חיים ברילוקיישן: כיצד תעזרו לילדיכם להתמודד עם מעברים ופרידות?

מאת: עינת בן דוד

בואו נדבר על פרידות…

פרידות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. למעשה, אנחנו חווים אותן בכל שלב בחיים ובכל מעבר שאנו עוברים. זה מתחיל מהפרידה מהמוצץ ומהחיתול, ממשיך בפרידה מההורים בגן, מבית הספר, מהצבא בדרך לאזרחות, מהקולג', ביציאה מן הקן לבית משלנו ועוד מצבי חיים שונים. בדרך אנחנו גם ניפרדים מאנשים…

גם בעמק שלנו אנחנו נאלצים להתמודד עם פרידות- גם במצבי מעבר שונים וגם ממשפחות שהפכו להיות חלק משמעותי בחיינו ומחליטות להמשיך למקום אחר או לחזור לארץ.

מאחר שהחיים מזמנים לנו לא מעט פרידות, חשוב שיהיו לנו כלים להתמודדות טובה איתם. וכמובן אין כבעל נסיון לכן ככל שנדע להתמודד טוב יותר עם פרידות כך פחות נחשוש מהן.

אז אלו כלים יכולים לעזור לנו ולילדינו להתמודד טוב יותר עם פרידה? איך ניישם אותם ביום יום? וכיצד אפשר להפוך את הפרידה לאירוע עם מסר חיובי?

שיום רגשות ומתן לגיטימציה : פרידה מביאה איתה הצפה של רגשות קשים כמו:  עצב, כעס, פחד, תסכול. לצידן יכולות לבוא גם תחושות של ציפייה, התרגשות ועוד.

חשוב מאוד לתת לגיטימציה לתחושות, לדבר עליהן ולהעלות אותן על פני השטח, וכמובן לתתן להן שם.

כשאין לרגש שם הוא מסתובב לנו בבטן והולך ומתנפח. לפעמים עצם השיום של הרגש והדיבור עליו כבר מוציאה את האוויר ״מהבלון״ הגדול שהתנפח לנו בבטן, מה שיוצר הקלה מיידית.

לא לכל אחד קל לשיים רגשות , לא למבוגרים ולא לילדים. אז איך בכל זאת אפשר לעשות זאת?

אפשר להדפיס דף עם ציורי אימוג׳י ששם הרגש מצויין מתחת לתמונה ולחפש את הפרצוף שמתאר בצורה המדויקת ביותר את ההרגשה שלי, זה הופך את התהליך למוחשי יותר.

כמובן שזו הזדמנות מצויינת גם עבור ההורה לחפש אימוג׳י מתאים עבורו וליצור שיח משותף.

זו הזדמנות טובה גם להורים וגם לילדים לדבר בשפה רגשית.

כלי נוסף שעוזר מאוד בשיום הוא כתיבה: הדף סופג הכל אפשר לכתוב בו על הפרידה, את הרגשות שעולים כתוצאה ממנה, את סיפור החברות הספציפית או סיפור המקום. אפשר לתת אותו כחלק ממתנות הפרידה ואפשר שלא…

מידע: חשוב מאוד לתת לילדים שלנו כמה שיותר מידע רלוונטי ומותאם גיל כמובן, לגבי הפרידה.

ילדים פחות טובים בהבנת סיטואציות, מכיוון שהם פחות טובים בפרשנות שלה. פרשנויות מורכבות מאוסף חוויות שעברנו בחיינו והן למעשה מעצבות את הצורה בה אנחנו רואים את העולם. לילדים יש פחות ניסיון חיים, הם אספו פחות חוויות ולכן יש להם קושי גדול יותר בהבנת הסיטואציה וכך יכול להיווצר מצב שהם מפרשים בפרשנות מוטעית את הסיטואציה ואף מתנהגים על פי פרשנות מוטעית זו.

