חופשת חורף: מסלול הטיול של משפחת צפלוביץ בקוסטה ריקה

מאת: שירלי צפלוביץ

לחופשת חג המולד הראשונה שלנו ברילוקיישן עמדו בפנינו שתי אפשרויות – לנסוע למקום ממש קר או לנסוע למקום ממש חם. כמו שליש מתושבי סאניוויל הישראלים, בחרנו בקוסטה ריקה. לפי הפיד שלי בפייסבוק השליש השני היה במקסיקו, והשלישי בפאלם ספרינגס.

כרגיל, החלק הקשה ביותר בתכנון טיול שכזה, זה להחליט מה לא. אז המון מקומות עלו על המפה וירדו ממנה, וזה מה שנשאר בסוף. זה לא טיול שמקיף את כל מה שלקוסטה ריקה יש להציע, אפילו לא מתקרב לזה, אבל כן ניסינו לטעום מגוון גדול של נופים ואטרקציות, מבלי להעמיס יותר מדי.

לטיילים לא אליטיסטיים במיוחד, טיול שיש בו את הרשימה הבאה ייתן תמונה לא רעה של קוסטה ריקה, ויהנה מאד, לא סופר קריטי איפה: ג'ונגל, חוף, חוות הצלת חיות, זיפליין, הר געש, גשרים תלויים, מרחצאות חמים, שייט בנהר תנינים, יער עננים, שייט בים, ביקור בחוות שוקולד/קפה.

תקציר הטיול

יום 0-1 (ראשון-שני)- הגעה. מסאן פרנסיסקו ליוסטון בטיסת ערב, לינה בשדה התעופה ביוסטון. טיסת בוקר לסאן חוזה קוסטה ריקה מיוסטון, איסוף רכב בסוכנות דולר, ארוחה במסעדת פועלים. לינה – סאן חוזה

יום 2 (שלישי)- ביקור בחוות הצלה לבעלי חיים Toucan Rescue Ranch, וולמארט להצטיידות במים, חטיפים וספריי נגד חרקים, נסיעה לחאקו, בריכה במלון. לינה – חאקו

יום 3 (רביעי)- נסיעה לשמורת מנואל אנטוניו Manuel Antonio לסיור עצמאי ובילוי על החוף. ארוחת צהרים מאוחרת אצל טוני ואיזו. בריכה. לינה – חאקו

יום 4 (חמישי)- חצי יום עם Crocodile Jungle Safari הכולל סיור מודרך בשמורת קררה, שייט צפרות, קרוקודילים ויער מנגרובים פלוס ארוחת צהרים. בריכה, ים וקזינו. לינה – חאקו

יום 5 (שישי)- נסיעה לארנל. בדרך: סיור בשמורה פרטית ביער עננים Nectandra. לינה לה פורטונה

יום 6 (שבת)- גשרים תלויים במיסטיקו, סיור שוקולד מעיינות חמים פרדייז. לינה לה פורטונה

יום 7 (ראשון, ערב חג המולד)- הייק בהר הגעש בשמורה הפרטית ארנל 1968, ארוחת ערב חגיגית במלון. לינה לה פורטונה

יום 8 (שני)- פיצול: נעם והבנות זיפליין/קנופי (יש הבדל?) עם AMA Xtreme, אני נסעתי לחוות שימור פרפרים, בריכה במלון. לינה לה פורטונה

יום 9 (שלישי)- נסיעה לאיזור חוף האוקיינוס השקט. בדרך: ביקור בחוות הצלה Puma Rescue, ארוחת צהרים ושייט רגוע (יש להם גם רפטינג אתגרי אבל זה לא בשבילנו) בסירת גומי בנהר Ricon Corobici. לינה פלאיה הרמוסה גוונקסטה

יום 10 (רביעי)- עיר החוף פלאיה קוקו ורכישת חולצה לאוסף בהארד רוק קפה, בריכה במלון, טרקטורונים. לינה פלאיה הרמוסה גוונקסטה

יום 11 (חמישי)- בריכה, מהצברים שייט קטמרן כולל שנורקל, ארוחה וצפייה בשקיעה (היו גם דולפינים) Marlin Del Rey. לינה פלאיה הרמוסה גוונקסטה

יום 12 (שישי)- בוץ תרמי ומעיינות חמים בריח גופרית היישר מהר הגעש Las Hornillas, רום סרוויס ומנוחה עם ויי פיי במלון. לינה הילטון ליד שדה התעופה ליבריה

יום 13 (שבת)- טיסה ב 6:45 בבוקר מליבריה דרך יוסטון לסאן פרנסיסקו

לוגיסטיקות

טיסות- לא מצאתי טיסות ישירות מסאן פרנסיסקו לקוסטה ריקה אז טסנו עם יונייטד דרך יוסטון. הלוך לסאן חוזה וחזור מליבריה.

נהיגה- בהחלט אפשרי, אם כי לא נטול אתגרים. בגדול, אם המספר של הכביש הוא ספרה אחת או שתיים, הכביש סבבה. אם זה כביש של 3 ספרות הוא יכול להיות כביש אספלט חלק ויפה עם סימונים של הנתיבים, הוא יכול להיות שביל עפר רצוץ עם בורות ואבנים, או כל דבר באמצע. הוא עלול להיות גם תלול מאד, עם סיבובים ופיתולים מפחידים. ובחלק גדול מהכבישים במקום שוליים יש… תעלות ניקוז עמוקות. לכן מומלץ מאד לשכור רכב 4X4,  ולא לנהוג בחושך. יש בכבישים המון אופנועים אז צריך לשים לב אליהם.

ניווט- ביום הראשון וויז כשל והביא אותנו במקום למלון בסאן חוזה למרכז שוק בעיירה קטנה. מאז ניווטנו רק עם גוגל מפס. קוסטה ריקה לא חזקה בכתובות. הרבה פעמים הכתובת תהיה "2 קילומטר על כביש 412 אחרי הכנסייה" או במקרה הטוב "רחוב 24 בהצטלבות עם שדרה 2". אז מה כן? חיפוש בגוגל, נעיצת המיקום וניווט אליו. מלונות ואטרקציות פוטנציאליות סימנתי לי מראש במפה.

רכב- הזמנתי דרך אתר רנטלקארס.קום סוזוקי גראנד ויטארה מחברת דולר. בתחנת ההשכרה הוספנו ביטוח עם ביטול השתתפות עצמית ותשלום לנהג שני (שילמנו בהחזרת הרכב). הכל עבר ללא תקלות.

דלק- המחיר קבוע על ידי הממשלה אז אין חשיבות לתחנה בה ממלאים. המילוי בשירות מלא. מיכל יצא לנו סביב 50$.

חשמל- כמו באמריקה, 110 וולט ותקע עם שני פינים ישרים.

כסף- למטבע המקומי קוראים קולון, הוא נספר באלפים, השטרות שלו ממש יפים עם ציורים של בעלי חיים והמטבעות גדולים וכבדים. ברוב המקומות מקבלים כרטיסי אשראי אבל לא בכולם. השתדלתי לציין (כשזכרתי) איפה ביקשו מזומן. ברוב המקומות מקבלים דולרים מזומנים אבל השער משתנה, אז שווה לבדוק אם זה משתלם. בכבישי האגרה שילמנו במזומן בקולון, לא שאלתי אם אפשר בדולרים, ומדובר בסכומים מאד קטנים.

מומלץ להחליף כסף בבנק. אם אתם כמוני, ותחליפו כסף בשדה בתעופה כי אתם לא רוצים להיות במצב שתגיעו לעיר בערב והבנק כבר יהיה סגור, תקבלו שער נוראי (485 קולון לדולר במקום 550). אבל מבחינתי עדיף מטבע מקומי בשער גרוע מאשר להתקע בלי. את השער הכי טוב בהמרת דולרים לקולון קיבלנו ב… קזינו.

מס יציאה- קראתי בפורומים השונים על מס יציאה מקוסטה ריקה. אצלנו הוא כנראה היה כלול בכרטיס הטיסה כי לא התבקשנו לשלם.

