היא בליבי: ראיון עם גלי בק

מאת: דלית גבירצמן

אחרי ארבע וחצי שעות של שיחה מלב אל לב, המון צחוק וגם קצת דמע, שאלתי את גלי בק מהי אימהות בשבילה, ולפתע היא השתתקה. וואו, היא אמרה, לקחה נשימה עמוקה והביטה מסביבה כאילו מנסה לאמוד את גודל התשובה. היא בחנה את טיפות הגשם שנקשו על החלון בנסיון למצוא מילה או מילים שיכילו עבורה את הכול. אלה הם, בעיני, הרגעים הכי אינטימיים ומרגשים בראיון או בשיחה אישית. תנו לכל איש או אשת עשייה לדבר על התשוקה שגורמת ללב שלהם לפעום במהירות, לספר על האש שבוערת בעצמותיהם ועל הרצון לתת וקשה יהיה לעצור אותם. אלא שאז, באה השאלה האחת, זאת שגורמת להם לעצור לרגע ולחשוב. זוהי שאלת האצבע שטובלים ברוטב כדי ללקק לפני שמגישים לשולחן. ואז, אני יודעת ש…בינגו – הגעתי אל היעד.

גלי בק

לפני הכול, אני חייבת להודות בהכנעה, שכשהוקמה ״ליבי״ לפני ארבע שנים, הילדים הפרטיים שלי כבר היו בקולג׳. כך שהרבה מהעשייה המדהימה שנעשתה ב״ליבי״ די חלפה לי מעל הראש. אין מה לעשות, הכלל הזה, שכשאת בהריון, אז כל מה שאת רואה אלו נשים בהריון – עובד גם הפוך. כל מה שאני ראיתי לנגד עיני באותה התקופה, היו המדבקות האוויליות האלו שמדביקים על השימשה האחורית של המכונית, כדי שכולם ידעו באיזה קולג׳ לומדים הילדים שלך. או לחילופין, בשביל מי את עובדת. יחד עם זאת, היה בי משהו, שבכל זאת שם לב לעובדה שדברים נהדרים קורים ב״ליבי״, אפילו אם אני כבר לא ממש נחשבת לקהל היעד.

וכך יצא שביום חורף גשום אחד, נפגשנו גלי בק ואני על כוס קפה, וכשסגרו עלינו את המקום, רצנו בגשם למכונית שלה, ושם המשכנו לדבר עוד שעות רבות. כל כך קל ופשוט להתחבר לגלי. היא לב מהלך על שתיים. אנחנו מתחברות מיד במישור האישי, מספרות וחולקות חוויות, משוות צלקות, מתחבקות ובוכות. קשה לעשות את ההפרדה בין הסיפור האישי והמקצועי, כי כמו אצל רבות מאיתנו, הסיפורים משתלבים. כמו אצל רבות מאיתנו, גלי הגיעה לחווית ההורות בתחושה של השתאות אחרי לא מעט אתגרים. אחרי שנולדה בכורתה-אלה, היא עצמה הלכה לקבוצה של ״אימהות מדברות״, ושם מצאה פינה חמה. אחרי שנולד בנה, עידו, שוב הצטרפה לקבוצה, וכבר אז הבינה, שבחיבור בין ההורות שלה ועולמה המקצועי גרה התשוקה שלה. אחרי תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בהנחיית קבוצות וטיפול בנשים, היא החליטה ללמוד איך להנחות את ״אימהות מדברות״. בישראל, גלי גם היתה שותפה בהקמת מרכז למניעת אלימות במשפחה וטיפלה בילדים בסיכון. אך כשהגיעה עם משפחתה לעמק הסיליקון, גמלה בליבה ההחלטה להתמקד רק בחלקים המאתגרים אך הבריאים של החיים. כאן גילתה שהאהבה הגדולה לילדים ולהנחיית קבוצות, היא אהבה שאותה היא מגדירה כ״מחלה כרונית״, ואין, מבחינתה, דרך חזרה.

