10 שנים לבגד כפת: הכירו את חלוצי בית הספר לעברית הראשון בעמק

מאת: שלומית סאם-אקרמן

10 שנים לאחר שהחלו את לימודיהם בבית הספר לעברית "בגד כפת", בן כהן, אביב שי ונעמה בז'רנו יכולים לנשום לרווחה ולומר שהמשימה הושלמה.

מימין: בן כהן, נעמה בז'רנו, אביב שי (עיבוד תמונה: מור מוריה-שיפוני)

עם עברית שוטפת, יכולות קריאה וכתיבה גבוהות, קרדיט לקולג' ולתיכון וציון גבוה במיוחד במבחני ה-SAT בעברית, השלושה הם ההוכחה שעם עבודה קשה ועם התעקשות לא פחות קשה של ההורים בבית, ניתן לשמר לילדים את העברית. ושלרגע לא יהיה לכם ספק- בן כהן נולד בארה"ב, נעמה הגיעה לכאן כשהייתה בת שלושה חודשים ואביב מתגורר כאן מגיל שנתיים, וכיום הם בכיתה י"א כך שאת העברית הם ספגו בעיקר בבית בזכות ההורים שלא ויתרו ובבגד כפת, שלדבריהם, תרם לחיבור שלהם לישראל, לשפה, להכרת התרבות, החגים וההיסטוריה שלה.

אז איך הם עשו את זה? מה גרם לילדים אשר נולדו או הגיעו לארצות הברית כתינוקות להתמיד עם העברית ולהגיע לרמה כמעט זהה למקביליהם בישראל?

"בכל פעם כשהיינו מדברים באנגלית עם ההורים בבית, הם היו עונים את אותה התשובה – אנחנו לא מבינים אנגלית", נזכר בן כהן, "הם לא השאירו לי ברירה אלא לעבור לעברית והיום, מתוך הרגל, אני מוצא את עצמי עונה את אותה התשובה גם לאחי הקטן שחוזר מהגן ורגיל לדבר באנגלית".

גם במקרה של אביב הגישה בבית הייתה זהה. בכל פעם שפנה להוריו הוא נאלץ לדבר בעברית ולדבריו גם אם בטעות "השחיל" מילה באנגלית, ישר היו מתרגמים לו אותה כדי שלרגע לא ישכח איך אומרים אותה בעברית.

ההורים של נעמה עוד הלכו צעד אחד קדימה, הם קבעו שלא רק שהעברית תהיה השפה היחידה בבית אלא גם ההתכתבויות בטלפון יהיו אך ורק בעברית וזה היה התנאי שלהם לקבלת הטלפון הראשון של נעמה. אז לדבריה זה היה מציק ומעצבן בהתחלה, אבל היום היא מודה להם על כך ושמחה שבזכותם היא מדברת וכותבת בקלות בשתי שפות.

את פגישתנו אנחנו עורכים בסיומו של ערב ההורים שערך "בגד כפת" לקראת שנת הלימודים החדשה. בן, אביב ונעמה זכו לכבוד של מלכים לאחר שדיברו בעברית ברהיטות והשאירו את קהל ההורים חדור מוטיבציה ליישם את הטיפים שקיבלו מהשלושה גם בבית. הם דיברו על כל הדברים שעזרו להם לשמר את השפה, בין היתר, ביקורים בישראל, שיחות טלפון עם המשפחה בארץ, קריאת ספרים וכאמור דיבור אך ורק בעברית בבית. בנוסף, דיברו על החוויה שלהם בבגד כפת – ההדרכות שהם עושים לתלמידים הצעירים, הקרדיט לתיכון ששיעורי העברית מקנים להם כשפה שנייה, החגים שחגגו בבגד כפת במהלך העשור האחרון ועל החברויות הרבות שנוצרו ונשמרו לאורך שנים.

אולם מכל הדברים שמנו, נראה שמה שתרם להצלחתם בצורה המשמעותית ביותר הן האמהות של בן ונעמה- עדי טטרקו ורחלי בז'רנו שלמעשה בלעדיהן כל הערב הזה לא היה קורה. המוטיבציה שלהן ללמד את הילדים עברית מגיל צעיר ולתת להם מסגרת יהודית-ישראלית קבועה הייתה כל כך גדולה עד שהיא גרמה להן לעשות מעשה ולהקים בית ספר לעברית בעצמן וכך למעשה נולד בית הספר בגד כפת.

