בשבילי, סלט ישראלי!

מאת: דלית גבירצמן

מי לא מכיר את שרון אשכנזי? שרון אשכנזי זה מותג. מותג של תחנת כוח שמזיזה הרים. שרון היא שמש חמה שמזינה פלנטה שלמה של אנשים שנהנים מאורה ומחומה. היא מנוע, כור גרעיני ומקור בלתי נדלה של אנרגיה גדולה שגורמת לדברים לקרות. שרון היא הרבה דברים בשביל כל כך הרבה אנשים; מורת דרך, מובילה חברתית, מדריכת נוער, מורה ומרצה באוניברסיטה, חברה במועצות מנהלים, אשת משפחה, חברה, שדכנית, תלמידה ניצחית, מנהלת מלידה, בלוגרית, אשת חברה, יועצת נדל״ן ומעצבת פנים. שרון היא חברה שכיף לחגוג איתה את החיים הטובים, והיא האדם שתרצה לצידך ברגעים הקשים.

שרון אשכנזי

אחרי שנים רבות של עשייה חברתית מגוונת ותרומה משמעותית לפרויקטים ואירגונים קהילתיים רבים בסיליקון וואלי כמו צופי ״שבט המפרץ״, בית הספר לעברית ״בגד כפת״ וה- ICC, החליטה שרון להקים בארץ עמותה ללא מטרות רווח, סנונית לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית. ״סלט ישראלי״ היא תוכנית המנהיגות והמצוינות לבני נוער שהקימה שרון בשנה האחרונה. התוכנית תתקיים לאורך שנת הלימודים והיא כוללת סמינר מנהיגות בן שבוע המתקיים בימים אלו ממש במחנה הקיץ ״קימאמה״ שבבית ינאי.

– אז מה שלומך בימים אלו?

״אני על ענן. זה פשוט מדהים, זה קסם מה שקורה כאן. זאת מנת אופטימיות לשנתיים, וזה מאוד יפה לראות את זה קורה״.

– ספרי לי, קודם כל, למי מיועדת התוכנית ומה היא כוללת?

״התוכנית מיועדת לבני נוער, על כל השבטים והעדות של החברה הישראלית. יש לנו דרוזים, מוסלמים, יהודים ונוצרים, עולים מאתיופיה, בני עיר וכפר, דתיים וחילוניים, קיבוצניקים – באמת ״סלט ישראלי״. היא מיועדת לבוגרי כיתות ט׳-י׳ מאזור הצפון. זה כרגע קורה באזור הצפון מפני שהם יצטרכו להוביל פרויקטים בקהילות שלהם וחשובה הקירבה הגאוגרפית. בני הנוער, נבחרו בקפידה ועברו תהליך של סינון ומיונים. תחילה, הם עברו סינון ראשוני בבית הספר, אחר כך הם עברו יום מיונים עם דינמיקה קבוצתית וראיון אישי, ולבסוף, ישבו חברי הועדה של ״סלט ישראלי״ ובחרו את המתאימים ביותר. מתוך מאות ילדים שנרשמו ועשרות שהגיעו לימי המיון, הגענו לנבחרת של שמונה עשר ילדים מ ה מ מ י ם״.

– אני שומעת את האהבה וההתלהבות המוכרת בקול שלך…

״לראות את האינטראקציה בינהם, את החיבורים שנוצרו כבר מהיום הראשון – זה פשוט מדהים. כבר במיונים נוצרה איזו אווירה מיוחדת, וכשהם הגיעו לכאן ביום הראשון, זה הרגיש כאילו שהם כבר חברים. התוכנית בעצם כוללת ארבעה מרכיבים: החלק הראשון הוא כיף וחוויה וגיבוש, וזה מה שהסמינר בקימאמה נותן להם. המרכיב השני הוא לימוד והגות. הילדים נחשפים כל יום למאמר, סרט או שירה ודרך לימוד לא פורמלי, כמו פעולות בתנועת נוער, הם לומדים ביחד. בתהליך הלימוד הם עוברים החל מהיום הראשון משאלות של זהות, של מי אני? לנושא של רב-תרבותיות ולשאלה של ״מדינת כל אזרחיה״. המרכיב השלישי הוא מרכיב של השראה, בכל יום יש דובר שמגיע לספר את הסיפור שלו, וגם כאן יש לנו סלט, כי הדוברים מגיעים מכל הדתות ומכל העדות בהתאם לנושאים הנלמדים. לדוגמה, ביום השני, הגיע אלינו הרב שמואל יוסף שהגיע לספר על העלייה שלו מאתיופיה, והיום, הנושא שלנו הוא יזמות. המרכיב הרביעי הוא עשייה, איך בעצם לוקחים את כל הדבר הזה ומעצימים אחרים. היום ומחר, הילדים יתחילו לחשוב על הפרויקטים שיובילו״.