גלי הגיעה לכאן לפני עשר שנים, אחרי שהשאירה מאחור את כל הקשרים, הקולגות והמנטורים שלה, בעבודה ובאוניברסיטה. אחרי שנה של התאקלמות, התחילה לחשוב מה תרצה לעשות, ובחרה בעולם האימהות והתינוקות. ילדיה הפרטיים היו אז בני חמש, שלוש ושנה וחצי וזה היה כל עולמה. גלי הרגישה שבחווית ההריון, הלידה ותחילת החיים – שם היא הכי היא. ״האני״ המקצועי שלה בא לידי ביטוי באופן הכי אינטגרטיבי בעולם הזה של יצירת חיים חדשים. גלי הקימה את הקבוצה הראשונה של ״אימהות מדברות״, היא פנתה ל-ICC, שהיה בשעתו אף הוא בחיתוליו, ומהרגע הראשון נוצר החיבור. משם הכול הלך וצמח; נפתחו עוד ועוד קבוצות, והחלום של לפתוח מרכז בסגנון של ״דיאדה״ בישראל קרם עור וגידים. גלי התחילה כאדם פרטי עם חלומות ויוזמה והשותפות האמיצה עם ה-ICC היוותה עבורה כל השנים פלטפורמה להגשמת החלומות.

כעבור חמש שנים, הזמנים הבשילו ויחד עם הדס וייסברג, נרי חומה, איילת בכר ותמיכה של רונית ג׳ייקובס מנהלת ה-ICC, הוקמה ״ליבי״. על אף שגלי היא הכוח המניע מאחורי ״ליבי״, החלום שלה לא היה מתממש לולא כל המתנדבות וועדת ההיגוי שעומדת מאחורי העשייה האדירה הזאת. כיום מציע ״ליבי״ ליווי, תמיכה ופעילויות מגוונות משעות הבוקר ועד אחר הצהריים, לאימהות ולתינוקות כבר בתקופת ההריון ועד גיל שלוש. ״אני באמת מאמינה, שהריון, לידה וההורות הראשונית מעצבים את הזהות המשפחתית שלנו״, אומרת גלי, ״ובנוסף לכך, העובדה שאנחנו חווים הורות בארץ זרה מעצבת את מי שאנחנו כהורים. ״ליבי״ היא החוליה הראשונה בשרשרת המשפחתית, החוליה של ההורות הצעירה שדרכה גדלים לתוך הקהילה. אתה באמת יכול לעצב כאן את עצמך ולהרגיש שייך״.

״אנחנו קראנו למרכז ״ליבי – בית לגדול בו״, כי זה באמת בית עבורנו. המילה שייכות, מאוד משמעותית״, גלי מוסיפה, ״יש כאן משמעות גדולה לבית, לגעגוע ולתמיכה של האמהות אחת בשניה שמתרחשת בשפה שלנו. זה המקום לדבר בו על האתגרים שבהורות, חווית הלידה, זוגיות, געגועים לאימא שרחוקה או על אימא שבאה לביקור ועל המתח שבין ה״כלום״ לעומת ״הכול״. היום ניתן למצוא ב״ליבי״ מגוון פעילויות, מידע, תמיכה, אנשי מקצוע, חברות וקהילה. אחרי שתיים-שלוש פגישות נרקמת מערכת חברתית שנמשכת אחר כך לאורך שנים – וזה כל הקסם. ההתמודדות הראשונית, בנית הזהות המשפחתית הישראלית, היהודית, המשפחתית והקהילתית מתחילות ב״ליבי״ ומתכנסות למקום אחד, שהוא ה-OFJCC  בפאלו אלטו״.

כשגלי מדברת על ״ליבי״ שומעים את האהבה, ההתרגשות והחדווה בקול שלה. מעבר לניהול של ״ליבי״, היא עצמה מנחה קבוצות בהן אימהות צעירות מוזמנות לדבר בגילוי לב על נושאים כגון: הורות בארץ זרה, יחסי אימהות-בנות, ועוד. הדבר שהכי מסב לה אושר, הוא הידיעה שהקבוצות מצמיחות חברויות וקשרים שנמשכים הרבה מעבר ל״ליבי״. כאשר הילדים עוברים את גיל שלוש, והקבוצה ממשיכה להגיע לפעילויות של הג׳יסיסי ביחד, גלי חוגגת את הגדילה המשותפת שאת הזרעים שלה, היא טמנה במו ידיה. על אף שילדיה הפרטיים כבר מזמן אינם תינוקות, גלי מחוברת בכל נימי נפשה לאימהוּת הצעירה. המקצועיות שלה כרוכה באופן בלתי נפרד מהאימהות שלה-עצמה, והחיבור שלה לעולם האימהות והתינוקות הוא אותנטי ואינהרנטי.

