ט"ו בשבט בקליפורניה: חג קק"ל או יום כדור הארץ?

מאת: טובה בירנבאום

מנדלי מוכר ספרים מתאר ב'מסעות בנימין השלישי' את התכווצות הלב כשנחגג ט"ו בשבט בגלות:

"… חרוב שניטל לברכה בחמשה עשר בשבט… המשובח בפירות הארץ… כיוון שרואים אותו- זכר ארץ ישראל לפניהם בא, מסתכלים ומסתכלים בו ונאנחים, ואומרים: 'הוי, ותוליכנו, אבינו אב הרחמן, קוממיות- קוממיות בכל דקדוקיה וכונותיה, לארצנו – שהחרובין מאכל עיזים שם…".

בתיאור הסאטירי והנוקב שלו הוא מביא מבט רומנטי על ארץ ישראל של לפני עידן Ynet ואת צביטת הגעגוע שמורגשת בטעמו של הפרי המשובח מהארץ הרחוקה והאהובה. אבל אין כמו ט"ו בשבט כהזדמנות לשאול שאלות אמיצות על מי אנחנו ולאן אנחנו שייכים באמת.

ט"ו בשבט, באופן מרתק, מסמל באופן חזק את שאלת המקום; שאלה שהיא חלק אינטגרלי ממהות הקיום היהודי לאורך הדורות. בתקופת הגלות נאכלו בחג זה פירות יבשים מארץ ישראל תוך הזלת דמעת געגוע, ובעידן הציוני הוא הפך לחג מרכזי שמחזק את אתוס הקשר בין העם לארצו וחוגג את הכאת השורש בה באופן המוחשי ביותר שניתן.

לעומת זאת, יהדות ארצות הברית הליברלית התמודדה עם ט"ו בשבט בצורה מעניינת- האתוס הציוני שדבק בחג לא מנע ממנה לצקת לתוכו גם תוכן שאינו מתרכז רק במקום ובעם, אלא הפכה אותו לחג אוניברסאלי שעוסק בהגנה על הסביבה ושמירה על הכדור עליו אנו חיים.

ואנחנו, הישראלים שחיים מחוץ לישראל? אנו מחוברים למולדת שלנו בכל נימי נפשנו אבל בחרנו לחיות מחוצה לה; האתוס הציוני הוחדר לליבנו עם יניקת החלב אבל אנו לעיתים מעיזים להתבונן בו מפרספקטיבות חדשות, ואנו חשופים לעולם הרחב על עושר תרבויותיו וצבעיו שלו.

החידוש של הדור שלנו הוא אולי זה שבעצם לא צריך לבחור. בעידן של טיסות ישירות ופייס-טיים אנו יכולים לחיות בהוויה שאוחזת בתוכה את שני קצוות החבל של להיות הכי ישראלי שאפשר (מה זה בכלל אומר?) מחד, ולגמרי קוסמופוליטיים, מאידך, כשהעולם בכף ידינו. אבל כשמגיע חג כמו ט"ו בשבט – האם גם סביבו לא צריך לבחור? האם נוכל לחגוג את המולדת שלנו על יופיה ומורכבותה ובו זמנית לחשוב על דרכים חדשות למיחזור אשפה ועל המאבק בהתחממות הגלובלית?

האם נטיעת עצים כטקס שמחזק את הקשר של עם לארצו תסייע לנו בחיבור הזה, בין הפרטיקולרי לאוניברסלי, או רק יבלבל את ילדינו? התשובה, בעיני, היא בכוונה ובמודעות. הטקס הוא תמיד רק טקס; השאלה היא מהי השיחה שמתקיימת ומהו הסיפור שאנו מספרים סביבו. האם סביב שתילת השתילים הרכים נוכל לבחון, ראשית ביננו לבין עצמינו ולאחר מכן עם ילדינו, את השאלה המורכבת של מי אנחנו, מה חשוב לנו ואילו ערכים נרצה לשים במרכז חיינו?

אני חושבת שזה אפשרי וחשוב.

ביום ראשון הקרוב יציין ה-ICC בשיתוף עם הבית הישראלי והצופים הישראלים פסטיבל ט"ו בשבט בג'ייסיסי בפאלו אלטו בו לצד שתילת העצים המסורתית נתקיים טקס קהילתי בהנחייתי ובליוויו מוסיקלי של שי רחמן במהלכו נטעם פירות שונים, נשיר שירי ט״ו בשבט מוכרים ואהובים ונשוחח על המהות הכפולה של החג – הקשר לישראל ושמירה על הסביבה.

בנוסף, תוכלו ליהנות ממשחק חפש את המטמון, שעת סיפור עם עירית בורנשטיין, תחנות יצירה, ספורט ולימוד חוויתי, יצירה בנושא שקדיות עם סיגל דורפמן מבית BlueBird ועוד. האירוע יתקיים בכל מזג ואויר.

לכל הפרטים לחצו כאן