עוגת גזר

כל ילדותי חייתי בבתי דירות. שכנים מלמעלה, שכנים מלמטה, צעקות מהמרפסות השכנות ״אסנת, בואאאאי הביתהההההה״, ניחוחן של חביתות הנישא מדירות השכנים בשעות הערב ודפיקה על הדלת: ״יש לכם במקרה כוס סוכר…?״ – כל אלה היו תמונות מוכרות מהווי השכונה. טבע היה משהו שרואים רק בסדרות טלויזיה. כילדה עירונית אורתודוקסית, אני זוכרת איך הייתי קוראת בהתפעמות את מכתביה של מירב, חברתי לעט מקיבוץ נחל-עוז, שהיתה ילדת טבע יפה וכל כך שונה מכל מה שהכרתי עד אז. הדבר הכי קרוב לטבע שהכרתי היו אדניות הקקטוסים שאבי גידל במרפסת ודגי הקרפיון ששחו אצל סבתא חנה באמבטיה יומיים לפני שהפכו לקציצה מעוטרת בגזר. בעלי חיים מכל סוג שהוא היו מחוץ לתחום בביתנו, ופעם כשקיבלתי במתנה גור חתולים יפיפה שזכה לכינוי ״גוש״, הוא מצא את עצמו מרוח על הכביש אחרי שדלת הבית נשארה ״במקרה״ פתוחה ואיפשרה לאומלל להמלט ולהתאחד עם בוראו…

לפיכך, כעבור מספר עשורים כשבתי האהובה התחילה את קמפיין ״תקנו לי בבקשה, כלב״ מיד וללא שמץ של היסוס סירבתי. קנינו אקוריום וחיכינו שיעבור לה. אך הקמפיין תפס תאוצה ככל שהשנים נקפו ושלל התירוצים המוכרים (השערות, הלכלוך, מי יטפל, מי צריך ולא בא בחשבון) עזרו עד לגבול מסוים. ואז, ברגע של חולשה נכנעתי – BIG MISTAKE!!! אחרי תחקיר מעמיק על סוגים וזנים מועדפים, היא שבה יום אחד הביתה עם גור שחור, שעיר ומלא מרץ, שמיד השתלט לי על הבית. הכלב התגלה כחסר שקט, תזזיתי ובלתי ממושמע בעליל. הזמנו מאמנת מאיימת שאפילו אני כמעט עשיתי sit ו-fetch כשהיא ציוותה. שניה אחרי שנפרדנו ממנה (וממאתיים דולרים) הכלב חזר לסורו. אמרתי לאיש היקר ״חמוד, זה לא ילך… יש חוסר התאמה… צריך להחזיר״. לא עזרו כל מחאותי וטענותי, תחנוני והסברי – הכלב נשאר. כולם אמרו, הוא גור, הוא יגדל וירגע, אבל הכלב כבר בן שלוש ואני עדיין מחכה…

אני מביטה בכלב הזה שלנו ועדיין לא מאמינה שאצלי בסלון יושב מעדנות על כרית מרופדת כמו אציל פולני בעל חיים גדול, שעיר, ומרייר. איך קרה הדבר שאפילו אני, מוצאת את עצמי לעיתים (בלי שאף אחד רואה) מלטפת אותו ומתחת לשולחן מגניבה לו מטעמים?

ואם אתם שואלים את עצמכם איך כל זה קשור לאוכל, אז התשובה היא שזה לא. אבל לא תצאו מכאן בידיים ריקות, כי עוד רגע מגיע מתכון נפלא לעוגה לשבת.

אז ככה, אני באופן אישי ודי ברור מעדיפה אוכל טעים על אוכל בריא. איכשהוא, שם התואר בריא, דל-משהו, טבעי או נטול משהו אחר, מיד מוציא לי את החשק. אבל לפני כשבועיים, בבר-בי-קיו מפנק הובאה לשולחן לקינוח עוגת גזר בריאותית. במבט ראשון, הסתכלתי ברצועות הגזר ובאגוזים שבצבצו מתוכה, וסירבתי בנימוס. אך כשראיתי שכולם מתפעלים ונהנים, החלטתי בכל זאת לנסות. ובכן, זה היה כל כך טעים, שמיד למחרת הכנתי אותה בעצמי! ודברים טובים אני תמיד שמחה לחלוק, אז הנה לפניכם המתכון המצוין של מי אם לא – קרין גורן, שמצאה אותו דווקא באתר אינטרנט אמריקאי. וברשותכם, אשמיט את המילה בריאותית מהכותרת, לא אכפת לכם, נכון?!

עוגת גזר עם טחינה גולמית וקמח מלא

מה צריכים?
1 וחצי כוסות דחוסות סוכר חום כהה (360 גרם)
3/4 כוס שמן (180 מ״ל)
4 ביצים
3/4 כוס טחינה גולמית (180 גרם)
1/2 כוס קמח (70 גרם)
3/4 כוס קמח מלא (110 גרם)
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית גדושה אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
1 כפית גדושה קינמון
1 כפית פלפל אנגלי טחון
2 וחצי כוסות גזר מגורר גס (350 גרם כ-5 גזרים בינוניים, ושוב התודה והברכה לטיידר ג׳ו שעושים בשבילנו את העבודה)
1 וחצי כוסות אגוזי מלך שבורים (150 גרם)
לקישוט:
1/2 כוס שומשום (80 גרם)

2 תבניות אינגליש קייק

מה עושים?

מחממים תנור לחום בינוני (325 מעלות פרנהייט)
טורפים בקערה גדולה את הסוכר החום, השמן והביצים לתערובת אחידה. מערבבים פנימה את הטחינה. מוסיפים את שני סוגי הקמח, אבקת האפיה, אבקת הסודה לשתיה, המלח, הקינמון והפלפל האנגלי. מערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה ללא גושים. מקפלים פנימה את הגזר המגורר והאגוזים. משמנים את התבנית ושמים בכל תבנית חופן שומשום (בערך 2 כפות). מטלטלים את התבנית כך שהשומשום יכסה אותה מבפנים. יוצקים את הבלילה פנימה, עד 3/4 מגובה הדפנות. מפזרים שומשום גם מלמעלה, אם רוצים. אופים כ-45 דקות עד שהעוגות ריחניות וקפיציות למגע, וקיסם הננעץ במרכז יוצא כמעט יבש לגמרי (עם פירורים לחים).

שבת שלום!
דלית