התחלות

 פרידה

פרידה אחרונה, דמעות של עצב והקלה מתערבבות זו בזו. הרעיון שנולד מזה זמן לעבור להתגורר בסיליקון וואלי מגיע לידי מימוש. חיים חדשים נולדים מעבר לאופק. אוקינוס ויבשת שלמה מפרידים בין המוכר והצפוי לבין החדש, המסקרן והזר. כאב ושמחת הפרידה נמהלים עם ההתרגשות החששות והציפיות.

הנה המטוס נוחת בסן פרנסיסקו (את מופתעת לגלות שאת היחידה שמוחאת כפיים), דלת המטוס נפתחת לעבר עתיד חדש לא ידוע.relocation-300x300

ראשון יוצא מהמטוס עמי. את שמה לב שהוא פוסע בביטחה. מבחינה שרגל ימינו היא זו שדרכה ראשונה על אדמת קלפורניה המוכרת לו כל כך מנסיעות העסקים הקודמות. הרילוקיישן שבא עם הקידום הוא מקור לגאווה אך גם לחשש האם יעמוד בציפיות המקצועיות? אחריו יוצא ברשלנות תומר בן ה-14. הוא גורר עצמו בעייפות, בכל כוחו מחה על המעבר והפרידה שנכפו עליו. אפילו הציע להמשיך ולהתגורר אצל סבא וסבתא. את מהרהרת איך יצליח להסתגל לחיים כאן לשפה, האם יצליח למצוא כאן חברים? מאיה בת ה-9 ניראת שלווה. במהלך הטיסה הספיקה לסיים לקרוא את הספר שקיבלה מדודתה ערב הנסיעה. ניראה שהיא שקועה במציאות הספרותית. את כמהה לחוש את שעובר עליה מתחת לארשת השלווה. והנה את, עומדת לפסוע מעבר לדלת המטוס. ניר בן ה-3 רדום בזרועותיך. בכבדות את מתגלגלת החוצה. ההרהורים על משפחתך והקרובים לך, שהשארת מאחור, על מסיבת הפרידה שערכו לך בעבודה מתחלפים במחשבות פרקטיות באין סוף הסידורים שעומדים לפניכם.

JUST RELOCATED

ירח הדבש המשפחתי בעיצומו. את מרגישה שאיזה "ביחד" חדש נולד. את תוהה מתי בפעם האחרונה הסתובבתם כולכם יחד בסופר, במשרד הרישוי, ברישום לבתי הספר בהרמוניה שכזו, כל כך הרבה שעות.

כולם סקרנים מהמראות החדשים, מהנופים מהעיר סאן-פרנסיסקו השוקקת, שבה הספקתם לבקר מס' פעמים. את ניזכרת בהתפעמות שאחזה בתומר כשראה את משרדי ההנהלה של  APPLE, FACEBOOK, GOOGLE, YAHOO. מאיה חורשת את האופניים החדשים הלוך ושוב בפארק השכונתי וניר לא מפסיק לקשקש ג'יבריש במבטא אמריקאי נהדר. כבר הכרתם שתי משפחות ישראליות עם ילדים בגילאים דומים לילדים שלכם.

הנה שבוע, שבועיים, שלושה שבועות עברו ושנת הלימודים עומדת בפתח. את מנסה לתרגל בדמיונך את היום הראשון בביה"ס לכל אחד מילדיך. הפעם תלוו את שלושתם ביום הראשון. אך איך אתם אמורים להיות בשלושה בתי ספר שונים בו זמנית כשאתם רק שני הורים? הלילה האחרון לא שקט ובבוקר התארגנויות אחרונות. את סורקת עם תומר את מפת ביה"ס ומוודאה שהוא יודע לאן ומתי ללכת לכל כיתה ( שש כיתות בששה ביניינים שונים – מה, הם יצאו מדעתם?). את מהרהרת כיצד יבלה את 40 הדקות של הפסקת הצהריים. כמה קילומטרים מהתיכון (כמה זה במיילים?) את חשה הקלה גדולה לגלת שבכיתה של מאיה יש ילדה ישראלית נוספת. היא ואמא שלה מקבלות אתכן בחמימות מרגיעה. את מוצאת את עצמך מופתעת לגלות שלניר לוקח יותר זמן מכולם להסתגל לגן החדש. ליבך ניקרע כל בוקר מחדש כשאת משאירה אותו ממרר בבכי. חוסר האונים שלו, מכך ששפתו אינה מובנת כואב לך.