כשהם חווים פרידה, אנחנו לא תמיד יודעים איזו פרשנות הם נותנים לסיטואציה. אני זוכרת את בתי הקטנה שמהרגע שהיא נולדה היא הייתה תמידעם חיוך על הפנים וכשהגענו לארה"ב היא לאט לאט החלה לנבול. היא בכתה הרבה, לא רצתה ללכת לגן ורק אחרי כמה חודשים כשהייתה בערך בת 3 היא לפתע אמרה כבדרך אגב: "אמא, אף אחד לא אוהב אותי. סבתא לא מבקרת אותי, סבא לא מבקר אותי ומיה החברה הטובה שלי גם לא מבקרת אותי". מבחינתה, העובדה שסבא וסבתא או חברתה הטובה לא באים לבקר אותה לא נובעת מזה שהיא גרה במרחק של 15 שעות טיסה מהם, אלא בגלל שהם לא אוהבים אותה. הפרשנות שלה הייתה מותאמת ליכולות ההבנתיות של ילדה בת 3 ועם החוויה הזאת היא הסתובבה מספר חודשים. ולכן, כדאי תמיד לדבר אתם על הדברים ולתת להם את כל האינפורמציה האפשרית כדי שלא יסתובבו עם מידע מוטעה. אם נדבר על הדברים ונשים את כל הנתונים על השולחן נקטין את הסיכוי שהם יפרשו משהו לא נכון.

בנוף כדאי לתת מידע לגבי המהלך הרגשי בפרידה. שהרי ההצפה הרגשית לא מתקיימת לנצח מרגע התחלת תהליך הפרידה ועד יומנו האחרון… ההצפה היא חלק מהתהליך והיא הולכת קטנה עד שעוצמת הרגשות חוזרת להיות כזו שניתן להכיל אותה.

כדאי לחזור אחורה לנסיון שיש לנו מפרידות אחרות ולהראות שאכן היו רגשות לא נעימים, שהעוצמה שלהם היתה חזקה, אבל שעם הזמן היא ירדה…

עינת בן דוד

זו הזדמנות מצויינת להשתמש גם במיידפולנס ולדעת שטיבען של מחשבות (שהן בעצם המפעיל של הרגש) הוא לזרום, לבוא וללכת… ולכן אם ניתן להם להיות, אך גם נשחרר אותם לזרום החוצה מראשיתו גם עוצמת הרגש תקטן. חשוב לאפשר לעצמינו להיות במחשבה וברגש , לא להיבהל, ממה שהמחשבה מביאה איתה אך יחד עם זאת גם לאפשר להן לזרום מאיתנו החוצה.

אני מרשה למחשבות שמעוררות עצב וגעגוע להיכנס אני מרגישה ואף בוכה  או מבקשת חיבוק אך גם יודעת שהן יחלפו.

צמיחה והעצמה: אז איך אפשר לצמוח מפרידה ?

פרידה היא הזדמנות מצויינת ללמוד על עצמי במצבים מסויימים ובמערכות יחסים. אני מזמינה אתכם להשתמש בפסיכולוגיה החיובית ולחשוב אילו מתנות קיבלתם מהחברות מה הרווחתם ממנה. מה אתם יכולים ללמוד על עצמכם בהתיחס לחברות שנרקמה? איזה חברים אתם, מה אתם מביאים לחברות, מה הצרכים שלכם מחברות, מה החוויה שהיתה לכם ואיך אתם יכולים להמשיך ולייצר חויות משמעותיות נוספות בחייכם. אני מזמינה אתכם להיות מלאי תודה והערכה ממה שקיבלתם מהקשר ולאסוף לסל דבר אחד או שניים שלמדתם על עצמכם מהקשר הזה.

ולבסוף, איך אפשר בלי תחושת השייכות של אדלר?

במצבי פרידה, מעבר, או שינויי תמיד יש ירידה בתחושת שייכות. כידוע תחושת שייכות היא כמו אויר לנשימה ומרגע שיש פחות אויר אנחנו נושמים פחות טוב… החזירו לעצמכם את הנשימה ותדאגו שגם הילד שלכם ינשום באופן סדיר: תנו לו מקום, הוסיפו עוד זמן איכות איתו בזמנים כאלו, תנו לו להרגיש משמעותי על ידי שתשתפו אותו איך אתם מרגישים בפרישות. תאפשרו מקום לרגשות שלו ולעוצמה שלהם,אפשרו לו להרגיש מורגש.

 

הכותבת, עינת בן דוד היא בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (התמחות בנשים), מנחת קבוצות, מדריכת הורים מוסמכת ובעלת קליניקה להדרכה וטיפול.