– איך התוכנית עובדת מול קימאמה?

״אנחנו בנינו תוכנית חינוכית שמקדמת ערכים כמו דמוקרטיה, סובלנות ופלורליזם, שמחזקת ומעצימה בני נוער למנהיגות. חיפשנו פלטפורמה שתאפשר לנו לעשות את זה באווירה כיפית במנותק מהסביבה הטבעית שלהם. ואיפה אם לא קימאמה? אנחנו תוכנית ייחודית שמתארחת בתוך קימאמה ונהנית מהשירותים שיש לקימאמה כמו: שיעורי גלישה, לינה וארוחות, כשחלק מהפעילויות אנחנו עושים ביחד עם קימאמה״.

-:מה מייחד את התוכנית? במה היא שונה מהותית מתוכניות אחרות?

״קודם כל, זאת הפעם הראשונה שלוקחים את כל השבטים ומערבבים אותם. אין תוכניות מנהיגות לנוער שמיועדת לכל המגזרים במדינת ישראל. יש טרנד מבורך לתוכניות מבוגרים, אבל אין תוכניות לנוער.

מה שמדליק ב״סלט״ זה שהכול אצלינו הוא סלט. הרעיון מאחורי השם הוא שאנחנו לא עושים כור היתוך, אנחנו לא מנסים למחוק את העבר כדי ליצור משהו חדש, אלא ממש כמו בסלט ישראלי, שבו מלפפון הוא מלפפון, ועגבנייה נראית כמו עגבניה וכל אחד מהמרכיבים שומר על הצבע שלו, כך גם אצלינו ישנה חגיגה רב תרבותית. כל אחד מביא לתוך קערת הסלט את עצמו, וסך כל החלקים יוצר דבר מושלם.

הכול אצלנו הוא סלט; החניכים, המדריכים, וועדת ההיגוי, הדוברים ואנשי ההשראה״.

״ילד מבית אל, ילד מרהט, ילדה מהרצליה וילדה מבית"ר עילית, לא רק שהם לא נפגשים- אלא הם גם מתחנכים לתפיסה שונה בתכלית לגביי ערכי היסוד ואופייה הרצוי של מדינת ישראל. האם תהיה זאת מדינה חילונית וליברלית, יהודית ודמוקרטית? האם תהיה זאת מדינת הלכה יהודית? או דמוקרטיה הלכתית? האם תהיה זאת מדינת כל אזרחיה או לאומיה? שבט, שבט, שבט, שבט. באופן דומה, לכל שבט- מדורת השבט התקשורתית שלו.״ (נאום השבטים/ רובין ריבלין)

–  מה נתן לך את ההשראה ל״סלט ישראלי״, ולמה היה לך חשוב להקים את התוכנית דווקא בישראל?

