מחממים מנועים לקראת בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר

מאת: יפתח דיין

בנובמבר הקרוב יעמוד טראמפ בפני האתגר האלקטורלי המשמעותי ביותר שלו מאז היבחרו לנשיאות: בחירות אמצע הקדנציה. מדובר באבן דרך חשובה בכהונתו של כל נשיא. כמו אצל קודמיו של טראמפ – כך גם אצלו, הבחירות תיתפסנה כמשאל עם על תפקודו בשנתיים הראשונות לכהונתו, וההיסטוריה מלמדת שבדרך כלל אין הבוחר האמריקאי נוטה חסד לנשיא הטרי.

בבחירות אלו יעמדו מחדש לבחירה כל חברי בית הנבחרים (435) וכשליש מחברי הסנאט (33 מתוך 100), בתוספת שני מושבי סנאט נוספים. אם חברי קונגרס שעמדו בפני בחירות הודיעו על פרישה מתפקידם, מועמדים חדשים יתחרו על המושב שיתפנה. במקביל, ב-36 מדינות תתקיימנה בחירות לתפקיד המושל, ורוב בתי המחוקקים המקומיים בכלל המדינות יעמדו אף הם לבחירות.

ברמת הקונגרס תספיק לדמוקרטים זכייה ברוב באחד משני הבתים – הסנאט או בית הנבחרים, כדי לסכל את אג'נדת החקיקה שטראמפ טרם מימש. זאת כיוון שחוקים חייבים לעבור ברוב קולות בשני הבתים, כאשר בסנאט מרבית החוקים אף דורשים רוב חגיגי של 60 תומכים מתוך 100.

הסנאט הוא הבית החשוב מבין שני בתי הקונגרס. הסיבה העיקרית לכך היא שהמפלגה השולטת בו יכולה לאשר מינוי שופטים פדרליים אם היא מפלגתו של הנשיא, או לבלום לחלוטין מינויים אם היא מפלגת האופוזיציה. היהלום שבכתר הוא ביהמ"ש העליון.

מהסיבה הנ"ל, החלטתי להתמקד בסנאט במסגרת פרויקט חדש שמטרתו להנגיש ולפרשן את המירוצים החשובים ביותר בנובמבר הקרוב. לכל אחד מהם תהיה חשיבות מכרעת על התוצאה הסופית, ולכן רצוי להכיר כבר עכשיו את הנפשות הפועלות ואת הנושאים החמים שעל הפרק.

איפה אנחנו עומדים כעת

נכון לכתיבת שורות אלו, הסנאטור מאריזונה ג'ון מקיין מאושפז במדינתו בעודו נאבק בגידול סרטני במוחו. לאור היעדרותו, המאזן בסנאט הוא 50-49 לטובת הרפובליקנים. במצב הנתון, מספיקה עריקה של סנאטור רפובליקן אחד כדי לסכל את יוזמות החקיקה של הנשיא ומפלגתו.

מתוך 35 המירוצים הצפויים להתקיים בבחירות הקרובות, ינסו הדמוקרטים להגן על 24 מושבים (22 סנאטורים דמוק' בתוספת 2 סנאטורים עצמאיים שנוהגים להצביע עם הדמוק’) בעוד שהרפוב' נדרשים להגן על 9 מושבים בלבד. בנוסף, מתוך 24 הסנאטורים הדמוק' שעומדים לבחירה מחדש, 9 מכהנים במדינות בהן ניצח טראמפ ב-2016 בעוד שרק סנאטור רפובליקן מכהן אחד עומד לבחירה מחדש במדינה בה ניצחה קלינטון.

לאור הנתונים הנ"ל, העריכו עד כה רבים שהרפוב' ישמרו על הרוב שלהם בסנאט ובסבירות גבוהה אף יגדילו אותו. יחד עם זאת, שתי התפתחויות איימו לשבש את היתכנות תרחיש זה.

ההתפתחות הראשונה הייתה הודעתם של הסנאטורים ג'ף פלייק מאריזונה ובוב קורקר מטנסי שלא יתמודדו לקדנציה נוספת בנוב'. מדינתיהם אמנם הצביעו לטראמפ ב-2016, אבל לרפוב' יש סיבות לחשוש באשר לעתיד מושבים אלו. אריזונה אמנם לא בחרה דמוקרט לנשיאות מאז 1996, אבל ב-2016 הפסידה בה קלינטון בפער קטן מאוד ביחס לשנים קודמות (3.5%). טנסי שמרנית בהרבה, אבל הדמוק' הצליחו לגייס בה את מועמדותו של פיל ברדסן, מושל המדינה לשעבר הזכור לטובה.