תקשורת- לנעם והבנות קנינו סים מקומי של קולבי בשדה התעופה, עלה 7$ ל-10 ימים וחצי ג’יגה. בשילוב עם ויי פיי איפה שיש זה סיפק את הסחורה. הטלפון שלי נעול אז השתמשתי ברומינג בעת הצורך.

אוכל- האוכל פשוט וטעים בקוסטה ריקה. יש מסעדות מקומיות מאד זולות (ככה אומרים) הנקראות סודה Soda אבל לא נכנסנו כי אנחנו (רמז/ לא אני) תיירים פחדנים. הרמה הבאה של המסעדות – רסטוראנטה – עדיין בניחוח מקומי. לקח קצת זמן לשכנע את הבנות שמקום עם שולחנות פורמייקה או עץ ובלי קירות או מזגן יכול להחשב מסעדה לגיטימית, אבל זה קרה. די מהר למדנו מספיק ספרדית כדי להזמין במסעדה דברים מוכרים. אכלנו לא מעט במסעדות כאלו, בדרך כלל סביב 50$ לארוחה לארבעתנו. מסעדות תיירים יש גם לא מעט, שם יהיה תפריט באנגלית, מפות על השולחנות ומחיר קצת יותר גבוה, עלה לנו סביב 70$ לארוחה. היו לא מעט אטרקציות שכללו גם ארוחה.

למרבה המזל, בכל מסעדה בקוסטה ריקה אפשר לקבל ארוז קון פויו arroz con pollo – אורז מוקפץ עם עוף. אז לבנות תמיד היה מה לאכול. בהרבה מסעדות שמכוונות לתיירים יש גם פיצה או המבורגר – אז גם היה גיוון. אם אתם אוהבים דגים, חובה לנסות את הסביצ׳ה המקומי – דגים עם המון מיץ לימון, בצל ופלפל (ובדרך כלל גם אפשר לבקש שלא יוסיפו כוסברה). מעדן ממש.

כל המלונות שהיינו בהם הגישו ארוחת בוקר טובה מאד עם ביצים בהכנה אישית, פירות, מאפים, נקניקים וכמובן גאיו פינטו gallo pinto – אורז עם שעועית.

שתינו לא מעט שייקים מפירות טריים (בעיקר אננס ותות), ודגמנו מספר פעמים את רשת הגלידות pops. שתינו מים מהברז בלא מעט מהמסעדות ולא נרשם נזק משמעותי.

אטרקציות- הכל עולה כסף. והרבה. צריך לבוא מוכנים נפשית. אפשר לחסוך בלינה, אפשר לחסוך באוכל. באטרקציות קשה לחסוך אם אתם מגיעים לטיול קצר, בטח שעם ילדים. השתדלנו להגביל עצמנו לאטרקציה אחת ליום, ולהנות גם ממנוחה בבריכה. היו ביקורים שהזמנתי עוד מהבית (בעיקר שמורות פרטיות), אטרקציות שהזמנתי דרך המלון, ומקומות שפשוט הופענו בשער, שילמנו ונכנסנו. אנסה לציין מה ואיך בפירוט.

על הטופ 2 שלנו אין ויכוח- זיפליין בארנל, חוות ההצלה עם העצלנים. בוטום 2: חוות הצלת הפומות ללא הדרכה, וסיור טרקטורונים שהיה ברובו בכביש. הכי אובררייטד מבחינת שמורת טבע היה הביקור במנואל אנטוניו ההמוני (וגם איה נעקצה על ידי מדוזה). החוף הכי יפה היה במנואל אנטוניו (אבל לא באמת הקדשנו זמן לחופים, זה לא חוכמה). והתובנה הכי חשובה: ג׳ונגל זה לא גן חיות לפי בקשתך, וחלק גדול מההנאה תלוי במדריך ובמזל.

אריזות

נסענו עם שתי מזוודות ששלחנו (25$ למזוודה לכיוון) ושני טרולי קטנים (אחד מהם רק עם כריות לטיסה).

בגדים- הבאנו בגדים לשבוע ועשינו פעם אחת כביסה. לבשנו כמעט רק בגדים קצרים, בעדיפות למכנסי ספורט וטישרט.

בגדי ים- מומלץ להביא לפחות 2 לכל אחד. הכל מתייבש לאט בקוסטה ריקה, ואין תחושה מבאסת מללבוש בגד ים רטוב.

חולצות גלישה- מומלץ למי שעורו לבנבן, והוא חפץ בשהיה בשמש.

נעליים- הסתדרנו עם נעלי ספורט למסלולי הליכה ואטרקציות, וכפכפים לשאר הזמן. היו לנו גם סניקרס שננעלו אולי פעם אחת. אני הלכתי מדי פעם עם נעלי מים, אבל זה לא ממש חובה. סנדלים אין לנו בלקסיקון.

מעילי גשם דקים- הבאנו, לא השתמשנו. פעם אחת ירד לנו מבול אבל היינו בדיוק בתוך האוטו, עוד יום טיפטף, אבל לא ברמה של להוציא מעיל גשם.

כובע- חובה.

ספריי אנטי שמש וספריי אנטי חרקים- חובה בריבוע. אנחנו בחרנו לא להביא איתנו ולקנות שם כדי שיהיה ״משהו מקומי״ רק כדי לגלות שבוולמארט בסאן חוזה קוסטה ריקה מוכרים בדיוק את אותו off שמוכרים בוולמארט בסאן חוזה קליפורניה.

תיקי סופר רב פעמיים- אחד הדברים הכי שימושיים בטיול. לכל פעם שרוצים לקחת באוטו דברים נגישים וזמינים – מים וחטיפים, נעליים/כפכפים להחלפה, מגבות וספריי נגד שמש / חרקים.

עלויות בגדול?

צריך לזכור שמדובר בשיא העונה – גם העונה היבשה, וגם חופש כמעט בכל העולם המערבי. הרבה מלונות שקראתי עליהם המלצות היו מלאים כבר. ריזורטים מפנקים של ממש ביקשו 1000$ ללילה.

1000$ לטיסה (לכל אחד), 300$ ללילה מלון, 100$ ליום רכב ודלק, 100$ ליום אוכל, 200$ ליום אטרקציות (לכולנו). כבר סיכמנו שאנחנו לא יודעים לטייל בזול. טיילים פחות מפונקים יכולים להוזיל משמעותית את סעיפי הלינה והאוכל, ולהוזיל במידת מה את סעיף הרכב.

בחלק הראשון של טיולנו ביקרנו בחווה שמצילה ומשקמת חיות בר, עם בית ספר לעצלנים שמלמד אותם לחזור לחיות בטבע, נסענו לשמורת הטבע המאד מפורסמת (אך מאד תיירותית) מנואל אנטוניו, ביקרנו בשמורת טבע נוספת – קררה, ושטנו על נהר בין תנינים לציפורים. כמובן שגם בילינו בבריכה ובמזגן עם הטלפונים. שלא תחשבו שאנחנו כאלו חובבי טבע…

יום 0 (ב') – הגעה

כזכור, אנחנו מגיעים מאיזור סאן פרנסיסקו. קומבינציית הטיסות שמצאתי כללה טיסת יונייטד בשש בערב, לילה ביוסטון וטיסת בוקר לסאן חוזה. הכל עבר ללא תקלות, ונחתנו בסאן חוזה ב 1:30 בצהרים. כבר בביקורת הדרכונים הבנו שהגענו לעולם אחר. התור התנהל באיטיות וכשהגיע תורנו הבנו למה. תור ארוך בביקורת הדרכונים ובדלפק שני אנשים – אחד מתלמד ואחד שמסביר לו הכל באריכות יתר. עד שסיימנו עם הדרכונים המזוודות כבר חיכו לנו יפה בצד.

הלכנו לדלפק של דולר ומשם שלחו אותנו לחכות בחניה לשאטל שיקח אותנו לתחנת ההשכרה האמיתית. אחרי כרבע שעה הגיע השאטל, וקיבלנו את ההכרות הראשונה עם תרבות הנהיגה בקוסטה ריקה. בשתי מילים: אללא יוסתור! היה פקק אז הנהג החליט לעשות קיצור דרך דרכים משובשות, כולל נסיעה באין כניסה. הכבישים נעים בין סבירים לזוועה, ובמקום שוליים יש כאמור תעלות עמוקות לניקוז. כיף!

