פרשת כי תישא: מה לחטא העגל ולבחירות בישראל?

מאת: אברהם אייזן

פרשת ‘כי תישא’ גדושה בהתרחשויות: המשך הלכות בניית המשכן וההתגייסות הכללית לבניינו, מגוון רחב של הלכות העוסקות במועדי השנה ותיאורו של האירוע המכונן, חטא העגל, המציב אתגר מנהיגותי לצמד האחים משה ואהרון.

זמן קצר לאחר היציאה הדרמטית ממצרים עולה משה למרום על מנת להביא לעם את דבר האל, אולם הוא בושש מלהגיע. יום רודף לילה וארבעים יום חולפים מבלי שהמנהיג מראה אותות חיים לאחר שנעלם בערפלי ההר. פקפוקי האמונה מכרסמים בכל פה בקרב העם שעד לא מזמן, כלל לא הכיר את הצמד משה ואהרון. ככל שהימים נוקפים החששות מתגברים, והלחץ על אהרון שנשכח מאחור הולך ומתעצם. בצר לו, מנסה האח שורה של תרגילי השהיה: “וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי׃ וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן׃ וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַיהוָ֖ה מָחָֽר׃ וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק” (שמות ל”ב, ב’-ז’).

העם הלהוט למנהיגות ברורה ממלא אחר הוראותיו של אהרון. חיש מהר ניצב מולם עגל הזהב המסמל את הכמיהה לביטחון ולממשות במקום החידתי והנעלם המדבר מתוך האש והעשן. הגחתו של העגל מנפצת באחת את האידיליה השמימית בה נתון משה הלומד חוכמה מפי הגבורה,

“וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות לב”, ז’-ח’).

באופן מפתיע ברגע האמת, האל מפיל את כל האחריות על משה. הוא לבדו העלה אותם מארץ מצרים, הוא ציווה עליהם לא לעבוד אלוהים אחרים ועל כן הכישלון המנהיגותי אינו נתלה בכוח שמימי אלא בו. כך, בבדידות מצמררת ובנפילה קשה מעולמות עליונים של הסתופפות בצל השכינה, מוטח משה לקרקע המציאות בה הוא נזקק להתמודד אל מול עם שכשל במבחן האמונה ובחר לעזוב את המופשט ולעבור לעבוד את הממשי והקונקרטי. המציאות שמתפתחת במהירות אינה מאפשרת זמן למחשבה יתרה; משה יורד מן ההר ופותח במעשים: שבירת הלוחות, הריסת העגל, גיוס תומכים וטבח במתנגדים, ריצוי האל ולבסוף חזרה לשגרה ומתן חוקים ומתווה למשימה העתידית, ירושת הארץ המובטחת.

פרשת העגל נושאת עמה שיעור משמעותי במנהיגות. מופעים פירוטכניים גדולים אינם משאירים את חותמם לאורך זמן, ומנהיגות צריכה להיות נוכחת באופן ממשי ברוח ובגוף. לא די בממלא מקום או בחוויה מסעירה שמשאירה את חותמה, כל אלו מתפוגגים במהירות אל מול פני המציאות המשתנה. עם פרוץ המשבר שבמידה רבה הוא בלתי נמנע, המנהיגות נבחנת ביכולתה להתעשת במהירות ולנקוט בפעולה שאינה מסתפקת בניקוי המחנה אלא היא צריכה להנחיל סדר יום אלטרנטיבי. שורה של מעשים קונקרטיים שיאחדו בשנית את העם שכשל, יתנו לו מטרה וייעוד שיאפשרו לו לפעול ביום שלאחר המשבר.

תובנות מנהיגותיות אלו אינן מאבדות מכוחן גם לאחר אלפי שנים. בעודנו ניצבים בעיצומה של מערכת בחירות, בה הדי הגימיקים והפירוטכניקה מסמאים את עינינו, עלינו לזכור את היום שאחרי. יום בו אנו נזקקים למנהיגות מעשית שאינה מנסה לתלות את האשמה בריבונו של עולם, אלא לוקחת אחריות על המציאות האנושית ומנסה לשנותה. לא באמצעות ריב ומדון, אלא דרך גיוס העם סביב מטרות משותפות, המבוססות על מימושם של ערכים המרחיקים אותנו מאלילי זהב כוזבים. עלינו לבחור מנהיגים ומנהיגות שיצביעו על נתיב של משמעות אותנטית, שאינה מתעצבת רק על פי הדי הזמן והסקר.

*אברהם אייזן הוא מנהל מחלקת החינוך בבינ״ה- התנועה ליהדות חברתית.