שישי אישי: חישוב חלום מחדש

מאת: דלית גבירצמן

זאת שוב התקופה הזאת בשנה, שבה כבר מתחילים לתכנן בבתי הספר את שנת הלימודים הבאה וכל המורים נדרשים למלא טופס הצהרת כוונות. מחצית השנה העברית חלפה, והופכים תקליט לחציה השני. שוב אני מתבקשת להחליט, ככה פתאום באמצע החיים, כיצד אני רוצה שתראה השנה הבאה בחיי? בדיוק כמו קודמתה או שמא הגיע הזמן לחשב חלום מחדש? אז השבוע מצאתי את עצמי תוהה, לו היה לי את כל הזמן שבעולם, או לחילופין, לו היה נותר לי רק זמן קצוב, מה הייתי בוחרת לעשות? תגידו, מתי עצרתם אתם בפעם האחרונה, וחשבתם מה מתוך סך כל הדברים שמרכיבים את חייכם באמת ממלאים את ליבכם בעניין, במשמעות ובאושר? ומתי בפעם האחרונה עשיתם משהו עם התשובות שקיבלתם?

כולם סביבי דיברו השבוע על הפוסט המרגש של מירית הררי והתובנות האמיצות ששיתפה אותנו בהן. תובנות אלו התווספו ללא מעט תזכורות שקיבלתי בשנים האחרונות, לצורך ההכרחי לבחון את החיים, ומידי כמה זמן, לכייל את המכשירים כדי לדייק אותם. החיים שלנו מושפעים ומוכתבים על ידי צרכים והרגלים, וחלקים רבים מהם פשוט מונעים מכוח האינרציה או ההתמד. וחשוב לפעמים, פשוט ל.ע.צ.ו.ר. רצוי מתוך בחירה, אם אפשר, כדי להיכנס למעבדת החיים, לשים על המאזניים את כל החלקים ולבחון היטב האם הגענו לאיזון. ואם הבדיקה העצמית הראתה על חוסר איזון או חוסר דיוק, מוטב לנו שנעשה את השינויים הנחוצים כדי להשיג אותם. לעיתים, יש צורך לשוב אל פרשת הדרכים האחרונה שעמדנו בה, או זאת שלפניה, כדי לבחון את הבחירות שעשינו, שהרי חיינו מורכבים מסך כל ההחלטות שלנו.

לפני כמה שנים החלטתי, שבמסע הזה, הפרטי שלי, בין כל הצמתים העמוסים והמחלפים הראשיים אקפיד גם לעצור בתחנות ״דלק״ קטנות בשביל הנשמה. אני בוחרת באופן אקטיבי לנקד את שגרת יומי בדברים קטנים שמזינים לי את הנפש. אני מזכירה לעצמי, כמעט על בסיס יומי, להיות מודעת לדברים הגורמים ללב שלי לפעום בחוזקה מרוב התרגשות. זה יכול להיות בית קפה חדש, ספר מעורר מחשבה, סרט חדש שהטביע בי את רישומו, סידרת טלוויזיה מעניינת, מתכון מוצלח במיוחד או מפגש משמעותי עם אנשים טובים. כל אלו הופכים את שגרת חיי לפחות שגרתיים וצובעים לי את היום, כך שלא יהיה דומה למישנהו.

אז הנה כמה מן הדברים שעשו לי את השבוע הזה חמים, ונעים וטעים:

בית קפה ומסעדה As Quoted

לא שמעת על As Quoted צוהלת ע׳ חברתי, מה, סוף סוף הצלחתי לגלות לך מקום חדש שאת לא מכירה? אז כן, ע׳ יקירתי, בזכותך גיליתי מקום חדש ומדליק בסן פרנסיסקו, ומיד אני משתפת את כולם. מדובר בבית קפה שווה ביותר בשכונת פרסידיו הייטס, שמגישים בו ארוחות צהריים נהדרות ומאפים טעימים, והעיצוב הפשוט והנקי בהחלט תורם לאווירה הנעימה. טוסט אבוקדו חלומי, סלט קייל קיסר, קפוצ׳ינו חזק ומאפין טרי עשו לי את היום – באתי והתאהבתי!

As Quoted, A Farm Inspired Community Eatery, 3613 Sacramento Street, San Francisco

ספר – אמנות הכעס

כבר שנים שאני מכורה לספרי אודיו. מאז הימים בהם ביליתי שעות על הכביש בשינוע ילדים ממקום למקום, היה לי כלל בל יעבור: ״מי שנוהג – שולט ברדיו״. וכך במקום להקשיב ל״מאה שירים ראשונים״ נאלצו ילדי להקשיב לספרי שמע למבוגרים, שעל חלקם אני עתידה לשלם, קרוב לוודאי, בשעות טיפול יקרות. אבל חברים, עם היד על הלב, אני מודה שכך שמרתי על שפיותי וצלחתי מאות מיילים על ה-101 בואכה סן אנטוניו. השבוע, האזנתי לספר מעורר השראה, שכתב ארוּן גנדי, נכדו של  מהטמה גנדי, הנקרא The Gift of Anger. הספר כולל 11 שיעורי חיים שלמד ארוּן כששהה בחברת הסב הנערץ, שחלק עימו תובנות מהפכניות שהקדימו את זמנן ברוח הnon-violence שהובילה את חייו. הפרקים על חינוך והורות ריגשו אותי עד דמעות וגרמו לי לרצות לספר עליו לכל מי שאני מכירה. אז הנה.