יאמר לזכות דולר שקיבלנו רכב חדש דנדש, עם 2000 ק"מ בלבד. סוזוקי גראנד ויטארה כמו שהזמנתי. שתי מזוודות ושני טרולי נכנסו בנוחות בתא המטען ואפילו קיבלנו כיסוי (ביקשתי). קיבלנו המון אזהרות על שוטרים וגנבים, שילמנו על עוד ביטוח (ביטול השתתפות עצמית) ויצאנו לדרך.

הקלדנו בוויז את שם המלון בסאן חוזה, עקבנו אחרי ההוראות ו… הגענו לאמצע שוק תוסס והומה בעיירה קטנה ליד שדה התעופה. לא מלון ולא נעליים. מפלס הרעב והעצבים מתחיל לטפס. מחפשים בדרך אחרת ומוצאים בתקווה את המלון, נוסעים איזה שעה בפקקים, ותוך כדי נסיעה אני רואה אותנו חולפים על פני המלון, כשבוויז יש עוד רבע שעה ליעד. מכבים את הוויז לעד (ניווטנו רק עם גוגל מפס) ומנווטים עם המפה בטלפון עד המלון.

הגענו למלון מורעבים וסחוטים. נחתנו ב1:30 אבל למלון הגענו רק לקראת 6 בערב. ויתרנו על התוכניות לראות משהו מסאן חוזה והלכנו לאכול במסעדה מקומית ליד המלון שהומלצה על ידי הקבלה La Muni. מסעדת פועלים, אף מילה באנגלית, ואוכל טעים ומשביע.

בדיעבד, היה שווה להקדיש לסאן חוזה יום אחד של התאפסות. נראה שיש לא מעט מבנים מעניינים, בית קברות מרשים, מוזיאון או שניים ששווים בדיקה והרבה אנשים ואקשן. בניה קולוניאלית מעורבבת במראה החינני של איזור המוסכים בפתח תקווה בואכה אלנבי.

מלון בסאן חוזה Park Inn by Radisson

המלון בלילה הראשון בסאן חוזה היה מלון שלקחנו בנקודות של רשת רדיסון – פארק אין. חדש, נקי, מודרני, יש מסעדה שנראית מצויינת וארוחת בוקר טובה מאד. יש חניה תת קרקעית וויי פיי.

יום 1 (ג') – חוות שיקום חיות בר Toucan Rescue Ranch

הכירו את Toucan Rescue Ranch. מקום פשוט מתוק ומקסים. חווה קטנה שהתחילה כבית שיקום לציפורים, ספציפית טוקאנים, וגדלה עם הזמן. היום יש להם ציפורים, חתולי בר, קופים, נמיות, לוטרות, וגולת הכותרת – עצלנים. מדובר בחיה מצחיקה בטירוף, שלא דומה לשום דבר אחר. הם מקבלים גורים נטושים, חיות פצועות וחיות שהוצלו מהתעללות על ידי אנשים שחשבו שלהחזיק חיית בר מוגנת בבית זה דבר הגיוני (זה לא הגיוני וגם לא חוקי). כל חיה שאפשר, הם מחזירים לטבע. חיות שאי אפשר להחזיר לטבע (חיות שלא ישרדו בטבע כי הן פגועות פיזית או התנהגותית) הם ממשיכים לטפח בחווה הקטנה.

המדריך חוזה היה מקסים וידען, דיבר אנגלית מצויינת ונראה שיש בו אהבה אמיתית לבעלי החיים והצלתם. החווה נמצאת בערך 40 דקות נסיעה מסאן חוזה, קצת באמצע שומקום, אבל שווה את הביקור. מדובר במלכ"ר שעלות הביקור הולכת להמשך פעילות החווה, אז כיף לשלם. הם מקבלים גם מתנדבים ויש להם אפילו צימר שאפשר לישון בו.

הזמנתי מראש ארוחת בוקר עם העצלנים, מה שנותן כניסה מוקדמת, ארוחת בוקר, והזדמנות מיוחדת לראות מקרוב שני תינוקות יתומים של עצלנים שהוציאו במיוחד בשבילנו. הם קיבלו שעועית ירוקה וגזר, אנחנו קיבלנו פירות, חביתה מקושקשת ואורז עם שעועית, מיץ וקפה.

הביקור שלנו היה מ-8 עד 11 בבוקר. ומשם נסענו לכיוון היעד הבא שלנו -עיר החוף והגולשים חאקו Jaco. עצרנו לארוחת צהרים במסעדת רשת אמריקאית TGIF. בכלל הופתענו לראות המון רשתות אמריקאיות בסאן חוזה. נדמה לי שיותר מכל מדינה זרה אחרת שביקרנו בה.

המשכנו בנסיעה לכיוון חאקו, דרך כבישי אגרה בהם שילמנו במזומנים בקולון. האגרות מאד זולות, וכל הדרך הסתכמה בכ-4$. הגענו למלון, התמקמנו, והלכנו קצת לבריכה. בערב נסענו לרחוב הראשי של חאקו לחפש ארוחת ערב. תכלס, די… ג׳יפה ולא חשתי בשום קסם. חנויות לתיירים, סוכנויות שמוכרות טיולים, ומסעדות. חנינו ברחוב ונכנסנו למסעדה בשם  I Love Sushi אחרי שהמארחת שצדה סועדים ברחוב הבטיחה שיש גם אוכל לילדות. השירות היה איטי כצב (אבל ככה זה בקוסטה ריקה) אבל האוכל היה ממש ממש טעים! הילדות אכלו אורז עם עוף טריאקי ואני אכלתי סביצ'ה מקומית של דג ובייבי שרימפס במיץ לימון, ג׳ינג׳ר, בצל סגול ופלפל אדום וירוק קצוצים דק. מעדן!

חוות הצלת חיות Toucan Rescue Ranch

עלות: 60$ לאדם מעל גיל 11 (ארוחת בוקר עם עצלנים)

מסעדה בחאקו I Love Sushi

https://www.facebook.com/ilovesushijaco

עלה לנו: 55$

יום 2 (ד') – מנואל אנטוניו

פתחנו את הבוקר בארוחת בוקר במלון, שהוגשה לשולחנות (לא בופה) ואז יצאנו לכיוון מנואל אנטוניו Manuel Antonio – השמורה הידועה. הדרך מחאקו לקחה כשעה וחצי כשרוב הדרך בכביש נוח. רק החלק האחרון בכביש הררי צר ומתפתל.

כשמתקרבים לשמורה מתחילים לזנק לעברכם ״פקחים״ שמציעים חניה. אל תקחו. תמשיכו עד הסוף ורק כשאי אפשר לנסוע יותר כי הגעתם לשער השמורה תחפשו חניה. אחרת סתם תלכו הרבה בשמש. את כרטיסי הכניסה לא מוכרים בשער השמורה אלא בסניף בנק קטן ליד, עם שלט כחול. היה תור ארוך לאשראי וקצר למזומן. אז שילמנו במזומן. בדרך יזנקו עליכם גם מדריכים שיציעו סיור מודרך בשמורה, רוכלים שיציעו לכם לקנות כל מיני מזכרות ואוכל… לנו זה לא היה נעים.  כיוון שיום קודם היו לנו מפגשים קרובים עם חיות לא חשנו בצורך להוציא עוד כמה עשרות דולרים למדריך. לא יודעת אם השיקול היה נכון כי תכלס לא ראינו חיות כמעט. מהבחינה הזו השמורה קצת אכזבה, היא מאד תיירותית, השבילים מסודרים מאד, וחיות בקושי ראינו. אולי בגלל שהגענו בצהרים ולא מוקדם בבוקר, ואולי עם מדריך אפשר לראות יותר…

מה שכן היה כיף גדול זה החוף של השמורה. הוא פשוט פנטסטי. חול רך, מים שקטים וחמימים, וגם לא היו המון אנשים. ליד החוף יש להקה מתוקה של קופים על העצים, וחברים של הילדות שפגשנו (כן, פגשנו משפחה מסאניוויל), סיפרו שקוף חטף להם אוכל. כשמגיעים לחוף אפשר ללכת עוד קצת לחוף נוסף, שקט יותר, שם התמקמנו, בלי הרבה אנשים ובלי קופים.

