עניין של השקפה

עניין של השקפה

הגננת שלחה מייל הביתה ובקשה מהילדים להביא מגבת קטנה שיהיה להם על מה לנוח אחרי ארוחת הצהריים.

חיפשתי בארון משהו שעונה על ההגדרה, משהו שלא יהיה קטן מידי ושיהיה לבן שלי נוח להניח עליו את הראש ועדיין יענה על ההגדרה המבוקשת, אבל גם לא גדול מדי.

למחרת נכנסתי לכיתה עם המגבת הקטנה שלנו.

הסתכלתי מסביב וראיתי שמספר הורים מחזיקים מגבות ים ע-נ-ק-י-ו-ת.

כמו כל דבר בארה"ב, גם מגבות ים באות בגדלים שטרם הכרתי.

ביני לבין עצמי תהיתי….. אם אלו המגבות הקטנות שלהם, איך נראות המגבות הגדולות…???

ניגשתי לגננת ומסרתי לה את המגבת.

היא הסתכלה עלי והתחילה לצחוק. בהתחלה חשבתי שזה לא קשור אלי, אבל המשפט שהיא אמרה לא השאיר מקום לספק.

"את חושבת שהוא יצליח לישון על זה?" – מרוב מבוכה לא הצלחתי לענות. קול הצחוק שלה ליווה אותי גם כשיצאתי מהחדר.

באמת באמת לא הבנתי למה, אם היא מבקשת מגבת קטנה וכולם מביאים מגבות ע-נ-ק-י-ו-ת, למה עלי צוחקים?.

בערב, עשיתי את הדבר ההגיוני היחידי שיכולתי לחשוב עליו באותו הרגע – ולמרות שאינני מבין המשתפים השגרתיים במערכות הטכנולוגיות השונות, כתבתי פוסט בפייסבוק.

שאלתי שאלה תמימה (באנגלית) – "כשהמורה של בני ביקשה להביא מגבת קטנה לישון עליה – הבאתי מגבת קטנה – בינונית. כל השאר

הביאו מגבת גדולה. אז למה צוחקים עלי?"

את השאלה כתבתי באנגלית וקיבלתי תשובות דומות מכולם – "את באמריקה יקירתי!"

ואז, הגיעה התשובה שהפתיעה מכולן, ויותר מהפתיעה התשובה בעיקר הצחיקה אותי עד דמעות, – "כנראה שהמורה התכוונה למידה "קטנה" של הילד – שיעור חשוב בשימוש בשפה מדוייקת!"

הכותבת הייתה, מי אם לא, המורה של בני.

 שכחתי לגמרי, שכמה ימים קודם לכן – נענתי לבקשתה להתחבר כחברה בפייסבוק…

הכותבת: מאיה צ'צ'יק שריר, יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, גרה עם בעלה ושלושת ילדיה בברלינגיים.