משהו ממני: הסיפור על מני יקותיאל

מאת: דלית גבירצמן

כבר כמה שבועות שאני לא מפסיקה לחשוב עליו, לדבר עליו, לכעוס ולכאוב את הכאב של מני. אני כבר לא זוכרת מתי בדיוק שמעתי עליו לראשונה, אבל אני יודעת שמאותו הרגע, כל מה שרציתי זה לספר את הסיפור שלו לכולם. רציתי להזמין את כל חברי למסעדה של מני, להיפגש לקפה (הכי זול בעיר!) או תה או בירה, לשבת אצלו על הבר, ללחוץ לו את היד ולומר לו שהוא לא לבד. לומר לו שאנחנו איתו. שידע שאנחנו תומכים בו, כי כל מה שעובר על מני בחודשים האחרונים; כל ההפגנות, ההשמצות, ההתקפות חסרות התקדים והביריונות שהוא נתקל בהן נובעות מסיבה אחת פשוטה – שהוא תומך בנו.

נראה לי שבשלב הזה, אני צריכה לקחת נשימה עמוקה וצעד אחד אחורה. תבינו, שכבר מזמן לא כתבתי על משהו שכל כך בוער בעצמותי, אז סילחו לי אם אני קצת נסערת. אוקי, הנה, אספתי את עצמי ואנסה שוב לספר את הסיפור מהתחלה. עמנואל (מני) יקותיאל בן ה-29 הוא בחור יהודי גיי שגדל בלוס אנג׳לס. אימו אמריקאית ואביו רב אורתודוכסי שנמלט לישראל מאפגניסטן. אחרי שהתמחה בבית הלבן בממשל אובמה ועסק בגיוס כספים לקמפיין של הילארי קלינטון, החליט מני להקים את Manny’s – בית קפה/בר/חנות ספרים/מקום מפגש חברתי-פוליטי בלב שכונת המישן שבסן פרנסיסקו. הוא גייס למעלה מ-$75,000 באתר Kickstarter ובנובמבר 2018 זה קרה. החלום להקים מרכז חברתי שהוא גם מקום כינוס וגם בית קפה כיפי שמרגיש כמו סלון תרבותי, התממש. עד כאן, הכול טוב ויפה. שכונת המישן ידועה באקטיביזם ובתסיסה החברתית הקיימת בה סביב הנושא של העילוּת או הג׳נטריפיקציה. ארגונים שונים בשכונה פועלים נגד מעבר של אוכלוסייה מהמעמד הבינוני-גבוה, המלווה פעמים רבות בהתחדשות של בתים ותחלופה של בתי עסק, על חשבון הדיירים המקוריים. מני עשה ככל שביכולתו כדי להשקיט את הרוחות. החל מהעסקתם של מקומיים ובני מיעוטים, דרך הורדת מחירים ($1.75 לכוס קפה!), העסקתם של אסירים משוקמים במטבח, ועד למתן שימוש במקום לאירועים קהילתיים – בחינם.

אבל חכו, זה עוד לא הכול. זוהי רק ההתחלה לה לה. ב-5 בדצמבר יצא קול קורא להחרים את המקום החדש של מני. ארגון רדיקלי בשם פרויקט לוסי פרסונס יצא בטענה שפתיחתו של בית הקפה תעלה את דמי השכירות בשכונה ותפגע במיעוטים המתגוררים שם. יתרה מזאת, הם יצאו נגד מני באופן אישי על כך שהוא גזען, ציוני ותומך במדינת ישראל. אי לכך ובהתאם לזאת, יש להחרימו ולהוקיע אותו מהשכונה.

ואכן, המפגינים התחילו להגיע למקום מידי שבוע, נושאים כרזות, דגלים ורמקולים הקוראים בקולי קולות להחרמת המקום. מגן דויד וכתובות נאצה רוססו על החלונות, שימשה נופצה ואפילו הזכוכית של דלת הכניסה הושחתה. והכול בשל תמיכתו של יקותיאל במדינת ישראל ובזכותה להתקיים. פוסט אחד נרגש בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו שהביע תמיכה במדינת ישראל ומשם הכול החל להידרדר.

קשה שלא להתאהב במני. הוא עושה ואומר את כל הדברים הנכונים. כשאתה נכנס אליו לבית הקפה, אתה מרגיש כאילו הוזמנת לסלון הפרטי שלו. הוא נמצא שם מידי יום, 7 ימים בשבוע, ומפזר את הקסם שלו בכל מקום. מני עובר בין השולחנות, לוחץ את היד לאורחים, מציג את עצמו ומודה לכל מי שהגיע לתמוך ולחזק אותו, בעיקר בימי רביעי בשעה 6:30, כשמתחילה בחוץ ההפגנה הקולנית. אל הישראלים הוא פונה בעברית, ולכל השאר הוא מאיר פנים כמו מארח מושלם. הוא מתעניין ושואל איך היה האוכל, מזמין אותך להציץ במדפי הספרים ולקחת חלק בהרצאות ובמפגשים המתקיימים במקום. תמיד בחיוך.

כל מי שמכיר אותי, יודע שפוליטיקה היא ממני והלאה. אך כשמדובר באיש כמו מני, אינני יכולה להישאר אדישה. כל מה שאני רוצה זה להזמין אתכם לקרוא על מני, לקרוא אצל מני, לדבר על מני ולבוא לבקר. הסיפור של מני הוא סיפור של אומץ. אומץ להיות מי שאתה ולעמוד על דעותיך ואמונותיך מבלי לפחד.  קשה לעמוד לבד מול שנאה ורוע. אז בפעם הבאה שאתם בעיר, תבואו להגיד שלום!

Manny’s

3092 16th Street

San Francisco

 

שבת שלום,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com