בדרך חזרה החלטנו לחרוג ממנהגנו וללכת לאכול ב… מסעדה ישראלית. אנחנו גרים באמריקה, מותר לנו! נסענו לבית של איזו בחאקו למסעדת סברס Bar/Restaurante Sabress והתפנקנו בקוסקוס עם קציצות, קבב עם צ׳יפס, חומוס עם פלאפל ו… סביח. למעט הפלאפל שהיה רק בסדר, השאר היה מצויין. טעם של בית רחוק רחוק מהבית. הבנות התלהבו ממוסיקה ישראלית ברמקולים, ומבחורים צעירים דוברי עברית עם גלשנים.

את שעת האור שעוד נותרה לנו העברנו בבריכת המלון. מאוחר יותר, יצאנו שוב לעיירה, הפעם לפיצה פשוטה וטעימה The Pizza Shop, ואפילו פינקו אותנו בלחמניות שום על חשבון הבית. חזרנו למלון, הבנות עלו לחדר ואנחנו נכנסנו קצת לקזינו. בקש אאוט גילינו את המקום עם שער החליפין הכי טוב בקוסטה ריקה. הקזינו. אם בשדה התעופה נתנו 485 קולון לדולר, בקזינו נתנו 563. פער מטורף.

הפארק הלאומי מנואל אנטוניו Parque Nacional Manuel Antonio

שעות פתיחה: 7:00-16:00, סגור בימי שני

עלות: 16$ לאדם מגיל 12, כרטיסים קונים קצת לפני הכניסה בבנק עם השלט הכחול Coopealianza

עלות חניה: 7$ (לא להתפתות ל"סדרנים" בדרך, להגיע עד השער ורק אז לחפש חניה)

הבית של איזו בחאקו – בית כנסת, מלון ומסעדה כשרה

עלה לנו: 45$ (במסעדה קיבלו מזומן בלבד)

פיצריה בחאקו – The Pizza Shop

עלה לנו: 25$ (מזומן בלבד)

יום 3 (ה') – שמורת הטבע קאררה וסיור תנינים

ביום שלישי בערב התכתבתי בווצאפ עם נציג והזמנתי לנו חצי יום סיור עם ג'ונגל קרוקודיל ספארי  Jungle Crocodile Safari. פגשנו את המדריך בשמונה בבוקר בשער שמורת הטבע קררה Carara, ערכנו סיור של כשעתיים בשמורה. החלק הראשון של המסלול מונגש לנכים בצורה מלאה. מרשים. היה כמובן מאד חם ולח בג’ונגל. עוד יותר כשנכנסנו לחלק השני של המסלול שלא סלול מבטון אלא שביל ביער. המדריך הסביר לנו על העצים ובעלי החיים, אבל למרבה הצער ראינו יותר עצים מבעלי חיים. כן ראינו המון נמלים. ואיגואנה גדולה. ראינו גם תוכי מקאו מקנן בעץ גבוה. פה נפל לי האסימון שג'ונגל זה לא גן חיות. החיות לא מראות את עצמן בקלות וצריך הרבה מזל ואולי מדריך טוב. המדריך היה מאד נחמד וסיפק הרבה הסברים באנגלית משובחת. לעומת המיסחור במנואל אנטוניו, החוויה פה היתה הרבה יותר נכונה.

אחרי כשעתיים בג’ונגל נסענו בעקבות המדריך לנקודת העגינה של שייט הקרוקודילים. עברנו דרך כפר קטן וראינו אפילו עגלה רתומה לשוורים. התושבים המקומיים חיים בפשטות מאד גדולה. מנקודת העגינה יצאנו למסע בסירה לאורך נהר טארקולס Tarcoles. השייט איטי בנהר הרדוד, ופשוט נהדר. קיבלנו מדריך ציפורים וראינו המון סוגים. החל מטוקאן בעצים (קשה להאמין שהציפורים היפות האלו באמת חיות בטבע), כל מיני אנפות, בז קטן, עיט שולה דגים ועוד היה מצחיק שהמדריך ליווה כל תאור של ציפור במספר הסידורי שלה במדריך. ראינו כמובן גם תנינים, רובם קטנים אבל אחד היה ענק ומרשים ממש. חלקו השני של השייט לקח אותנו למפגש הנהר עם האוקיינוס, ליער מנגרובים – העצים עם השורשים האוויריים שחיים במים מלוחים למחצה. המדריך כיבה את המנוע ונסחפו בשקט בנהר כשרק קולות הג’ונגל נשמעים. היה מקסים ממש. מאד נהננו.

הדיל של חצי יום סיור כולל גם ארוחת צהרים. לפני השייט בדק איתנו המדריך מה נרצה לאכול מבין מספר אופציות: אורז עם עוף, אורז עם שרימפס, אורז עם פירות ים, חזה עוף או פילה דג. היה מעולה.

חזרנו למלון למנוחה, בריכה והליכה לאורך החוף.

לארוחת ערב יצאנו שוב לדאון טאון חאקו, והפעם למסעדה איטלקית Amancio's Pizza. עם מזגן! ומפות על השולחנות! האוכל היה מצויין אבל זו אחת המסעדות היותר יקרות שהיינו בהן.

בזה סיימנו את הפרק בחאקו. למחרת בבוקר יצאנו לכיוון לה פורטונה והר הגעש ארנל.

ג'ונגל קרוקודיל ספארי Jungle Crocodile Safari

עלות לסיור של חצי יום עם מדריך, כולל שמורת קררה, שייט קרוקודילים וארוחת צהרים: 75$ לאדם

פארק שמורת טבע קררה Parque Nacional Carara

עלות: 10$ למבוגר, 5$ לילד, כלול בדיל של קרוקודיל ספארי

מסעדה איטלקית בחאקו Amancio's Pizza

עלה לנו: 70$

מלון בחאקו – קרוקס ריזורט וקזינו  Crocs Resort & Casino

מלון ברמה גבוהה מאד, חדרים חדשים ויפים, הכל מצוחצח. יש חניה פרטית עם שוער, בריכה מושקעת עם מגלשה קטנה וגישה לחוף הים. החוף רחב וזיפזיפי והרחצה באיזור מסוכנת בגלל זרמים. אבל השקיעה מהממת. הקזינו לא גדול, בעיקר מכונות. יש כמה שולחנות. המלון ממוקם טיפה מחוץ לחאקו ודורש רכב/מונית כדי להגיע לעיר עצמה.

עלות: 295$ ללילה, כולל חניה, וייפיי, ארוחת בוקר

לה פורטונה היתה המקום שהכי אהבנו. עיירה תיירותית, חמודה, עם וייב נעים ומיליון מסעדות ואטרקציות. אני יודעת שיש אנשים שחושבים בדיוק הפוך, אבל אנחנו ממש עשינו חיים, ואפילו הרגשנו שאפשר היה לשהות שם עוד. המון דברים לא הספקנו, אבל מהדברים שכן עשינו נהנינו מאד – גשרים תלויים, מטע קקאו, מרחצאות חמים, הייק למרגלות הר הגעש, זיפליין, חוות פרפרים, ומדי פעם זמן מנוחה ובריכה.

יום 4 (ו') – יער עננים בשמורה פרטית Nectandra

היום הוא יום של מעבר מחאקו ללה פורטונה וכדי לשבור את הנסיעה הארוכה הזמנתי לנו מראש סיור בשמורת טבע פרטית ביער עננים Nectandra Cloud Forest Reserve. אפשר להגיע רק בתאום ותשלום מראש. הם מקבלים משפחה-שתיים ביום וזהו. מדובר בזוג אמריקאי שחבר למומחה צמחיה מקומי ועסקן שימור, רכשו שטח אדמה ביער עננים ומטפחים אותו לשימור ומחקר. אנשים מקסימים ברמות, ידענים ונעימים.

