רואים רחוק רואים קרוב – גן הילדים

כולנו רוצים רק את הכי טוב עבור ילדנו. לפעמים אנחנו יודעים להגדיר יותר טוב, מה זה הטוב הזה, ולפעמים, זו מן תחושת בטן, אמהית או אבהית, שמכוונת אותנו. כשהגענו לכאן לפני כשנה, השקענו מאמצים בניסיון למצוא בית ספר מתאים לגדולים – לא כ"כ ידענו מה זה אומר, ”בית ספר מתאים”. כל אחד מאיתנו גדל במסגרות מאוד שונות, אבל ידענו שנמצא, נדע. ככה זה היה עד היום, וככה זה גם ממשיך. לגבי הגן, “כולם” אמרו לי, שאין סיכוי להתאכזב, שהגנים בארה”ב מאוד טובים ושונים ממה שחווינו עד היום, והאמנו.

אמונה כידוע, לא תמיד פותרת דברים. כשניסינו להתעניין ולרשום את הקטנה לגן גילינו שזה שהיא, להבדיל מאחותה הבכורה, לא בחרה לצאת לאוויר העולם מוקדם מהצפוי, אלא לקחה את זמנה ונולדה מעט לאחר הזמן – באמצע ספטמבר , גורם לה  להיות מועמדת "לא רצויה" בשנתון שלה בשום גן (כמעט) – החיתוך להתחלת בית ספר כאן הוא ב-01.09 , ומתקיים כבר בגן. כך שפספסנו בשבועיים… העובדה שלא רשמנו אותה לשום גן בפעם הראשנה שניסינו בכלל להביא אותה לתוך העולם הזה, גרם לנו לקבל פרצופים אמפטיים אמריקאים, שזה כמעט הכי גרוע שיש! בעצם הפרצופים היו בדמיוני, כי התכתבתי עם האנשים האלו…

בכל מקרה, כך מצאנו את עצמנו מאוד מרוצים כשהצלחנו להרשם לגן עם המון חוות דעת מעולות, ואפילו לקבוצת הגיל המתאימה – לגן של המרכז הקהילתי . השמחה הייתה גדולה עוד יותר כששמענו שהגננת שקיבלנו מכונה “הגננת הכי טובה שיש” – אלא שאותנו זה לא סיפק. הרגשנו חלק ממערכת גדולה מדי, ומעבר לנוחות, שכן הגן שוכן מעבר למגרש הכדוררגל של בית הספר, לא מצאנו הרבה דברים נעימים ונוחים לנו בגן הזה. הקטנה בכתה כל בוקר עד יומה האחרון. לא חיבקו אותה, דיברו אליה מגבוה ובכלל היה מן קור כזה לא מוסבר בגן. כמה שניסיתי להגיד לעצמי שזה לא קשור לגן, אלא אליה, לגיל שלה, לשינויים הרבים שעברה, זה לא ניחם אותי בהרבה.

וכך עברה שנה והתחלנו בחיפושים אחר גן “מתאים”. עם תחושה קלה של מקומיים, חיפשנו אלטרנטיבה. שאלנו והתעניינו, וכולם היללו את הגן של “חב”ד” – הגן אינטימי, ונעים וחם, ונחמדים ו…ו… ו… השלימו את החסר. בכל אופן, המחשבה שבתנו תהייה בגן של חב”ד הייתה זרה לנו והמשכנו לחפש. עוד ועוד אנשים, שונים ולא קשורים הללו ושיבחו את הגן. נשברתי. הלכתי לראות.

הגן של חב”ד יושב בתוך בית כנסת קונסרבטיבי, שמשמש אחר הצהריים מקום לשיעורים לבית  ספר סיני. מדהים! סיפור אמיתי שיכול לקרות רק כאן.

בכל אופן, הגן אכן מדהים – המנהלת מרשימה ביותר, האוירה חמה ואחרת, החדרים מוארים, הגננת יושבת על הרצפה בגובה הילד ומחבקת ומתייחסת. יש תחושה שיש כבוד לילד ולמשפחתו. אז למרות שלא רצו את הקטנה לקבוצת הגיל שלה, והכניסו אותה “שוב” לקבוצה של בני 2-3, וכן, צבת לי קצת לראות את ערימות החיתולים כשהיא כבר מזמן גמולה, ונעצבתי שאין פאזלים שמתאימים לה, ועד היום אני מקטרת על כל זה, אבל נרשמנו…

כשחזרנו לשגרה אחרי כל החגים, ניתן היה לראות שזה בהחלט מקום מיוחד שנותן לילדים הרבה חופש להיות מי שהם רוצים להיות, מקום שכיף לגדול בו. אז נכון שבקבוצה כבר אין סינים והודים, ופולנים כמו שהיו שנה שעברה, וזה חסר לי כי את זה לא יהיה לנו בארץ, וזה קצת חבל. אבל יש את הבת של הרב הקונסרבטיבי, ואת האחיינית של שליח חב”ד שברגעים אלו ממש הופכת להיות חברה טובה של הקטנה  – וגם זה לא יהיה לנו בארץ וגם זה מאוד חבל.

התרחקנו והתקרבנו והכרנו את האחר.

מאיה צ'צ'יק שריר, יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, גרה עם בעלה ושלושת ילדיה בברלינגיים.