סלט כרוב ירוק וגזר

בכל בוקר יום שישי, מחכה לי על מפתן הדלת קופסת קרטון ובתוכה הפתעה. כבר ביום חמישי בערב אני מתחילה להתרגש לקראתה, ומנסה לשער מה יצפה לי בתוכה השבוע. ביום שישי, אני מתעוררת בשמחה רבה (וזה כשלעצמו כבר די מפתיע), רצה בפיג׳מה אל הדלת, אוספת את הקופסה ומניחה אותה אחר כבוד על השולחן במטבח. תחילה, אני רק מרחרחת אותה בסקרנות, ואז כשכבר אין לי יותר סבלנות, אני פותחת את

הקופסה בהתרגשות של ילדת יום הולדת. ואז נשלפים מתוך קופסת הפלאים זרים של שומר ריחני, אגודות של גזרים, שלל פירות העונה, מנדרינות כתומות, תפוחים עסיסיים ותותים עם טעם של פעם. לעתים יש בה דלועים יפים  למראה, ולעתים שורשים או עלי חסה ירוקים לתפארת. צרור צנוניות סמוקות לחיים או שעועיות ירקרקות וטריות, תפוחי אדמה או צמד סלקים חינניים, כרוב ניצנים או ניצני כרובית, אגודת פטריות נהדרת – והכול טרי-טרי ובעונה! לא ממש ברור איך קרה הדבר, אבל אפילו עירונית אדוקה שכמוני מתרגשת למראה שרידים של רגבי אדמה על הירקות, שכבר מזמן נדמה ששכחנו שהם לא גדלים בקופסאות פלסטיק עטופים בניילון נצמד. בארצות השפע, נדמה שהדחקנו כבר את העובדה שיש בטבע מחזוריות והפרי בשיאו כשהוא בעונה. ואם נודה על האמת, כבר שכחנו מה זה להתגעגע לפרי או ירק ועד כמה הוא טעים יותר אחרי ההמתנה… יש משהו בזמינות הזאת שמבלבל עלינו את דעתינו ומשכיח את הכמיהה והציפיה למשהו בלתי מושג.

כמה אהבתי את חופשות הקיץ (שאז עוד נראו כה ארוכות…) בהן ביליתי בבית סבי וסבתי בצפון תל אביב. היינו יושבות סבתא ואני במרפסת הקרירה (אחרי שסבא העביר על המרצפות ניגוב בסמרטוט רטוב – או כפי שהוא מכונה בביתנו ״וישא׳לה״ – כי מי שמע אז על מזגנים…). יושבות היינו ואורבות לו, מצפות בכליון עיניים למוכר האבטיחים שיופיע ברחובנו. סבתא מנוחה היתה יושבת מידי יום בכיסא הנוח שלה וקולפת את התפוח בסליל אחד ארוך ואז פורסת אותו לפרוסות דקות ומנסה להאכילני. כמה קסומים, רגועים ונטולי דאגות היו אחרי הצהרים הקיציים האלה. ואז, כמו נסיך מהאגדות, היה הוא מגיח לפתע, רכוב על גבי סוס ועגלה ומכריז בקולי קולות על מרכולתו:״א-ב-ט-י-ח!! אדום ומתוק על הסכין״…. מיד היה יורד סבא משה קל הרגלים ומביא לכולנו אבטיח שהיה כמובטח אדום ומתוק, ועסיסו היה ניגר תמיד על סנטרנו. אחרי שצונן במקרר מספר שעות, היינו יושבים בצוותא על המרפסת ומתענגים. דודי חיים היה פורס בדקדקנות כמעט כירורגית את האבטיח, תחילה לפלחים, אחר כך היה מפריד את הקליפה מהפרי ורק אז חותך אותו לקוביות אחידות ונאות. לא יכול היה להיות קינוח יותר מושלם ומרענן מזה לימות הקיץ החמים! שום אבטיח חורפי ומיובא לא ישווה ולא ידמה לו!

מאז שהתחלנו לקבל את משלוחי הירקות והפירות הטריים ממגדלים מקומיים, כל הגישה שלנו לתכנון התפריט השבועי השתנתה. לא עוד ״מה להכין למחר?״ אלא ״מה הגיע בחבילה השבוע?״ קישואים צעירים וחייכנים? ומיד נשלף המתכון לפשטידת קישואים ריחנית ונפלאה. צרור בזיליקום טרי? והרי הוא נטחן לרוטב פסטו ביתי, ואילו  דלורית יפה וחטובה הופכת תוך שעה קלה למרק כתמתם ומענג. ההשראה באה מהטבע, כמו שצריך להיות!  אז השבוע חייך אלי מתוך הקופסה כרוב ירוק ורענן ולצידו צרור גזרים חיננים, ולכן עוד באותו הערב, עלה על שולחננו סלט כרוב וגזר חמצמץ ומרענן. זוהי גרסה נפלאה ונטולת מיונז לסלט הקולסלאו האמריקאי. המתכון הזה עולה על שולחננו מזה למעלה משני עשורים ואותו קיבלתי מגיסתי דבי, שהיא אשת חיל וסמל ומופת לחריצות ויעילות.   

מה צריכים?

1/2 כרוב ירוק טרי

2 גזרים קלופים

1/2 כוס שמן

1/4 כוס חומץ

כף מיץ לימון סחוט טרי

כפית מלח

כף סוכר

מה עושים?

ובכן, סוד מספר אחת הוא הקיצוץ של הכרוב. אני קוצצת אותו דק דק עם הסכין של הלחם (כן!), שוטפת היטב במים קרים ומניחה ליבוש. וזהו כבר סוד מספר שתיים – ההקפדה על החיתוך והיבוש גורמים לכרוב להשאר פריך ולא להיהפך לסמרטוטי. זה לא צריך להיות דומה למרקם של כרוב כבוש, נהפוך הוא, הכרוב הזה חופשי ומשוחרר. מגררים את הגזר במגררת ומוסיפים לכרוב. מי שמתעצל וקוצץ את הירקות במעבד המזון שלא יבוא אחר כך להתלונן… מערבבים היטב את כל חומרי הרוטב ומוסיפים לכרוב ולגזר. הסלט נשמר היטב במקרר וניתן להכינו מראש כשיש אורחים והמלאכה רבה.

בתאבון!

דלית