יצאנו מחאקו ועשינו טעות כשהקשבנו לגוגל. הוא לקח אותנו אמנם בדרך הקצרה והמהירה ביותר, אבל שכח לספר לנו שמדובר בכביש 713 שהוא צר, מפותל מאד, בחלקו משובש מאד, עם עליות וירידות בלתי הגיוניות. פשוט סטרס נהיגתי. הדרך הנכונה יותר לנסוע ארוכה יותר ואולי לוקחת דקות ספורות יותר אבל בכבישים נורמלים (27 ואז 1). נוסעים נוסעים בשמש חמה, ופתאום נכנסים לתוך ענן. הגענו ליער העננים.

בשמורה קיבל אותנו ארתורו, אחד מהמקימים. עשינו סיור בגנים וביער, למדנו על ההבדלים בין יער עננים ליער גשם ועל צמחים שונים ביער. הגינה מטופחת מאד ומלאה צמחים מקומיים ייחודיים, כולל המון סחלבים מקסימים, חלקם מיניאטורים ממש. אחרי הסיור ישבנו לארוחת צהרים עם משפחה נוספת ועם זוג המייסדים האמריקאים, די קשישים אבל עדיין פעילים בהדרכה ובמחקר. האוכל היה פשוט מעולה, וכלל מרכיבים מקומיים כמו לביבות משורש קסאבה, סלט פפאיה ירוקה ומיץ מפרי שלא שמענו עליו מעולם. מקום קטן ומתוק למי שרוצה להכיר אנשים מיוחדים, ללמוד קצת על יער העננים ולעזור בקצת לשימור שלו.

המשכנו ליעד הבא שלנו – לה פורטונה. ארתורו המדריך המליץ לנו לא לנסוע בכביש 702 הנוסע ישירות לפורטונה, כי הוא הררי ומפותל. בתוספת של כעשר דקות נסיעה אפשר לקחת את כביש 141 ולנסוע בדרך ישרה למדי ונוחה בהרבה. אימצנו. הגענו למלון שלנו שבנוי מבתים דן קומתיים קטנים טבולים בג’ונגל. קיבלנו חדר בקומה השניה. התמקמנו, נחנו קצת ויצאנו לחפש ארוחת ערב. נסענו למסעדת בשרים בשם Garra-Pata שהיתה מסומנת לי במפה. לא זכרתי ממי קיבלתי את ההמלצה, אבל כשהגענו זה התברר מייד. על העמודים במסעדה היו תלויים שלטים מנויילנים עם ההמלצה מאתר למטייל. משעשע!

שמורה פרטית יער עננים נקטנדרה Nectandra Cloud Forest Reserve

עלות: 60$ לאדם כולל ארוחת צהרים

מסעדת בשרים בלה פורטנה Garra-Pata

למטייל – הסטייק בלה פורטונה

עלה לנו: 65$

יום 5 (ש') – גשרים תלויים, שוקולד ומרחצאות בארנל

אכלנו ארוחת בוקר במלון ושמנו פעמינו ליעד חשוב במיוחד – מכבסה. מצאתי מכבסה מומלצת בגוגל Tuanis Laundry, ושמחנו כשהאיש שקיבל את פנינו היה אמריקאי והיה קל לתקשר. השארנו את הכביסה לטיפולו המסור ויצאנו לכיוון פארק מיסטיקו – הגשרים התלויים Mistico Arenal Hanging Bridges Park, כחצי שעה נסיעה. יש במקום המון פעילויות נוספות, אבל הסתפקנו בגשרים התלויים. כיוון שיש מגבלה של כמות האנשים שיכולים לכלות על הגשרים (לא יותר מ-15 במכה), מכניסים את התיירים בקבוצות. קיבלנו זמן כניסה וחיכינו בערך רבע שעה. ההליכה בשבילים מסודרים ונוחים, אבל חלקה בעליה. לא נורא באמת. חשוב להגיע בנעליים סגורות, ולהצטייד בספריי נגד יתושים.

אנחנו בחרנו שלא לקחת מדריך, אבל המדריכים מספיק נחמדים שאם הם מוצאים משהו מעניין הם מספרים לכל מי שנמצא ליד. ככה זכינו לראות עצלן על עץ ונחש ארסי קטן בדרך.

המסלול עובר בג’ונגל בין גשרים קבועים ותלויים, הוא מעגלי, ולוקח כשעתיים וחצי. הנוף מדהים, החוויה נפלאה. הבאסה היחידה היתה… פקקים. כיוון שעל הגשרים התלויים מותר להעלות רק 15 אנשים בכל פעם, וכל אחד עוצר לצלם ולהצטלם, זה יוצר פקקים. בכניסה לכל גשר תלוי עומד עובד של הפארק, שמווסת את התנועה, וישמח גם לצלם אתכם אם תבקשו. אפילו בדיסני לא היו לנו כאלו תורים! בכל מקרה, חוויה נהדרת בנופים מרהיבים. מומלץ.

חזרנו לאוטו והתחלנו לחזור לכיוון פורטונה, ופתאום נפתחו ארובות השמיים עם גשם חזק ממש. כאילו מישהו שופך דליים מהשמיים. אחרי כמה דקות הגשם פסק. מזל שהיינו באוטו! עצרנו לצהרים במסעדה אחרת שסימנתי לי מראש Que Rico והיתה על הדרך. הפעם הלכנו על פסטות שהיו מעולות, אם כי לא מהזולות.

אספנו את הכביסה הנקייה, ריחנית ומקופלת, והמשכנו ליעד הבא – סיור שוקולד (לא דון חואן אלא Rainforest Chocolate Tour) שהזמנו דרך המלון (ונמצא 300 מטר במורד הרחוב של המלון). היינו בלא מעט סיורי שוקולד בחיינו, וזה ללא ספק היה הנחמד מכולם, כי הוא מתקיים בתוך מטע קקאו, וממש רואים בעיניים, לא באיזה סרט מולטימדיה, איך הזרעים של הצמח הופכים לשוקולד. ואם תהיתם, קקאו טחון ישירות מהזרעים, מעורבב עם מים רותחים זה לא טעם של שוקו אלא די לא משהו. אבל כשמבשלים את הקקאו עם סוכר, זה מתחיל לקבל טעם של שוקולד מריר. סיור מהנה ביותר.

בערב רצינו ללכת למרחצאות. המלון שלנו עובד עם שני מקומיות – טבקון המפורסם, ואחד אחר. טבקון כבר היה מלא ל-10 הימים הקרובים, בכל זאת עונת שיא, אז קנינו כרטיסים למרחצאות וארוחת ערב בפרדייז Paradise Hot Springs, בחצי מחיר. היה נחמד. קיבלנו מגבות ולוקר, שכשכנו בבריכות החמות, חלקן גם מאאאאד חמות, התקלחנו ואכלנו ארוחת ערב בופה סביר ביותר. סך הכל חוויה חביבה של כשעתיים-שלוש. אבל מראש אנחנו לא מאלו שמסוגלים לשרוץ שעות בשום בריכה או ים אז התאים לנו בול. אני בטוחה שטבקון מרשים הרבה יותר.

אלטרנטיבה לחסכנים היא לחנות לצד הכביש ולרדת ברגל לנהר החמים ליד טבקון, ככה בטבע. לא ניסינו.

גשרים תלויים מיסטיקו Mistico Arenal Hanging Bridges Park

עלות: 26$ למבוגר, 16$ לתלמיד

סיור שוקולד Rainforest Chocolate Tour

עלות: 25$ לאדם (דרך המלון)

מרחצאות חמים פרדייז Paradise Hot Springs

עלות: 35$ לאדם כולל ארוחת ערב (דרך המלון)

מסעדה איטלקית Que Rico

עלה לנו: 75$

מכבסה Tuanis Laundry

עלה לנו: 20$

יום 6 (א') – מסלול הליכה למרגלות הר הגעש ארנל

אם יגידו לכם שהמסלול בהר הגעש 1968 הוא מסלול משפחות קליל, אל תאמינו לאף מילה. אולי הוא קליל למשפחה של טיילים מנוסים, אבל למשפחה עירונית מפונקת הוא לא היה קל בכלל. כחצי שעה נסיעה מפורטונה, פונים לכיוון שמורת הר הגעש אבל קצת לפני השמורה יש כניסה למסלול 1968 (השנה בה התפרץ הר הגעש).

