עוגיות שקדים

לא רק געגוע חולף

ממש על סף הדלת תפס, אמר לי חבר

לא יצאו חודשיים אתה על ארבע חוזר

זה רק תעתוע חולף

 זה רק געגוע בתוך הלב…

בכל שנה באביב, כמו פטריות אחרי הגשם, מתחילות לצוץ השמועות… מי חוזר ומי נשאר. ובכל פעם כשמתבשרים על עוד חבר שעוזב, מיד עולות שוב השיחות של ״אז איפה באמת יותר טוב? פה או שם?״. כל אחד בודק ומארגן מחדש את מערך החברים של ״פה״ לעומת ״שם״ ובודק את המאזן. ושוב מסיבות הפרידה ושוב הגעגוע. אני זוכרת את הפעם הראשונה (כמו בכל דבר) שבה הודיעה לי ה-חברה, כן זו שהפכה להיות לי כאן לאם ואחות, שהם החליטו לחזור לארץ. אני זוכרת את הכאב בבטן, את צער הפרידה בשדה התעופה שם הבטיחה לי ״שיום יבוא ועוד נגדל את נכדינו ביחד…״ ואת הדמעות החמות שזלגו מעצמן ללא שליטה חודשים אחרי שעזבה. יש משהו במקום הזה שמחבר אותך לאנשים באופן אחר. אולי בשל מיעוט ״רעשי הרקע״ אתה באמת נפתח, ואולי בשל המרחק והצורך להתחבר, אתה מוצא את עצמך מפתח קשרי עומק שלא ממש מתאפשרים ״שם״. בסופו של דבר, אם אתה בר מזל, אתה מוצא לך את המשפחה החדשה שלך כאן, את האנשים איתם אתה מטייל וחוגג וסועד ומתחבק וכן, גם מתלבט. עד שהם מחליטים לחזור. הפעם השניה לא אחרה לבוא, ושוב הכאב הצורב, ושוב הגעגוע שלא חולף עם השנים. והלב, מתמלא בחורים, כמו גוש גדול של גבינה צהובה. ושוב אתה נשבע, שמעכשיו אתה נזהר ולא מתמסר ולא נותן לעצמך כל כך להתקרב, אבל כל זה לא עומד, כמובן, במבחן המציאות. אז מה נשאר (פרט לגעגוע)? המון תמונות וזכרונות ותכניות למפגשים חטופים פה ושם, וכמובן… המתכונים.

אז הנה מתכון לעוגיות השקדים המופלאות של ע׳ חברה אהובה ויקרה, שבכל פעם שהגעגוע תוקף, אני מיד מכינה אותן ויושבת לי עם כוס קפה ומדמיינת שהיא כאן לצידי.

עוגיות שקדים

מה צריכים?

2 חלבונים

3/4 כוס סוכר (100 גרם)

1 כפית תמצית וניל

3 כוסות שקדים פרוסים (300 גרם)

מה עושים?

מערבבים (לא מקציפים!) את החלבונים, אבקת הסוכר ותמצית הוניל. מוסיפים את השקדים ומערבבים היטב. משטחים כפית מהתערובת על תבנית מרופדת בנייר אפיה. אופים בחום בינוני 10-15 דקות, עד שהעוגיות מזהיבות. אני אוהבת אותן דקיקות, שחומות ופריכות ולכן נותנת להן עוד 5 דקות בתנור (רק להשגיח שלא תשרפנה!). מצננים לחלוטין לפני שמפרידים מנייר האפיה. שומרים בכלי אטום כדי שתשמורנה על פריכותן.

בתאבון!

דלית