שישי אישי בסימן הודיה

מאת: דלית גבירצמן

למילים יש כל כך הרבה כוח, אבל לפעמים גם מילים מתעייפות. ואולי רק אנחנו הם אלה שמתעייפים והמילים – הן פשוט רק מילים. יש שבועות שקשה למצוא בהם תקווה ויופי, והשבוע החולף היה אחד מהם, אבל זה רק אומר שצריך להתאמץ יותר. בין הירי ההמוני, הרקטות, השריפות, ההרוגים והיאוש שמסביב, מפציע לו בשבוע הבא חג ההודיה. עוד בטרם התנקו לנו הריאות מעשן השריפות, עוד בטרם נבנה בית אחד או שוקמה שכונה חרוכה, מגיע החג האמריקאי שמזכיר לנו להודות על כל השפע שבחיינו. שיט, אני מודה שאפילו לי, הסוגדת לאלוהי הדברים הקטנים, היה קצת קשה הפעם. התקשיתי פתאום למצוא רלבנטיות בהנאות הקטנות, חשתי אי נוחות להתעסק בזוטות כשמסביב נחוצה כל כך הרבה עשייה משמעותית, התגייסות קהילתית ותרומה לאחר.

אני מודה שהשבוע, קשה היה לי שלא לרצות להשתבלל בבית, להתכרבל מתחת לשמיכה ולחכות לימים יפים יותר. בכל בוקר התעוררתי בתקווה לראות שוב שמיים כחולים, ובכל בוקר קיבלה את פני עיר עשנה וחנוקה. אנשים בחליפות עסקים ומסיכות על פניהם פסעו ברחובותיה של סן פרנסיסקו כמו בסצינה הזויה מסרט מדע בדיוני גרוע. קשה היה לי להיכנס לכיתה ולהמשיך לשוחח עם תלמידי על נתינה מהלב והכרת הטוב כאשר המציאות הפכה כל כך מסובכת. איך מסבירים טרוריזם, אנטישמיות, שינאה ואסונות טבע לבני נוער שרק עכשיו מתחילים להיפתח למעגלים של חברה וקהילה? זה לא סוד, ודיברנו על זה לא פעם, שבגרעין האנושיות שבנו קיים פרדוקס מפעים. דווקא ברגעי הקושי הגדולים מתגלה עוצמה. בתוך מצוקה גדולה נחשפים גילויים מרגשים של אמפטיה ואנושיות. אנשים קמים ועושים למען אחרים, ללא כל ציפייה לתמורה. מעצם הנתינה, מתחזקים הנותנים לא פחות, ובניגוד לכל הגיון, גם הנותן יוצא נשכר. העשייה למען האחר מתגמלת ומזכירה לנו שאנחנו חזקים מסך כל הבעיות שמסביבנו. לכן דווקא ברגעים שכאלו, חשוב להוקיר על כך תודה.

״כולנו עשויים אבק של אהבה״… ועכשיו, זה בדיוק הזמן לעצור ולהודות לאנשים הטובים שמסביבנו שעוסקים בנתינה שאינה תלויה בדבר. אלו יכולים להיות חברים קרובים לנו, שהם חלק מהמעגלים האישיים והחברתיים שלנו, כמו גם כאלו שעושים למען הזולת במרחב הקהילתי. מה היינו עושים בלי החברה שאוספת את הילד שלך מהגן כשאת תקועה בישיבה, או בלי החבר שמופיע בדלת עם סיר מרק חם כשאתה חולה? כמה חשוב לגלות ברגעי הצער והמשבר שיש סביבנו אנשים שמוכנים להושיט יד לעזרה ולתמוך בנו ברגעים הכי קשים. עכשיו זה הזמן להכיר תודה על כל האהבה ועל מעגל התמיכה שמקיף אותנו, שאסור לקחתם כמובנים מאליהם. ודווקא עכשיו, חשוב להכיר בעובדה שאנו ברי מזל שיש לנו קורת גג, בני משפחה וחברים אהובים לחגוג איתם את החג הזה.