ליד הכניסה יש מתקן ובו מקלות הליכה. אם אתם לא קלים כאיילים, קחו מקל. אני לא ידעתי שאפשר.

קניתי כרטיסים (במזומן בלבד) והבחורה הנחמדה בדוכן ווידאה איתי שהאוטו חונה עם הפנים קדימה. שאלתי למה וקיבלתי את התשובה המאד מרגיעה – כדי שאם תהיה בעיה עם הר הגעש, אפשר יהיה לברוח יותר מהר.

יש שני מסלולים: הקצר – האדום והארוך – הצהוב. אנחנו עשינו את הצהוב. הוא מתחיל באופן תמים למדי, אבל בשלב כלשהו זה הופך למסלול צר וסלעי בג’ונגל, ואז טיפוס ארוך עד לנקודת התצפית. למזלי בדרך פגשנו משפחה ישראלית מאמריקה והמדריך שלהם נתן לי את המקל שלו, שהציל אותי בטיפוס הארוך. התצפית מרהיבה, ומשם זו ירידה, אבל החלק של הטיפוס תפס אותנו בהפתעה וחלקנו מאד מאאאאאד קיטר.

בקיצור, שווה, אבל תעשו עם עצמכם תיאום ציפיות.

https://www.twoweeksincostarica.com/arenal-1968-trail/

צהרים אכלנו במסעדה בלה פורטונה בשם לבה לאונג׳ Lava Lounge. היה סבבה ממש (המבורגרים מצויינים), טעים ומהיר, רק צריך לקחת בחשבון שהישיבה על ספסלים.

את אחר הצהרים העברנו בבריכת המלון עם קוקטיילים, שייקים, שמש ומנוחה.

בערב היתה לנו ארוחת חג מולד חגיגית במלון וסוף סוף היתה הזדמנות להוציא את השמלות מהמזוודה! הארוחה היתה איטית ברמות אחרות, מנות ראשונות מעולות, עיקריות גרועות, קינוחים סבירים, ולקח שעות… ללא ספק הארוחה הגרועה בטיול. מזל שזה היה כלול במחיר המלון ולא שילמנו תוספת.

מסלולי הליכה בבסיס הר הגעש Arenal 1968

עלות: 12$ לאדם, במזומן בלבד

מסעדה בלה פורטונה Lava Lounge

עלה לנו: 60$

יום 7 (ב') – קנופי ופרפרים בארנל

מי שהיה בקוסטה ריקה ולא "עשה קנופי", כאילו לא היה בקוסטה ריקה. אז 3/4 מאיתנו הזמינו במלון קנופי של 8 אומגות הנקרא AMA Xtreme דרך חברת Arenal Mundo Aventura. אספו אותם מהמלון בבוקר והסיעו אותם לאתר די קרוב בו הם קיבלו הסברים וציוד. משלמים 2$ על לוקר לתיקים כי אסור לקחת שום דבר. טרקטור לוקח ומפזר את האנשים בין אתרים שונים. הם היו 7 בקבוצה.

טיפסו במדרגות על מגדל ממנו עשו את האומגה הראשונה, אחריה יש אופציה לחזור ולוותר על ההמשך למי שמחליט שזה גדול עליו. בין האומגה הראשונה לשניה היתה הליכה קצרה עם גשר תלוי ואז רצף של 6 אומגות נוספות. השניה היא הארוכה ביותר, כמעט קילומטר. הבנות עשו את האומגה הראשונה כל אחת לבד עם מדריך. ואת השניה בשלישיה עם מדריך. את השאר עשו לבד. הם גם עברו ביעף מעל מפל לה פורטונה וקיבלנו תמונות מרהיבות שלו. בניגוד לאומגות אחרות שקראתי עליהן, אין פלטפורמות על העצים בהן צריך להעביר את חבל הבטחון מכבל לכבל כשאתה כמה עשרות מטרים מעל הקרקע, אלא הליכה על אדמה יציבה בין כבל לכבל.

את הקבוצה מלווה צלם, ולמי ששילם עבור צילום יש מדבקה על הקסדה. התמונות עלו 35$ (קיבלנו קישור למייל).

איך הם מסכמים את החוויה? נהדר, שווה, מרגישים בטוח, מהמם, אפשר לעשות עוד זיפליין?

אחרי האומגות הם ביקרו בבקתה אינדיאנית, שם פגשו אינדיאנים שסיפרו על המסכות שהם מכינים (מוצעות לרכישה). מסתבר שנשארו מעט מאד תושבים אינדיאנים מקוריים, בשלושה כפרים. הם גם כובדו במשקה אינדיאני מסורתי מתוק מפירות, הטעם הזכיר לבנות תירוש.

יש במקום אטרקציות נוספות כמו סנפלינג, רכיבה על סוסים, גינת פרפרים, ומסלול הליכה. מומלץ מאד.

במקביל, אני נסעתי למקום אחר. קראתי בטריפאדוויזור על חוות פרפרים שעוסקים בה בשימור ושחרור חרקים וזוחלים לטבע. כיוון שלנעם והבנות היתה הסעה לקחתי לבד את האוטו לכיוון חוות שימור הפרפרים Butterfly Conservatory. החלק הראשון של הנסיעה בכביש, ואז פונים לשביל עפר לכיוון שמורת הר הגעש, עוברים את הכניסה לשמורה ונוסעים עוד ועוד על שביל העפר, עד שמתייאשים, ואז ממשיכים עוד קצת ומגיעים.

בדרך ראיתי פתאום פרסומת למקום שמציע גונדולה בין העצים Sky Adventures Sky Tram. זה נשמע לי רעיון נחמד – לנוע בינות לעצים באופן בטוח ואיטי, ולא קשור לחבל דק. עצרתי, שילמתי והלכתי לכיוון הגונדולה. מסתבר שזו הגונדולה שלוקחת את מי שבא לעשות זיפליין לכיוון נקודת ההתחלה. משהו כמו 10 דקות נסיעה. ואז 10 דקות חזרה. הנופים יפים וזה סך הכל נחמד, אבל ממש ממש לא שווה את העלות הגבוהה. עבור 10$ זה היה כדאי, עבור ה 46$ ששילמתי, זה פשוט סוג של שוד. אז לא ממליצה.

המשכתי בנסיעה אל חוות הפרפרים. הגעתי, שילמתי (מזומן בלבד), קיבלתי הסבר על האתר וקצת הסברים והדגמות בחדר מוזיאלי קטן בכניסה, כולל גלמים שעטופים במה שנראה כמו זהב! האטקרציה הגדולה היא 4 חממות פרפרים, כשכל אחת מדמה אקוסיסטם טיפה שונה, עם המון פרפרים שונים מתעופפים מסביב בחופשיות. מקסים ומשובב נפש ברמות. בחממות היתה מדריכה (אמריקאית מתנדבת) שגם הסבירה על הפרפרים ופעילות השימור. בהמשך יש חממה של צפרדעים. נכנסתי לבד ולא ראיתי אפילו שמץ של צפרדע, אבל אז הגיע עובד מקומי ובאנגלית רצוצה הראה לי את כל הצפרדעים ושלף אותן ממחבואן. מאד נהניתי וניסיתי גם לצלם.

חוות הפרפרים מקסימה ממש, אבל בדיעבד קצת הצטערתי שלא הצטרפתי אל שאר המשפחה. אם הייתי יודעת שיש גם שם פרפרים ומפגש עם תושבים מקוריים, היייתי באה איתם.

נפגשנו בבריכה לארוחת צהרים מאוחרת, קוקטיילים, בריכה ומנוחה. בערב נסענו לחנות גדולה של מזכרנות לרכישת כמה דברים (כולל מסכה אינדיאנית כמו שהילדות ראו בהדגמה בבוקר) וסיימנו בארוחת ערב במסעדה מדיטרנו האיטלקית הפופולארית (השולחן היה מוזמן אבל נתנו לנו לאכול במידה ונסיים תוך שעה). טעים מאד, ולא יקר יחסית למסעדות תיירים.