״לפני שלוש שנים נחשפתי לנאום של ריבלין, ובעצם מה שהוא אמר היה שילד מרהט וילד מהרצליה וילד מבית אל לא יכולים לפגוש אחד את השני, כי כל אחד מתחנך במערכת חינוך משלו, שיש לה אג׳נדה מאוד ברורה והיא מיועדת רק לילדים כמותו. לכל שבט יש את רשת חברתית משלו שגורמת לו לשמוע רק את עצמו, בהד. בעצם, לא מתקיים שום מפגש בין השבטים, העדות והדתות במדינת ישראל. ואם הוא מתקיים, הוא מאוד אלים. נאום השבטים של ריבלין והמסע שלי לפולין גרמו לי לחשוב שאפשר לעשות שינוי באופן פשוט יחסית, כי ברגע שאתה מפגיש בני נוער ומייצר להם פלטפורמה חינוכית לעשייה משותפת, הקסם מתרחש. כל זה, בצרוף העובדה שאני מאמינה גדולה בנוער, כי הוא אופטימי, סקרן ומחפש לעשות שינוי. ולמה דווקא בישראל? כי הנשמה שלי כאן. זאת המולדת שלי. את ואני גדלנו כאן ואין לנו שום חברים ערבים או דרוזים. איך זה יכול להיות שגדלתי בישראל 29 שנים ואין לי אף חבר שהוא לא כמוני? אני חושבת שהמפגש בין אנשים מרקע אחר כפי שהוא קורה בארצות הברית, גורם לנו להבין שזה אפשרי״.

– מה בנסיון החיים שלך, ההשכלה, העשייה החברתית והחוויות שחווית תורם לך כיום ב״סלט ישראלי״?

״אני חושבת שמכל דבר לקחתי משהו, וזאת תערובת כזאת. להיות מורה ורכזת שכבה בתיכון נתן לי את הקשר לבני הנוער, העשייה בצופים ו״זיכרון בשבט״, להיות חלק מוועדת ההיגוי של ״בגד כפת״ גם תרם לעבודה שלי עם בני נוער, אבל בצורה שהיא פחות פורמלית. יצירת פרויקטים ״יש מאין״ בסיליקון וואלי כמו Israel for Reel לימד אותי על יזמות חינוכית ואיך לקחת רעיון ולהפוך אותו למשהו קונקרטי. החברות במועצת המנהלים של הjcc ובוועדת ההיגוי של הicc נתנו לי כלים לניסוח חזון, ועיצוב הפנים לימד אותי איך שמים את הכול ביחד״.

– מה לימדו אותך החייים מחוץ לארץ ואיך זה שינה אותך?

״אני חושבת שכשאתה יוצא מישראל אתה עושה קצת זום-אין וזום-אאוט. נקודת המבט משתנה וכשמסתכלים מרחוק רואים אחרת את שורש הקונפליקטים, ואולי אפשר לבוא עם כיוון או רעיון יצירתי. בשעה שאתה בתוך הסיטואציה, זה יותר קשה, כי יש לנו דפוסי התנהגות קבועים וקשה לראות אותם כשאתה בפנים״.

– מה היו החששות שלך כשרק התחלת בעשייה? ומה עזר לך להתגבר עליהם?

״היו לי המון חששות. פחדתי שלא יהיו מספיק הורים שיהיו מוכנים לשלוח את הילדים שלהם לחוויה הזאת. יש המון סטראוטיפים וגדרות בין השבטים השונים, ולא חשבנו שיהיה כזה ביקוש לתוכנית. אחר כך, חששתי שהמפגש יהיה אלים או לא נעים. ולבסוף, לא רציתי להישאר ברמת המפגש של ״מחבקי עצים״ או ״חומוס ופלאפל״, אלא רציתי שיהיה במפגש שיח ערכי שבו שמים על השולחן את המורכבות. וכמובן, שכאימא, היו לי גם החששות לשלומם של הילדים. יש פה אלמנט של אחריות מאוד גדולה. מה שגרם לי להתגבר על החששות זאת התיקווה. הפחד משתק, והעשייה נותנת תיקווה. כל מי שבא לבקר, יוצא עם דמעות בעיניים. ביום הראשון, הילדים ניתחו את השיר של חנן בן ארי ״וויקיפדיה״ ולכל אורח אנחנו שרים אותו״.

כמה נוח לזרום עם המוח בהתניות אוטומטיות שלא דורשות לטרוח

רק לתייג ולנבוח, להסית ולזבוח לאלילי הרייטינג אייטמים בכל הכוח

הכול כבר מסודר לנו בראש מגירות-מגירות

לא ניתן למציאות להפריע לנו לראות

שכל שמאלני הוא בוגד, כל ערבי מחבל מתאבד

כל חרדי הוא שודד וכל המתנחלים רצחו את רבין

כל תל אביב טבעונית, כל נתיבות מסורתית עממית,

כל הדתיים פרימיטיביים עם ציצית ועל הדרך מחקו את דארווין.