ההתפתחות השנייה הייתה החלטתם של מועמדים שנויים במחלוקת לנסות את מזלם בפריימריז הרפובליקניים. אותם "מועמדי קצה" טענו כי רק בחירה בהם על פני מועמדי הממסד המפלגתי תבטיח את קידום האג'נדה של טראמפ ללא הפרעה. ראוי לציין כי מאז 2010 הפסידו הרפוב' מירוצים למושבים רבים בסנאט כתוצאה מזכיית מועמדים קיצוניים רבים מטעמם בפריימריז.

לשמחת הרפוב', האיום השני הצטמצם משמעותית. מועמדי הקצה תלו יהבם בסטיב באנון, יועצו הקרוב של טראמפ עד לפני כשנה, וברוברט וברבקה מרסר, אב ובת שמרנים ואמידים שהביעו נכונות לממן את הקמפיינים שלהם. אלא שבאנון נבעט בבושת פנים מהבית הלבן ועל הדרך הסתכסך עם המרסרים, ובאיבחה אחת ירדה גם קרנם של מועמדי הקצה. במיסיסיפי, בוויאומינג ובנבאדה ויתרו הקיצוניים על הניסיון להיבחר, ורק באריזונה נותר לאחת מהן (קלי וורד) סיכוי קל לנצח בפריימריז.

יוצאת הדופן היא אלבמה. המדינה אינה משתתפת בבחירות לסנאט בנוב' הקרוב, אך כיוון שטראמפ מינה את הסנאטור ג'ף סשנז לתפקיד שר המשפטים, היה צריך לערוך בחירות מיוחדות למילוי מקומו בסנאט בדצמ' 2017. בפריימריז הרפוב' נבחר רוי מור, לשעבר נשיא ביהמ"ש העליון של אלבמה. חשדות לרומנים שניהל עם קטינות כאדם בוגר ולתקיפה מינית של אחת מהן ערערו את הקמפיין שלו. סקנדל זה ביחד עם אחוזי הצבעה גבוהים בקרב אפרו-אמריקאים הביאו לבחירת הדמוק' דאג ג'ונס על פניו.

הניצחון הבלתי צפוי של הדמוק' באלבמה סייע להם בצמצום הפער מהרפוב' מ-52:48 ל-51:49. כאמור, לאחר שהודיע מקיין על נבצרותו, המאזן האפקטיבי כיום מצומצם אף יותר: 50:49.

משחקים על כל הקופה

ב-27 ביוני 2018 הודיע שופט ביהמ"ש העליון אנתוני קנדי לנשיא טראמפ על כוונתו לפרוש. קנדי, שמונה ע"י רונלד רייגן כמועמד פשרה ב-1988, היה שמרן מאוד בהיבטים כלכליים אך ליברלי למדי בנושאיים חברתיים. מכיוון שהעליון בהרכבו הנוכחי מונה 4 שופטים שמרנים ו-4 שופטים ליברלים, רבים ראו בקנדי את "לשון המאזניים" המכריע את גורל התיקים החשובים ביותר.

פרישתו של קנדי הניעה את אמות הספים בוושינגטון. מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, הודיע מיד כי בכוונתו לכנס הצבעה לאישור המועמד שיציג טראמפ להחלפת קנדי לפני הבחירות בנוב' (כעבור שבועיים הציג טראמפ את השופט ברט קוואנו כמועמדו). בכך שבר מקונל את התקדים שהוא עצמו קבע ב-2016, כאשר סירב לאפשר אפילו דיון במועמדותו של מריק גארלנד, המועמד שהציג אובמה לעליון לאחר פטירת השופט אנטונין סקאליה.