זייפליין, אומגה, קנופי Arenal Mundo Aventura

עלות למסלול AMA Xtreme שהוזמן דרך המלון: 47$ לאדם

Butterfly Conservatory

http://www.butterflyconservatory.org

עלות: 15$ (מזומן בלבד)

Sky Adventures Sky Tram

http://skyadventures.travel/skytram

עלות לנסיעה הלוך וחזור בגונדולה: 46$

מסעדה איטלקית  Cafe Mediterrano

עלה לנו: 50$

מלון בלה פורטונה Casa Luna Hotel and Spa

מלון יפיפיה, שבנוי כמו כפר קטן עם שבילים מסודרים והמון ג'ונגל עם ציפורים. החדרים נמצאים בבתים קטנים של שתי קומות, כשלכל חדר יש מרפסת. העיצוב כפרי, עם המון עץ. יש במקום מסעדה, בריכה וספא (שלא ניסינו) וגם מסלול הליכה קצר בג'ונגל. הצוות היה נחמד מאד, השירות מצויין ולבבי, והאוכל בארוחת הבוקר סבבה (כולל עמדת חביתות טריות).

המלון נמצא טיפה מחוץ לעיר, בדרך למפל לה פורטונה (שלא הגענו אליו), והסביבה בלילה שקטה וחשוכה.

החסרון העיקרי היה בגודל (או יותר נכון קוטן) החדרים. מעבר לשתי מיטות זוגיות, לא היה מקום לזוז. לא היה ארון אלא רק שידה גדולה, ולא היה מקום לתלות בגדי ים או דברים רטובים. במלון שהשטח שלו כל כך נרחב, זה קצת מצער.

עלות: 270$ ללילה, כולל חניה, ווי פיי וארוחת בוקר

מאד אהבנו את לה פורטונה. הצטערנו שלא השכלנו להזמין מקום מראש לטבקון, הצטערנו שלא הספקנו להגיע למפל, לאגם ארנל, לעוד קצת זיפליין, ואולי עוד איזה דבר או שניים. מקום נעים ומזמין. מחר בבוקר יוצאים לכיוון היעד השלישי שלנו – פלאיה הרמוסה לחוף האוקיינוס השקט.

יום 8 (ג') – מאפיה גרמנית ושייט בנהר

נפרדנו בצער מלה פורטונה ויצאנו לכיוון חוף האוקיינוס השקט לאורך אגם ארנל היפה. ככל שהדרך התמשכה לה שמנו לב שהנוף משתנה והופך פחות ג׳ונגל ויותר פתוח. ופתאום גם קלטנו שהפרות הפכו מפרות הודיות לפרות אלפיניות. ואז ראינו את הבתים בסגנון אוסטרי והבנו שהגענו לפסאודו אוסטריה! מוזר ומשעשע. עקבנו אחרי השלטים הגדולים של המאפיה הגרמנית ואכן, שווה עצירה. מאפיה/מסעדה שמגישה ממיטב הקולינריה הגרמנית. הם גם באמת מדברים גרמנית (גם אני ככה בערך), ונחמדים לאללה. התפנינו במאפים וקנינו ברצל אמיתי לדרך. הפסקה ראויה ביותר!

המשכנו בנסיעה לכיוון האטרקציה היומית שתוכננה. התוכנית היתה ארוחת צהרים ושייט על הנהר, אבל הבנתי שנגיע מוקדם מדי אז עצרנו לביקור קצר בחוות הצלת הפומות Centro de Rescate Las Pumas שנמצאת ממש ליד. בחוות הפומות יש מעין גן חיות קטן עם בעלי חיים שניצלו מפציעה או התעללות. יש מספר סוגים של חתולים גדולים ומרשימים, תוכים, קופים ועוד. יש גם משפחה של קופים שמסתובבים חופשי. במקום אין הדרכה אלא מקבלים מפה עם הסברים, וזה היה קצת דל. סיימנו את הסיבוב בחצי שעה וסיכמנו אותו כחביב אבל לא מרשים. מזל שזה היה זול אז לא התבאסנו יותר מדי.

ממש קצת בהמשך הכביש נמצאת המסעדה ממנה יצאנו לשייט. גם אם אתם לא יוצאים לשייט, שווה לעצור לאכול שם. הנוף מהמם והאוכל סבבה. על העץ שליד המסעדה ראינו איגואנה ענקית, סמל לבאות – האיזור מלא, אבל מלא באיגואנות.  לשייט אפשר לבחור בין רפטינג אתגרי לשייט רגוע, ואנחנו בחרנו בשני. לקחו אותנו ברכב לנקודת היציאה של השייט, שם קיבלנו חגורות הצלה ויצאנו לדרך בסירת גומי. בשייט הזה לא נרטבים, רק הנעליים. השייט נע בעצלתיים עם הנהר כשמדי פעם יש כמה אבנים שגורמות לאדוה קטנה. הכי רגוע שיש. המדריך שגם ניווט הראה לנו המון בעלי חיים, מלא איגואנות, ציפורים, תנינים וקופים שואגים שישנו שנ״צ. חוויה כיפית, רק חבל שהאנגלית של המדריך היתה חלשה יחסית למדריכים אחרים שנתקלנו בהם.

בחזרה לקח אותנו הבעלים של השייט, קוסטריקני ממוצא אירופאי (גרמני?) שדיבר אנגלית מעולה. הוא סיפר לנו על האיזור שמתמחה בחקלאות של סוכר וגידול דגי טילאפה בבריכות, וגם הסביר לנו שהמבנה העגול שעברנו בדרך הוא אצטדיון למלחמות שוורים – מנהג שהספרדים הביאו לאיזור. בערב צפינו במלחמות השוורים בטלוויזיה. לא הורגים את השור אבל מעצבנים אותו עשרות אנשים בזירה. די עצוב.

אחרי השייט המשכנו בנסיעה עד למלון שלנו על צלע ההר ליד פלאיה הרמוסה. ארוחת ערב אכלנו במסעדה של המלון עם נוף מרהיב למפרץ. המלון הוא סוג של קלאב הוטל אילת של מקומיים, וכמעט לא היו בו תיירים. מה שכן היה זה ערב דיסקו עם הופעה שלא מביישת אף מלון אילתי מעפאן. היה קורע!

מאפיה גרמנית German Bakery Nuevo Arenal

חוות הצלת פומות Centro de Rescate Las Pumas

עלות: 12$ למבוגר, 8$ לילד

מסעדה ושייט על הנהר Rincon Corobici River Adventures

עלות: 65$ לאדם, כולל ארוחת צהרים

יום 9 (ד') – טרקטורונים בשטח

כדי למלא את מכסת האטרקציה היומית חיפשתי לנו משהו שעוד לא עשינו – סיור טרקטורונים (ATV). נסענו ל Diamante Eco Adventure Park. יש להם מגוון פעילויות כולל בעלי חיים, אומגה, ורכיבה על סוסים אבל אנחנו לקחנו רק סיור בטרקטורונים. מעל גיל 16 אפשר לנהוג לבד אז איה קיבלה טרקטורון משלה, ומיקה הצטרפה לנעם. לא הזמנתי מראש, רק ראיתי באתר באיזה שעה מוציאים סיור.

הסיור ארך כשעה וחצי, ולצערי הגדול, חלקו הגדול של הסיור היה נהיגה בכביש. אני ציפיתי להרבה יותר טבע ושטח, ואפשרות לראות דברים שלא רואים מהאוטו, ולהרבה פחות כביש. היה קטע שבו נסענו על חוף הים, והיה קטע בשטח כולל מעבר של נחל, אבל אני יצאתי קצת מאוכזבת. יכול להיות שזה בגלל שהמדריך החליט שאנחנו לא מנוסים והרפתקנים מספיק. לא יודעת. באמצע גם התקלקל לנעם הטרקטורון אז אני עברתי לרכב עם המדריך ואת הטרקטורון המקולקל השאירו בצד. מכל האטרקציות של הטיול זו היתה לטעמי החלשה ביותר.

מה שכן, זה פתר לאיה את הטראומה מהטרקטורונים בחולות פיזמו ביץ' שנתקעו כל הזמן בדיונות.