וויקיפדיה / חנן בן ארי

– מהם ההבדלים המשמעותיים בעבודה קהילתית בארץ ומחוצה לה?

״זאת שאלה טובה. אני חושבת שבכל מקום מצאתי, על הדרך, המון אנשים טובים שמחויבים לעשייה חברתית. בארצות הברית יש לאנשים יותר פנאי להתנדבות ולעשייה חברתית. כשאני חושבת על זה לעומק, אני לא חושבת שיש הבדלים משמעותייים. גם בישראל וגם בקליפורניה מצאתי הרבה שותפים לדרך. אולי אלו רק הבדלים קוסמטיים כאלה של איך שזה עובד, אבל לא אחרים. אלמנט נוסף ששונה זה המעורבות ההורית. כאן, ההורים לא היו חלק מתהליך הגיוס. הילדים הם אלה שמילאו את השאלונים והביאו ממליצים ואת ההורים פגשתי רק בקליטה.״

– מה היתה החוויה המשמעותית ביותר עד כה בתהליך ההקמה והבנייה של התוכנית?

״התוכנית מאוד מרגשת. קורים בה דברים שגורמים להסתכל על הכול אחרת. בסוף היום, מדובר בבני נוער ולכולם יש את אותן התקוות ואותם החששות, וצבע העור או השיוך האתני או העדתי הוא ממש לא רלוונטי. המפגש עם הילדים היה בשבילי נקודת אור. לראות איך ניתן לנפץ סטראוטיפים ודעות קדומות, לראות אותם ישנים ביחד בחדרים ולשמוע אותם מתגלגלים מצחוק עד השעות הקטנות של הלילה, לראות אותם גולשים יחד, עוזרים אחד לשני לעלות על הגלשנים בחום של ארבעים מעלות, לשמוע אותם מנהלים שיח עמוק – כל זה הכי מזקק את המטרה. וגם המפגש עם ההורים, לראות את המעגל שלהם שהוא בעצמו סלט אמיתי, ולשמוע אותם מדברים, גרם לי לראות שהילדים האלה צמחו בתוך בתים שמעודדים סובלנות ושרואים עתיד אחר למדינת ישראל. זה היה מאוד מעורר השראה״.

– עד כמה את מעורבת בעשייה?

״בשלב הראשון, כיזם, אתה עושה הכול. אתה עובד על החזון, מקים וועדת היגוי, מגייס כספים, בונה תוכנית. וכעת, אני נמצאת פה כל יום, כל היום. לדאוג שלילדים יש את כל מה שהם צריכים, לספור ראשים כשהם במים, הכול. התוכנית היא תוכנית צומחת שיריית הפתיחה שלה היא סמינר המנהיגות הזה. יהיה להם סמינר נוסף והם ימשיכו להיפגש במתכונת של פעם בשבועיים-שלושה במהלך השנה״.

– מהיכן את שואבת את האנרגיה לעשות את כל מה שאת עושה?

״כפי שאת שומעת, אני כבר צרודה… אבל אני שואבת המון אנרגיה מהילדים. זאת גאווה ישראלית אמיתית. אני יושבת במפגשים ובא לי לנצור כל דקה. הדברים שנאמרים שם, התום הזה של בני הנוער, הרצון האמיתי בשינוי ובתיקון עולם, והאמונה שלהם שניתן לעשות את זה – אין לזה מחיר״.

– איזה שינוי חברתי היית רוצה שיקרה בחברה הישראלית בעקבות התוכנית וכיצד את חושבת שהתוכנית תעזור לו לקרות?

״אין לי ספק שזה יקרה. אני חושבת שככל שיהיו יותר מפגשי תוכן, הגות ועשייה, עם כל מרכיבי הסלט, כך יווצרו גשרים. בסוף היום, בשיח שכזה, רואים שאין הרבה הבדלים. הילדים מאוד דומים בשאיפות שלהם, באהבות שלהם, בציפיות. ההבדלים הם הבדלים של תרבות, סגנון ושפה שייחודיים לכל אחד ואחת מהם. זה עושה את הכול מאוד מעניין ופלורליסטי״.