The Gift of Anger: And other lessons from my grandfather Mahatma Gandhi

By Arun Manilal Gandhi

תערוכה חדשה במוזאון היהודי

בשבוע שעבר ביקרתי עם התלמידים שלי בתערוכה נפלאה שנפתחה ממש באותו היום במוזאון היהודי שבסן פרנסיסקו. התערוכה נקראת Show Me As I Want to Be Seen והיא עוסקת בזהות, השתקפות וייצוג עצמי כפי שהם מוצגים בעבודותיהם של האמנית הצרפתית-יהודיה Claude Cahun והשותף והמאהב שלה Marcel Moore. כל העבודות בתערוכה עוסקות בנושאים של ניראוּת ורפרזנטציה, של זהות יהודית וכן במורכבותה של הזהות המינית. כל אלה שנים רבות לפני שהמציאו את המילה נזילות מגדרית. תערוכה מרתקת ומעוררת מחשבה!

Contemporary Jewish Museum, 736 mission street, San Francisco

ספר שירים – אמצע הבשר/ דורי מנור

לפני כשבועיים זכיתי להתארח במפגש ספרותי עם המשורר דורי מנור. בעיני, יש בשירה משהו מדוד, מדויק וחזק כמו בתמיסה מרוכזת של תובנות החיים. משוררים גדולים מסוגלים ליצוק לתוך מילים ספורות את תמצית חייהם כמו דם אל מבחנה. לשמוע משורר מקריא משיריו בקולו, באינטונציה שלו, בהפסקות שרק הוא יודע שקיימות בין המילים, זה בדיוק כמו להקשיב לנגן וירטואוז שמנגן את היצירה שהלחין. בבוקר קסום אחד התוודעתי לעולמו של דורי מנור, שהוא חתן פרס ראש הממשלה ליוצרים עברים לשנת 2007 ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת לשנת 2008, אך יותר מכל, מילותיו נוקבות ונוגעות לך באמצע הבשר.

פרימה

אֵיךְ יָכוֹל אָדָם לָשִׁיר שִׁיר-עֶרֶשׂ לְעַצְמוֹ?

אֵיךְ יָכוֹל אָדָם לְהַאֲמִין שֶׁהוּא לְבַד?

אָדָם נִפְרָם מִיַּלְדוּתוֹ כְּמוֹ חוּט מִתּוֹךְ מַרְבָד,

וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

אָדָם נוֹסֵעַ בְּנַפְשׁוֹ לְוִילְנָה אוֹ מַדְרִיד,

צָפוֹנָה מֵהַזְּמַן וּמַעֲרָבָה מֵעַצְמוֹ,

אָדָם בּוֹנֶה גוֹנְדוֹלוֹת וּמַפְלִיג מִוְּרִיד לִוְרִיד,

וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

בְּפוּךְ לָבָן הוּא מִתְכַּסֶּה, וְחָשׁ כֵּיצַד הָיְתָה

אִמּוֹ עַכְשָׁו כּוֹרַעַת וְחוֹפָה אֶת הַמִּטָּה,

הוּא שָׁר אֶת שִׁיר הָעֶרֶשׁ וְשׁוֹמֵעַ אֶת עַצְמוֹ,

וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

אמצע הבשר – שירים (1991-2011) הוצאת הקיבוץ המאוחד

חנות בגדים חלומית- Btabrand

מי מאיתנו לא חולמת על בגדים חתיכיים ומחמיאים שנוח ללכת איתם ליוגה, לג׳ים או לאימון כושר, אבל שמשם אפשר ישר להמשיך לקפה עם חברות או לעבודה? מה שנקרא אפשר לרוץ איתם, לקפוץ איתם וגם ללכת איתם ישר לעבודה. ובכן, יש מי שדואג להגשים לנו חלומות שכאלו. בלב שכונת המישן, ממש על רחוב Valencia המשגע יש חנות קטנה ומטריפה שנקראת Betabrand. כל מה שהם עושים בחיים זה לעצב בגדים נוחים שגם נראים מעולה. אז נכנסתי, גיששתי, מיששתי ורכשתי לי זוג מכנסי יוגה שחורים ו… מאז לא הורדתי אותם. בשפכטל היה צריך לגרד אותם ממני לסיבוב במכונת הכביסה. אז, מיד חזרתי לקנות לי זוג נוסף.

Betabrand, 780 Valencia Street, San Francisco

סדרת טלוויזיה דוקטור פוסטר – עונה 2

יש משהו בסדרות בריטיות שהוא כל כך אחר. אני מניחה שלו סדרה אמריקאית היתה מתחילה בשערה בלונדינית חשודה שמתגלה על הצעיף של הבעל, הכול היה נגמר אחרת. אך כאן מדובר בסדרה של ה-BBC, שחקנים בריטיים מאופקים ותרבות שבה אפילו דרמה משפחתית סוערת הופכת לסדרה מצוינת. ואולי זה פשוט המבטא הזה שלהם, שגורם לך מיד לרצות לרוץ להכין לעצמך כוס תה ולהתכרבל תחת השמיכה מול הטלוויזיה. בין הסדרות ״דוקטור פורסטר״ ״ויקטוריה״ וכמובן, העונה השלישית (נו, מתי כבר תתחיל?) של The Crown  – אני מסודרת.

לסיכום, מה שברור לי בוודאות, זה שלא צריך לחכות למשבר, מחלה קשה או טראומה כדי להבין שכל יום הוא הזדמנות בלתי חוזרת לעשות משהו טוב או משהו משמעותי עבורך ועבור הסובבים אותך. כל בוקר הוא בבחינת מתנה שאת בוחרת כיצד, היכן ועם מי לממש. ואין החלפות ואין החזרים. כי ככה זה בחיים.

שיהיה לכם סוף שבוע קסום ומלא רגעים קטנים של אושר.

שלכם בדיוק,

דלית