אחר הצהרים ירדנו נעם ואני לחוף של המלון – פלאיה הרמוסה – ועשינו הליכה נחמדה על החוף עד לשקיעה. אנחנו לא ממש אנשי ים אבל מי שאוהב יכול בכיף לבלות בחוף עצמו. תוך כדי חזרה למלון בדקנו כמה מסעדות שנראו לנו נחמדות, וחזרנו לאחת מהן עם הילדות לארוחת ערב. במסעדת Roberto's היתה מנה של מק אנד צ'יז ששימחה מאד את הילדות.

פארק אטרקציות Diamante Eco Adventure Park

עלות לסיור טרקטורונים: 58$ לטרקטורון ליחיד (מעל גיל 16), 68$ לטרקטורון למבוגר+ילד

מסעדה Roberto's at La Gaviota Tropical

עלה לנו 65$

יום 10 (ה') – שייט בקטמראן

יום קודם הזמנתי דרך המלון שייט שקיעה (של השמש, לא הספינה 🙂 ) בקטמראן. השייט כולל הסעות מהמלון וארוחה. את הבוקר העברנו בעצלתיים בבריכת המלון, ואכלנו במלון גם ארוחת צהרים קלה.

באחת בצהרים בא לאסוף אותנו רכב ההסעות של חברת השייט. למזלנו היינו המלון האחרון בסבב. כרבע שעה נסיעה הביאה אותנו לקוקו ביץ׳ שם לקחנו סירה קטנה עד הקטמראן. השייט היה נהדר, וכל מה שהובטח בברושור. התחלנו עם כשעה וחצי של שייט, ואז הספינה עגנה כשעה בחוף מקסים עם חול נעים ורך, שאין אליו גישה מהחוף אלא רק מהים, שם היתה אפשרות לקפוץ למים או לקחת סירה לחוף. מי שרצה קיבל ציוד שנורקל והיו גם שני גלשני סאפ. שנירקלנו קצת להנאתנו וראינו דגים שונים, כוכבי ים, סטינג ריי, להקת דגיגים ועוד. מבחינת המגוון והיופי של הדגים לא היה וואו, אבל בהחלט היה נחמד.

בסיום ארוחת הצהרים התחלנו בשייט חזרה לכיוון פלאיה קוקו והקפטן בשיט את הספינה לאיזור בו שחתה להקת דולפינים. יש משהו בצפייה בדולפינים בטבע שהוא מרגש ומשמח כאחד. כולם התלהבו כמו ילדים. גם אני.

התקרבנו עוד לחוף ואז הספינה עצרה, המפרשים נפרשו ועמדנו בערך חצי שעה מול השמש השוקעת. המוסיקה הוחלפה ממקצבים קופצניים למוסיקה רומנטית והשמש שקעה מול עיננו במחזה מרהיב. אין ספק שצוות הספינה יודע בדיוק מה הוא עושה. קיבלנו שקיעה לפי הספר. את הילדות אגב השקיעה לא עניינה והן היו שקועות בטלפונים. אחרי השקיעה חזרנו לחוף ומשם בהסעה למלון. היו כאלו שבחרו להשאר בעיר ולחזור במונית אבל אנחנו לא התלהבנו מהמקום הרועש ותיירותי הזה.

זה היה אחד הימים המוצלחים, והשייט שווה את מחירו.

חזרנו למלון בדיוק בזמן לערב קריוקי לטיני. או במילים אחרות, למנוחה עם הויי פיי ליד הבריכה.

שייט בקטמראן Marlin del Rey

עלות: 85$ לאדם (כולל הסעה מהמלון)

יום 11 (ו') – מרחצאות בוץ וולקני

יום אחרון בקוסטה ריקה. מחר הטיסה שלנו ממריאה ברבע לשבע בבוקר אז לקחתי לנו לילה אחרון במלון הילטון ליד שדה תעופה בליבריה.

כשהיינו במלון (בפלאיה הרמוסה) ראינו בחוברת של הטיולים המוצעים לאורחי המלון יום טיול למרחצאות חמים ובוץ וולקני. הצצה במפה הראתה שמבחינת נסיעות עדיף לשמור ליום האחרון. אז שמרנו.

נסענו לאתר הבוץ הוולקני הקטן לאס הורניאס Las Hornillas volcano hot springs. נסיעה של שעה וחצי בערך. המקום די קטן וחבוי, והקטע האחרון של הכביש לא משהו, וכבר כשמתחילים להתקרב מתחילים להריח את ריח הגופרית האופייני. שמנו את האוטו בחניה של המקום וירדנו לקבלה, שם שילמתי (במזומן). המקום קצת שכוח אל, הכל עשוי מעץ ואבן, לא ״מפנק״ בעיצוב. גם לא היה חשמל כשהיינו ולכן לא היה אור בשירותים ותאי ההלבשה. מזל שיש טלפונים עם פנס!

עשינו את סיבוב ההליכה סביב איזור הבריכות החמות, ראינו קיטור שיוצא מהאדמה, בוץ מבעבע, בריכות מים רותחים… והריח. האמת? מגניב ביותר! למזלנו היה יום נעים יחסית ואפילו ירד קצת גשם. לא יכולה לדמיין כמה חם במקום הזה כשחם ויבש. לקטע הזה מומלץ לבוא בנעליים סגורות. קצת חבל שאין הסברים. אחרי הסיור הקצר (15-20 דקות) התפשטנו לבגדי הים ונכנסנו לבריכת בוץ. התמרחנו היטב בבוץ חם וחיכינו שיתייבש קצת. ניגשנו למקלחות להישטף ושם חיכתה לנו הפתעה מצחיקה – המקלחות בצורת פסלים של שני גברים ואשה… ערומים! שטפנו את הבוץ ונכנסנו לבריכות החמות. יש אחת קרה (נראה לכם?) אחת פושרת (התחלנו בה) ואחת חמה (הכי פינוק). בסוף ייבשנו את עצמנו, והחלפנו בגדים לאור פנס האייפון. במקום אין מגבות אז צריך להביא אתכם. לנו לא היו, אבל היו לנו שני פראו (סדיני חוף) שהצלחנו להתנגב איתם.

יצאנו חזרה לדרך, עם עור רך ונעים, אם כי קצת מסריחים (מגופרית).

מרחצאות בוץ וולקני Las Hornillas volcano hot springs

עלות: 25$ לאדם (במזומן בלבד)

יום 12 (ש') – טיסה הביתה

בבוקר נסענו עם השאטל של המלון לשדה הפיצפון (6 שערי יציאה סך הכל). אכלנו ארוחת בוקר במסעדה היחידה בשדה, קניתי שוקולדים למשרד וטסנו הביתה דרך יוסטון.

מלון בגוואנקסטה  Club & Hotel Condovac La Costa

לגבי המלון הזה יש לי הרבה בעד וגם קצת נגד.

המיקום מהמם, על צלע ההר עם נוף מטריף למפרץ. הפסיליטיז מעולים – בריכות נהדרות כולל בריכת פעוטות ובריכת אינפיניטי עם בר, המסעדה מצויינת, יש בידור כמסורת קלאב הוטל משפחתי. כיוון שהמלון על צלע הר, יש שאטל שעובר כל כמה דקות במעגל ואפשר לנסוע איתו לחוף הים (למטה) או לבריכה (למעלה). רוב הנופשים היו דוברי ספרדית, הרבה משפחות מורחבות. צוות מאד נחמד ומשתדל לעזור.

החדר הוא בעצם דירה עם סלון ומטבח, שזה אחלה, אבל הכל היה ישן ולא מתוחזק. היתה בעיה של מים חמים בערב (נגמרו). וגם הוויי פיי בחדרים לא עבד טוב. במחיר כל כך גבוה אני מצפה לרמה יותר גבוהה של ריהוט ותחזוקה.

בסך הכל נהנינו מאד מהמיקום והפסילטיז, אבל החדר קצת ביאס (אותי, לשאר בני המשפחה זה לא הפריע).

https://www.condovac.com

עלות כולל ארוחת בוקר (מצויינת), חניה, ווי פיי (שעבד רק ליד הבריכה): 390$ ללילה

קוסטה ריקה היא יעד של כיף מושלם. אין שום דבר כבד או מעיק, שום מוזיאון או אתר היסטורי שצריך לבקר בו, רק חוף וג'ונגל, אטרקציות, פעילויות, בעלי חיים ואוכל טוב. חיוך תמידי. פורה וידה!