All the leaves are brown – פוסט קטן על עונה גדולה

עכשיו  כש- Halloween מאחורינו, ושעון החורף בקרבנו, אני לוקחת כמה דקות להרהר על העונה הזו – סתיו.

אפשר להסתכל על כל מה שקורה פה בתקופה הזו של השנה בהמון ציניות, ואנחנו הרי מעולים בזה. אבל אפשר גם להסתכל בהשתאות על הכבוד שנותנים לעונה הזו של השנה.

במהלך החודש האחרון הסתכלתי החוצה וראיתי בתים שקושטו לחג המוזר הזה; בימים הקרובים ודאי יוחלפו באורות החג של קריסמס. Halloween, כבר מזמן איבד כל סממן דתי והפך להפנינג אחד גדול.  זהו חג שכל חומות ההגנה של האמריקאים יורדות, בתים נפתחים לכל עובר אורח, רחובות מתמלאים בני אדם, ומכוניות פוסקות מלנסוע – כולם מחייכים ומכניסי אורחים – מבוגרים וילדים מתחפשים ורופאי השיניים חוגגים. יש אוירה מיוחדת שאין באף יום אחר ברחובות.

הגינות מקושטות בכל מיני קישוטים מוזרים יותר ומוזרים פחות – מקברים, ועד קורי עכביש, מדלעות גדולות וכתומות ועד שלדים, דחלילים ואורות מהבהבים. לשכנים אפילו יש חתול מתנפח ענק שמזיז את ראשו כל כמה שניות והילדים יכולים לעמוד ולבהות ולבהות… חנויות מלאות בדברים כתומים ובהמון המון המון שוקולדים מתוקים. האנשים נעשים רכים יותר בתקופה הזו של השנה, ומשתעשעים. דווקא על הרקע של מוטיב "הפחד והאימה", יוצאים צדדים כל כך נעימים של הסביבה. כל סרטי האימה לדורותיהם יורדים מהמדפים (או מהאתרים), מסעדות מכל הסוגים מקושטות ואפילו בתחנה של המוסיקה הקלאסית ברדיו משמיעים מוסיקה “מפחידה” וכמובן אי אפשר לשכוח את “ירידי הקציר- harvest festivals” בכל פינה.

זו התקופה בשנה שהלילות מקפיאים – קור חודר עצמות והימים בהירים בהירים. השילוב הזה יוצר את השמיים הכי כחולים שיש ועל רקע השמיים האלו, עם עלים אדומים, צהובים, וגם קצת ירוקים, העצים הנראים כאילו נלקחו מתוך תפאורה להצגה, ההצגה של החיים. זה מקסים.

החלטנו להכיר יותר מקרוב את ערוגות הדלעת ומסיבות החציר ויצאנו לקטוף תירס.

זה אולי נשמע בנאלי, אבל הופתענו מאוד לראות כמה נהננו – אין ספק שיודעים כאן לעשות חגיגה מכל קטיף ומכל אירוע. קטפנו תירס לפופ קורן (מעולה!), ותירס אינדיאני  – שחוץ מזה שהוא מאוד יפה, לא ברור מה ניתן לעשות איתו. ראינו דלעות מכל מיני סוגים ובכל מיני גדלים, וכשהשמש החלה לשקוע, הסתכלתי על כל הצבעים וכל הנופים ונזכרתי במילים של השיר :

Wear Sunscreen: Live in northern California once but leave before it makes you soft. שמחה שיש לי את ההזדמנות.

הכותבת: מאיה צ'צי'ק-שריר יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, גרה עם בעלה ושלושת ילדיה בברלינגיים.