ב-8 במרץ בשעה עשר בבוקר, יתקיים בג׳יסיסי הפנינג שנתי ענק, שהוא גם חגיגת יום הולדת רביעי ל״ליבי״. זאת הולכת להיות חגיגה גדולה, שבה יתאספו כל השירותים הקשורים להריון, לידה והורות ראשונית. כל נותני השירותים מליווי התפתחותי, אימון שינה, בייבי שיאצו ואדלר, דרך שרשראות נשכנים, ועד יוגה ומיינדפולנס לנשים בהריון ואימהות ושפת הסימנים – הכול יהיה מרוכז תחת קורת גג אחת, בבוקר כייפי אחד. השנה, התוכנית כוללת הרצאה מרכזית של יפעת מצנר-חירותי, שנקראת ״טיטולים וטלטלות״ על ההכנה להורות והתקופה הראשונית והטוטליות של האימהות, וכן פעילות חוויתית, אקטיבית שנקראת זומביני – זומבה לאימהות ולתינוקות מגיל אפס. וכמובן, יהיה דוכן מתוקים של דה ז׳ה וו, וכל אימא תקבל גם מתנה שווה.

השעה כבר מאוחרת, ולסיום, ביקשתי מגלי לתת כמה עצות טובות לאימהות הצעירות שבינינו. ״אנחנו נשים ואימהות, ואנחנו בעיקר אלופות בלהעמיד את עצמינו למשפט פנימי״, היא אומרת, ״ולו יכולתי, הייתי מבקשת מכל אימא, שלפחות פעם אחת ביום, תגיד לעצמה משהו טוב. הייתי אומרת לה: תחגגי את האימהות ותזכירי לעצמך שאת הכי טובה לילד שלך, ושאת עושה את הכי טוב שאת יכולה וגם כשקשה, לא לפחד לבקש עזרה. אם את מרגישה חלשה ויש משהו שיכול להקל עליך, ואם את מרגישה שאת זקוקה למנוחה ולתמיכה, זה בסדר. בכל מקום שאת יכולה להקל על עצמך כדי להיות יותר בטוב עם עצמך – פשוט תשחררי. ולבסוף, לא לשכוח את הזוגיות, ולא ממקום של התחשבנות, אלא ממקום של ניראות הדדית ותקשורת״.

האהבה מדברת מגרונה של גלי. היא סיפרה לי שלמדה שיעור על אהבה ללא תנאי מאימא שלה. היא זוכרת איך בכל בוקר אימהּ היתה מעירה בליטופים את כל אחת משלוש בנותיה. סבב הליטופים היה מתחיל בשעה שבע בבוקר, ולפעמים, כשגלי היתה מתעוררת בשעה עשרה לשבע, היא לא היתה קמה מהמיטה כדי שלא לפספס את טקס ההשכמה של ליטופי הבוקר. ועד היום, בדיוק באותו האופן, נוהגת גלי להעיר את שלושת ילדיה.

כשאני שואלת את גלי מה היא מאחלת ל״ליבי״ ליום ההולדת, היא עונה שהחלום שלה הוא ש״ליבי״ תיגדל, שתהיינה עוד הרבה פעילויות מגוונות לאמהות, וגם לאבות ולמשפחות, שתהיינה פעילויות בעברית ובאנגלית כך שגם האימהות היהודיות-אמריקאיות ירגישו ב״ליבי״ בבית, כי ״ליבי״  – זה הבית של כולם.

לפרטים נוספים והרשמה להפנינג של ״ליבי״ לחצו כאן

לפרטים על הפעילויות השונות של ליבי לחצו כאן

שבת שלום!

באהבה,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com