"לפני עשר שנים ההיצע ללימודי עברית לא היה גדול כמו היום", מספרת עדי טטרקו אמא של בן כהן, "האופציות היו או בתי הכנסת או מורות פרטיות שמלמדות בבית ולנו הייתה חשובה ההמשכיות, רצינו מקום מסודר שילווה את הילדים עד הכיתות הגבוהות, שיהווה איזושהי מסגרת לימודית וחברתית עבורם בה יוכלו לציין את החגים וללמוד על התרבות של ישראל. כשלא מצאנו פתרון, הקמנו פתרון בעצמנו. בנינו תוכנית עסקית, התחלנו לראיין מורות, אירגנו תלמידים, חישבנו כמה כל תלמיד ישלם וכשראינו שיש לנו מספיק כסף לשכור מקום, פנינו לנירית קדם מה-JCC שהיה בזמנו בקאברלי והצענו לה לפתוח את בית הספר אצלם מתוך מחשבה שאם יהיה רווח אז כדאי שהם יקחו אותו.

בשנה הראשונה היינו מאוד מעורבות, בחרנו בענת שטיינהרט כמורה ועם עשרה תלמידים בלבד יצאנו לדרך. בשנה השניייה כבר עברנו ל-OFJCC , לאט לאט החלה להיבנות קהילה, כיתות נוספות נפתחו והשאר היסטוריה".

חוגגים חנוכה אז והיום

כיום מונה בגד כפת מעל ל-500 תלמידים ומתפרס על פני ארבע שלוחות בפאלו אלטו, לוס גאטוס, סאניוויל ופוסטר סיטי ובדיוק כמו שהוקם מתוך הקהילה כך הוא ממשיך גם היום להוות בית ספר של הקהילה ולמענה, תוך עידוד מעורבות והשתתפות הורים ומשפחות. בית הספר שעבר מאז לניהולו של ה-ICC מעסיק 25 מורות ופועל תחת ניהולה של שולי זילברפרב סלע ב-ICC.

"מה שהתחיל לפני עשר שנים בכיתה אחת עם מורה אחת הוא כיום בית ספר קהילתי גדול המיועד לתלמידים בגילאי גן עד י"ב שמעבר ללימוד השפה העברית, הוא שם דגש על לימודי חגי ישראל וחינוך לערכים יהודיים-ישראליים-אמריקאיים", אומרת שולי, "כיום יש לנו 13 כיתות תיכון בשלוש ערים. זה אומר שיותר ממאה ועשרים תיכוניסטים יכולים לבחור בעברית כקורס שפת עולם שנדרש בבית הספר שלהם ובקבלה לקולג׳. הם יכולים לבחור ללמוד עברית ברמות קורסים הכי גבוהות וזה יתרון ענק עבורם בהשוואה לבני כיתתם. בן, אביב ונעמה, למשל, זכו גם בקרדיט עבור קורס שפה למשך שלוש שנים כולל קורס 5 Honors ואפילו 6 Honors, גם בציון גבוה ב-SAT, וגם בניסיון תעסוקתי כמדריכים ועובדי ארגון גדול כמו ה- OFJCC. אני חושבת שהם זכו גם בחברים לחיים ועוד נזכה לשמוע עליהם. התפקיד שלנו, מבחינתי, הוא לזמן להם אפשרויות לצמוח מ"לומדי עברית" בכיתה הפרטית שלהם, לכאלה שמעבירים את הידע וההתלהבות שלהם לדור הבא. לכן, פתחנו את תוכנית המדריכים והבנתי את החשיבות שלה כשבמקרה קיבלתי הצעת התחברות ב"לינקדין" ממדריך שלנו. הוא פתח פרופיל כבר בכיתה ט' כמדריך ב-OFJCC. הוא לקח בשתי ידיים את ההזדמנות שנתנו לו והלך עם זה בענק. העבודה שהוא והאחרים עושים בכיתות היסודי היא חשובה לא רק ברמה של הנתינה לקטנים, אלא גם בתחושת הסיפוק האישי שלהם, המנהיגות הצעירה והתעצבות הזהות האישית".

אז מבחינת עדי ורחלי הפרוייקט הצליח. רחלי עדיין פעילה בוועד בית הספר, אך מלבד זה הן כבר לא מעורבות בניהול בית הספר ואפילו התקשורת של צוות בית הספר נעשית ישירות מול ילדיהן, "יש להם קבוצת וואטסאפ שהם מתכתבים עם המורה תמי, בעברית כמובן", הן אומרות.

כיום, נמצאים בן, אביב ונעמה בשנת הבחירה שלהם ועל אף שסיימו את כל ההתחייבויות שלהם שהן הקרדיט לתיכון ולקולג' ומבחני ה-SAT הם בכל זאת ממשיכים בלימודים, תאמינו או לא, מתוך רצונם החופשי. שלושתם מעידים שחשוב להם לשמור על העברית, בן שוקל להתגייס לצבא, נעמה חושבת על שנת שירות ואביב בנתיים שומר על כל האופציות פתוחות.