בשעתו טען מקונל כי המועד בו נפטר סקאליה (פברואר) הינו סמוך מדי לבחירות (נובמבר) וכי יש לאפשר לציבור האמריקאי לחוות את דעתו בקלפי בטרם תתקבל החלטה כה חשובה בסנאט. אז היה מדובר בפער של 9 חודשים בין מועד התפנות המושב בעליון והבחירות. כעת הפער בין מועד פרישתו של קנדי ועד הבחירות לקונגרס הוא 4 חודשים בלבד. כיצד מסביר מקונל את השינוי בגישה? "בשעתו הבחירות היו גם לנשיאות וגם לקונגרס, ואילו הפעם רק לקונגרס", הוא משיב.

השתלשלות זו ממחישה את חשיבות השליטה בסנאט. כאשר נפטר סקאליה בפברואר 2016 עלולים היו הרפוב' לאבד את השליטה בעליון. כעת הם על סף ביסוס שליטתם באחת משלוש רשויות השלטון לתקופה של לפחות דור. לא רק שזכו למנות שני שופטים צעירים במינוי לכל החיים (גורסץ' בן 50, קוואנו בן 53), הם גם משנים את האיזון בעליון והופכים אותו לימני בהרבה. זאת כיוון שקוואנו, בניגוד לקנדי, אינו צפוי לפסוק ביחד עם הגוש הליברלי בעליון באף נושא משמעותי.

נבחרים במלכודת

ההצבעה על מועמדותו של קוואנו צפויה להתקיים עד ה-1 באוק', והיא תטיל צל כבד על הבחירות בנוב'. לאור נחיתותם המספרית בסנאט ישאפו הדמוק' לצופף את השורות, להצביע כמקשה אחת נגד המועמדות ולקוות לעריקה כלשהי מקרב הרפוב’. יחד עם זאת, ישנם 3 סנאטורים דמוק' העומדים לבחירה מחדש בנוב' אשר כבר נטשו בסבב הקודם את מפלגתם והצביעו בעד מועמדותו של גורסץ': היידי הייטקמפ מצפון דקוטה, ג'ו דונלי מאינדיאנה וג'ו מנצ'ין ממערב וירג'יניה.

מצד אחד קיים תמריץ ברור מבחינת שלושת הסנאטורים הנ"ל להצביע שוב עם הרפוב'. הבחירות נמצאות ממש מעבר לפינה. האלקטורט במדינתם שמרן מאוד, ומועמדות של שופטים לעליון נחשבת לשיקול מרכזי בהצבעת שמרנים למועמדים בקונגרס. יתרה מכך, לאור העובדה שהמפלגה גם כך לא מסוגלת לבלום את מועמדות קוואנו בכוחות עצמה, ולאור הסבירות הנמוכה שרפוב' כלשהם יערקו בהצבעה כה חשובה, הם עשוים להרגיש שהנזק בפועל מהצבעתם בעד המועמדות יהיה נמוך.

מצד שני יש לחץ אדיר על השלושה להישאר בטור הדמוקרטי ולהצביע נגד המועמדות, שכן בעיני רבים מדובר בנקודת מפנה בכל הנוגע לחוקיות הפלות. פס"ד רו נגד וייד בעליון משנת 1973 קבע שזכותן של נשים לבצע הפלות יזומות חוסה תחת התיקון הרביעי לחוקה העוסק בזכות לפרטיות. השופט קנדי היה תומך נלהב בתקדים רו נגד וייד ופסק בהתאם. קוואנו לעומתו שמרן יותר בתפיסתו בכל הנוגע להפלות, ולא ניתן להוציא מכלל אפשרות שיפסוק נגד התקדים ויהפוך אותו.

לאור העובדה שאחת מנקודות המחלוקת החריפות ביותר בין הרפוב' לדמוק' נמצאת על כף המאזניים, נושאים המנגנון המפלגתי, התורמים הגדולים ופעילי השטח את עיניהם אל שלושת הסנאטורים. אין זה משנה מבחינתם שהשלושה מתנגדים להפלות (בדרגות שונות), וגם לא העדפות המצביעים במדינתם. לשיטת הבייס, אם ייבחרו השלושה מחדש יהיה זה דווקא בזכות המיעוט הליברלי באותן מדינות שיצביע בהמוניו, ועל כן חייבים הייטקמפ, דונלי ומנצ'ין לשמור על נאמנות בנקודת ההכרעה.

*מתעניינים בפוליטיקה האמריקאית? לקריאת פוסטים נוספים היכנסו לבלוג של יפתח דיין, על פילים וחמורים