אז השבוע, באמת על קצות האצבעות, אני מניחה בפניכם ערכת הודיה ונחמה. כתבה נטולת יומרות, שכל מטרתה לשתף בדברים קטנים שהצלחתי ללקט כדי לרומם את רוחי.

1) The Hate You Give

סרט קטן, מרגש ואנושי (בדיוק כמו שאני אוהבת!) שעובד לקולנוע על פי הרומן ״השנאה שנתתם״ מאת אנג׳י תומאס. זהו סיפורה של סטאר קרטר, נערה אפרו-אמריקאית שחיה על קו התפר שבין שני עולמות. היא נולדה למשפחה חמה ואוהבת בשכונה שחורה שיש בה עוני ופשע, והיא לומדת עם ילדים לבנים ועשירים בבית הספר התיכון שבשכונה הסמוכה. נסיון ההפרדה בין שני העולמות תוך שמירה על איזון בינהם עומד למבחן קשה כששוטר לבן הורג את קאליל, חבר הילדות של סטאר, והיא העדה היחידה למעשה. עכשיו היא ניצבת בפני הדילמה הגדולה של חייה, האם לשתוק או לצאת למאבק כדי לחשוף את האמת. סוחף, מרגש ומעורר מחשבה!

 2) מרק דלורית

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני, כשעצוב ורע לי על הלב, מיד אני זקוקה לאוכל מנחם. ומה יותר מנחם מצלחת מרק חם, סמיך ומהביל לרפד בה את הנשמה? זה מתכון מנצח שאני מכינה כבר למעלה משלושה עשורים וממש לא ברור לי איך עד עכשיו לא שיתפתי. הנה זה בא:

מרק דלורית מנחם

מה צריכים?

1 דלורית קלופה וחתוכה לקוביות

2 כרישות חתוכות  (החלק הלבן)

2 בצלים קצוצים

2 כפות שמן

1 כפית קארי

4 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות

8 כוסות מים

2 כפיות אבקת מרק עוף

מלח, פלפל

מה עושים?

בסיר כבד מחממים את השמן ומטגנים את הבצל עד שיעשה שקוף. מוסיפים את הכרישה ומטגנים עד שתתרכך. מוסיפים את קוביות הדלורית ותפוחי האדמה ומערבבים. מוסיפים את התבלינים והמים. מבשלים על אש קטנה כשעה, עד שכל הירקות התרככו. מרסקים עם מעבד מזון ידני. ניתן לקשט לפני ההגשה בזרעוני דלעת או חמניה. חמים טעים, ומלטף מבפנים!

3) Becoming Astrid

העשן הכבד הבריח אותי השבוע, שוב ושוב, אל אולם הקולנוע. שם, שקעתי בכורסה הנוחה ובדמיוני הייתי במקום אחר. והפעם, מדובר בסרט קטן ומקסים על חייה של אסטריד לינדגרן, סופרת הילדים האהובה, שהביאה לחיינו את בילבי. הסרט מתרחש בשבדיה, בשנות ה-20 של המאה הקודמת. כבר כנערה מתבגרת בת 16, מתגלה כישרון הכתיבה של אסטריד והיא נשלחת לעבוד כמזכירה בעיתון הכפר. עורך העיתון המבוגר והנשוי מתאהב בה, והרומן בינהם מביא לתוצאה הבלתי נמנעת ולהחלטה הקשה מכול. את דמותה של אסטריד מגלמת אלבה אוגוסט, השחקנית החיננית והמקסימה שהתקבלה בתשואות בהקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים בברלין. מומלץ בחום!

