המנשא אפשר להעביר מיד ליד בתוך המערה, או בשביל של מערת הבאלקוניס – להשאיר אותו בצומת השבילים שלפני הכניסה ולאסוף אותו בסיום הסיבוב.

שביל הפסגות הגבוהות- הוא השביל שאיתו תוכלו לעלות הכי גבוה. זהו שביל מיטיבי לכת שכולל עליה תלולה עם ברזלים, מעקים, ומדרגות זעירות חצובות ישר בתוך הסלע. לא מומלץ לבעלי פחד גבהים אבל מאוד מומלץ לאוהבי אויר הפסגות. את השביל הזה אפשר ללכת מהכניסה המערבית משם הוא קצר יותר אך גם תלול יותר, או מהכניסה המזרחית שאז הוא ארוך יותר באופן משמעותי אבל העליה יותר מתונה. מהכניסה המזרחית ניתן ללכת גם רק עד כתפי ההר – שזה שביל ברמה בינונית שמגיע רק עד מתחת לפסגות הגבוהות אבל עדיין זוכים לחוות נוף גבהים מרהיב. צריך להקדיש לשביל הפסגה כמה שעות טובות, ולקחת איתכם הרבה מי שתיה. אני לא ממליצה לעלות לשם בקיץ.

שבילי הנחלים

בתחומי הפארק זורמים (רוב השנה) כמה נחלים, והשבילים שלאורכם הם לרוב קלים ויפים. שביל הספסלים שממרכז המבקרים המזרחי עד לחניון ה- Old Pinnacles שבצפון הפארק הוא שביל קל ונוח לאורך חלקו הרחב של נחל צ׳אלון, וחלקו הדרומי גם נגיש לעגלות. מחניון האולד פינאקלס יש את שביל נחל צ׳אלון -כשני מייל עד מערת הבאלקוניס (כלומר 4 מייל הלוך-חזור). גם זה שביל קל ויפיפה, וגם מוצל ברובו כל שמתאים לעונות החמות יותר. שביל ה-Bear Gulch מתפצל משביל הספסלים ועולה לאורך הקניון עד למערת Bear Gulch. זהו שביל יפיפה ומוצל ברובו, רמה קלה פלוס.

ואם הקדשתם לפינאקלס עוד יומיים-שלושה – ישנם גם שבילים שיוצאים לשטחי הפרא מצפון ומדרום לאזור המרכזי של הפארק, ושביל שעולה עד לפסגת הר צ׳אלון.

הקונדורים

מבקרים רבים באים לפארק לצפות בקונדורים, ויש סיכוי לא רע לראות אותם שם, אבל אי אפשר להבטיח את זה. רוב הנשרים שתראו בשמיים יהיו נשרי ה- Turkey Vulture השחורים הקטנים. אז איך תזהו את הקונדור?  אם ראיתם ועידת נשרים בשמיים וביניהם אחד או שניים גדולים במיוחד (כפולים בגודל), כנראה זה קונדור. אם הנשר עף עם נדנוד קל של הכנפיים – זה נשר רגיל ולא קונדור. הסתכלו במשקפת – אם לנשר פס בהיר בכנפיים בצד של קות הנוצות – זה נשר רגיל ולא קונדור. אם יש לו משולשים לבנים בבתי השחי – זה קונדור. אבל סימן ההיכר הכי בולט – אם יש לו תגית זיהוי על הכנף – זה בודאות קונדור …

פארק הפינאקלס פתוח כל השנה, ויפה בכל עונה. ובכל זאת – העונה המרהיבה ביותר היא (כמובן) האביב כיוון שבתקופה זו הפארק בוער בפריחה מרהיבה. בגלל הקרקע הגעשית הפוריה והאקלים המקומי שהוא רטוב יותר וקר יותר מהסביבה התפתחה במקום חברת צומח ייחודית ויפיפיה, חגיגה לכל בוטנאי חובב, וגם סתם למי שאוהבים לראות מרבדי פריחה.

ואחרון חביב – הפינאקלס הוא גן עדן למטפסי צוקים. אני לא מטפסת בעצמי, אבל נהנית מאוד לצפות באמיצים הצמודים לקירות הסלע בין שמים לארץ. חובבי הטיפוס שביניכם ודאי כבר מכירים את המקום, ואם לא – אז הגיע הזמן.

האביב כבר בפתח – הכניסו את הפינאקלס לרשימת יעדי הטיול שלכם. לא צריך חופשה ארוכה במיוד בשביל זה. המקום הזה מושלם לסופשבוע קסום בחיק הטבע.

 

אוהבים לטייל?

היכנסו לבלוג של טלילה גולן לקבלת רעיונות לטיולים נוספים

http://mammaquail.blogspot.com/