את

ארבעים דקות לוקח לך לפזר את הילדים לבית הספר מדי יום. וסוף כל סוף יש לך זמן לעצמך. הרבה משימות לפנייך, אך את מגלה שיש לך מעט כוחות. את שואלת את עצמך ממה את כל כך עייפה, למה למרות שהיית כה כמיהה לזמן חופשי אין בך כוח ליזום שום דבר. רשימת הדברים שחלמת לעשות כאן בסיליקון ואלי זה דבר אחד, והמציאות הנוכחית זה דבר אחר. המקרר בבית ריק וגם את מרגישה ריקה. את תוהה אם יש לך חום, אולי תפסת וירוס. ניתקפת דחף להתקשר הביתה למרות שכבר מאוחר בארץ ואת לא נוהגת להתקשר בשעות כאלה את מחייגת לחברתך הטובה. מקסימום תתנצלי שהתבלבלת בשעה…

מעבר לארץ זרה מהווה אתגר רגשי טבעי עבורך. זאת היא תקופה של שינויים רבים בחייך שתומנת בחובה אופקים חדשים לצד קשיי הסתגלות. תחושות של הזדמנות חדשה חופש והקלה קיימות בד בבד עם תחושות של תלישות וזרות. רגע אחד את אסירת תודה על ההזדמנות שבמעבר, הביחד המשפחתי והזוגי והחוויות שאת זוכה לחוות, ורגע אחר את שואלת את עצמך בשביל מה הייתי צריכה את כל זה? סדר היום שלך השתנה לבלי הכר, עולמך השתנה מבחינה מקצועית וחברתית. עם המעבר, מסלול המימוש שלך ניקטע, זהותך החדשה מבולבלת ואת יכולה לחוש "נמחקת" או "נעלמת" . חווית המעבר היא חוויה מתמשכת, סובייקטיבית, ייחודית ודינמית. כל אישה מתנסה בה בדרכה האישית, ואי אפשר להשוות בין חוויה של אישה אחת לאחרת או אפילו בין רגע למישנהו עבור אותה אישה. במיקרים רבים ניתן לתפוס את החוויה רק בפרספקטיבה לאחור.

ההכרה במורכבות החוויה והנכונות והפתיחות לגעת במנעד הרגשות הקיימים יכולים לתרום רבות לשמירת האיזון הפנימי ולהתגברות על המהמורות שבדרך. באופן פרדוקסלי דווקא היכולת לחוש בכאב הפרדה ובקשיי המעבר מעצימה אותך ופותחת אותך לשינוי, למימוש, לצמיחה ולשיגשוג. אין תחליף לשיחה עם בן הזוג או לתדלוק רגשי עם הקרובים לך שהשארת בארץ, אבל גם להיכרות (ויצירת חברות?) עם נשים אחרות ששותפות למצבך שחוות חוויות דומות לשלך אין תחליף. לעיתים המעבר חושף מקומות כואבים או צלקות ישנות שמזמינים אותך להתבונן פנימה, להיתמך, לגדול ולצמוח מתוך הקושי.

כותבת המאמר: ענת ברקאי. מנחה בשיתוף עם גלי בק את קבוצת "נחיתה רכה". ענת בקראי הנה בעלת רישיון פסיכולוג ממדינת ישראל (2007). Marriage and family therapist Intern Supervised by Dr. Miriam Bar, MFT,33332. עברה להתגורר בוואלי לפני חמש שנים.

גלי בק הנה מנחת קבוצות בעלת תואר שני (MSW) בעבודה סוציאלית, מוכר ע"י ארגון העו"ס בארה"ב ומנחת גשטאלט. עברה להתגורר בוואלי לפני כארבע שנים.