– לו היית יכולה להנחיל לחניכים ערך אחד, מסר אחד, מהו יהיה?

״אהבת אדם. אהבת חינם. לאהוב כל אדם באשר הוא אדם״.

– ומה קורה כשהשיח גולש לאזורים היותר טעונים?

״השיח אכן גולש לאזורים טעונים. לדוגמה, אתמול היה לנו מפגש עם ערבי מוסלמי והמנהל המיתולוגי של בית הספר ״גשר על הוואדי״ והוא אמר, שקשה לו לחיות במדינה שהוא לא יכול לשיר את ההמנון שלה, שמדבר על נפש יהודי הומיה. הוא דיבר על הנראטיב ההיסטורי, ואז התקיים ויכוח ומה שלמדנו מהשיח הזה, הוא שלכל דבר יש כמה נקודות מבט. להיסטוריה יש הרבה גרסאות, ובסוף, האמת היא בעיני המתבונן. כל זמן שאנחנו מסכימים שמותר לנו לא להסכים, ומתנהל דיאלוג בכבוד, אז זה בסדר גמור. אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו חיים במדינה שלא לכל אזרחיה יש את אותן ההזדמנויות, ושיש מתח חזק בין מדינה דמוקרטית למדינה יהודית, דבר שהוא מאוד בעייתי. הנושאים הללו צפים, אך יש לנו כללי יסוד של ניהול דיון, וכשבבסיס הדברים עומדת אהבת אדם, אז זה לא כל כך נפיץ. בכלל, הילדים שנבחרו לתוכנית, השיח שלהם הוא כבר אחר, וביום הראשון ניסחנו אמנת התנהגות שמקובלת על כולם, שבה יש כללים ברורים של שיח״.

– מהן הציפיות שלך מהתוכנית?

״שהיא תייצר גשר וחיבור בין בני נוער מכל השבטים שיוביל לעשייה משותפת. אני רוצה לראות אותם מעורבים בפרויקטים בקהילות שלהם. אני מקווה שהם יעמיקו וירחיבו את הקשרים ומעגלי ההשפעה שלהם. כל אחד צריך למצוא מנטור בקהילה. זה יכול להיות מדריך בתנועת נוער, יועצת מבית הספר או הורה, והרעיון שהקסם שקורה כאן יתרחב לקהילת המנטורים ויווצר עוד מעגל השפעה. המנטורים יתמכו בפרויקטים וגם בינהם ייווצר איזשהו קשר. הצפייה שלי היא, שהם יהפכו למנהיגים בקהילות שלהם ושהם יחברו בין הקהילות, ושב״סלט  ישראלי 2019״ נוכל להקים גם סלט ישראלי מרכז או דרום. אני גם מקווה שהחניכים של 2018 יהפכו למדריכים בעתיד״.

– מה מבחינתך יחשב להצלחה? מתי תדעי שהמטרה הושגה?

״קודם כל, כבר עכשיו יש הצלחה גדולה. להביא בני נוער למפגש כזה של שבוע ימים שמתרחשת בו אינטראקציה כזאת מדהימה, זאת כבר הצלחה. אין לי ספק, שהם ישארו חברים ושיישאר בינהם קשר. אני מקווה שהפרויקטים יהיו הצלחה, ואם להיות ריאליים, אם נחזור על כך ב-2019, זאת מבחינתי תהיה הצלחה גדולה״.

שרון אשכנזי היא הרבה דברים בשביל הרבה אנשים. בשבילי, ובשביל אלו הקרובים אליה, היא שרוני. מהכרותי אותה, אני יודעת שעם התשוקה שלה, תחושת השליחות והרצון להשפיע ולחולל שינוי לטובה – ״סלט ישראלי״ יהפוך להצלחה גדולה. למעונינים בפרטים נוספים ניתן לפנות ל- info@israelisalad.org

שבת שלום!

דלית