4)  Farmgirl Flowers

עוד דבר שתמיד מצליח לרומם את רוחי, וגם השבוע הושטתי לעברם יד לעזרה, אלו פרחים. בשמחה ובעצב הם תמיד שם בשבילנו, לנחם ולהביא יופי וצבע לחיינו, לחדרי ביתנו וללבבנו. אחת מהחברות האהובות עלי נקראת Farmgirl שאותה הקימה בחורה בשם כריסטינה סטמבל. הסידורים שלהם יפיפיים וארוזים ביצירתיות תוך הקפדה על טריות הפרחים. הם עושים משלוחים (על אופניים!) מסן פרנסיסקו ועד סן ברונו, והשאר בFedEx. אין מתנה יפה מזאת לארוחת שבת או חג!

https://farmgirlflowers.com/

5) מאפיית The Midwife and the Baker

כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי חולשה ללחמים (וכן, גם לאופים!), ולכן כל כך שמחתי לשמוע מר׳, חברתי האנינה, שנפתחה בעמק מאפייה חדשה של “המיילדת והאופה”. מדובר בזוג חמוד להפליא העוסק בשתי המלאכות העתיקות הללו, היא באמת מיילדת והוא באמת אופה. כבר לפני כמה שנים גיליתי את המאפים של השניים בדוכן של שוק האיכרים, וראיתי כי טוב. עכשיו, הם פתחו מאפייה ממש אצלינו וזאת בהחלט סיבה לחגוג. לחם הזיתים שלהם ממכר!

846 Independence Ave. Mountain View

https://www.themidwifeandthebaker.com/

6) Beautiful Boy

אבא שלי תמיד אומר שאין לו כוח לסרטים עצובים, כי יש מספיק צרות בחיים גם ככה. אבל אין מה לעשות, אבא׳לה, כשיוצא סרט חדש עם טימותי שאלאמה ההורס, אני פשוט חייבת לרוץ לראות אותו. נשביתי בקסמו של השחקן האמריקאי המוכשר כבר בסרט היפיפה Call me by your name, כשהופיע לצידו של השחקן ההורס לא פחות ארמי האמר, המופיע כעת בסרט חדש על חייה של RBG הנקרא On the basis of sex. גם הפעם, בסרט ״ילד יפה״ שאלאמה חורך את המסך בכריזמה שלו. הסרט מספר את סיפורו האמיתי של דיוויד שף, עיתונאי ואיש משפחה האוהב את בנו ניק ״יותר מהכל״. הלב יוצא אל דיוויד כאשר הוא מגלה שבנו היפה התמכר לסמים קשים. הסרט, המבוסס על סיפרו רב המכר של דיוויד שף, מלווה את מערכת היחסים בין אב לבן, החומקת מבין אצבעותיו. זהו תיעוד של מסע כאוב ומתעתע של הורה מלא רגשות אשמה בעקבות בנו האהוב שהפך מילד תמים בעל עתיד מבטיח לאויב הכי גדול של עצמו ושל המשפחה כולה. הנופים המוכרים של גשר הזהב ורחובות סן פרנסיסקו תורמים עוד יותר לריאליזם הכאוב. סטיב קארל מצוין בתפקיד האב, וטימותי, אוי טימותי, נפלא כתמיד ויפה עד כאב.

אז מה היה לנו השבוע? שלושה סרטים נפלאים, לחם טרי, פרחים יפים ומרק כתום לנשמה. זה מה שעשה לי את השבוע הזה קצת יותר נסבל. אך מה שבאמת היה לנו כאן, זה תרגיל בקורס להכרת הטוב, שנה ב׳, כי זאת חוכמה קטנה להכיר בטוב, כשהחיים דבש. וביום חמישי הקרוב, כשנשב כולנו סביב השולחן העמוס בכל טוב, אולי אפילו נשתף את הנוער בלקחים ונלמד אותם כמה חשוב, בעיקר עכשיו, להתמקד בטוב.

אז שיהיה לנו חג הודיה שמח, חברים! ושירד לנו כבר קצת גשם כדי שנוכל סוף סוף לנשום…

שבת שלום!

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות?

הצטרפו לרשימת התפוצה

https://paloaltojcc.org/Subscribe