מודה אני

כל יום שלישי בבוקר – אחד המורים בבית הספר עומד ושואל את הילדים על מה הם מודים היום – What are you thankful for today?

הילדים נותנים תשובות משעשעות – פוקימן או ה- Giants למשל, תשובות מרגשות – משפחתי, אבא שלי שהכין לי צהריים או המורה שלי ותשובות נוספות שלא תמיד מובנות (לי)…

וכך לפני החג שכל כולו על הודיה – וכן, גם אכילה, אני יושבת וחושבת על מה אני מודה…

על יום קריר ושמש חמה, משפחה כלבים וחברים בשכונה.

ילדיי, ילדיי ועוד פעם אחת – ילדיי, אבל מודה שגם ילדים של אחרים נותנים לי הרבה נחת בחיים.

על החצי השני שמחזיק אותי שפויה ותומך ואוהב ונשאר רגוע גם שהכל מסביב נעשה פרוע.

על יום חופשי, מדי פעם, בלי דאגות, תובנה עמוקה או סתם שקט לשעות ספורות.

על לילה של שינה טובה וגם לפעמים לילה בלי.

בריאות אהבה ולהתגלגל מצחוק, כתיבה קריאה וגם מעט ספורט.

על היכולת לעשות רשימות ולמחוק שעשיתי,

על כל מה שכבר הספקתי וכל מה שראיתי.

על אלו שמלווים אותי גם בימים קשים, ועל אלו שסתם חלפתי על פניהם בדרכים.

על טלפונים מאלו שלא דיברתי איתם שנים, ובכלל כל מיני אמצעים טכנולוגים חדשים וישנים (במידה מבוקרת כמובן!) – למרות שהייתי שמחה גם לטעום מהחיים בתחילת המאה (הקודמת).

אני מודה על הרגעים שאנחנו לבד כמשפחה ושמחה ונרגשת לעמוד לחכות לאמא בשדה התעופה.

מודה שאפשר לטפס על הרים ולהרגיש גבוה, לשחות בים, ובבריכה וגם על זה שמישהו המציא את הקולנוע.

מודה שאפשר לעצור לרגע, לשמוח עם מה שיש אבל לא לשכוח להתלונן קצת – כן, לפעמים גם זה כיף.

לשתות כוס יין, לחייך אל העולם, להתחפר בפוך ולדעת שלא הכל מושלם.

מודה שיש לי (לפעמים) מספיק הומור לשיר לילדים, שירים בבוקר וגם בערבים.

מודה שכיף לי לתת לאחרים סתם בלי סיבה ומודה על הזמן לנסות ולחשוב על מה אני מודה…

וכמובן מודה שיש לי את היכולת לכתוב פוסט לכבוד thanksgiving וחנוכה – כי מתי אוכל לעשות זאת שוב? רק בעוד 70,000 שנה!!

חג שמח,

מאיה צ'צ'יק שריר, יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, גרה עם בעלה ושלושת ילדיה בברלינגיים.