שישי אישי: שישה דברים שיעשו לכם את האביב

מאת: דלית גבירצמן

שינוי, זה כל הקסם! כן, חברים, אני יודעת שבימים אלו זה נשמע כמו סיסמת בחירות בינונית, אבל בעולם שבו אנו חיים היום, לפעמים קצת קשה לדעת היכן עובר הגבול בין מציאות ודמיון. ואולי זאת שוב רק אני, אבל יש ריח של שינוי באוויר. בין האביב המתעתע שזה עתה יצא מהניילונים, הבחירות המהוססות בישראל וחג החירות הממשמש ובא, נדמה שהעולם כולו מנסה להזכיר לנו, שהמשמעות לחיות היא לשאול את השאלות ולענות. רובנו, בסך הכול, נוטים לשמור על המסורות, ולחזור אל הדעות וההרגלים הקבועים הנוסכים בנו תחושה, או שמא אשליה, של מוּכּרוּת וביטחון. אך ישנם עמוק בתוכנו גם את הקולות הקוראים לשינוי, גיוון וטרנספורמציה. אלו הקולות הדוחפים אותנו לעבור לגור בארץ אחרת, להחליף מקום עבודה, לנסות תחביב חדש וצבע שונה בשיער. זה הכוח הדוחף אותנו לצאת מאזור הנוחות ולשים את עצמנו בסביבה חדשה ומאתגרת. לעיתים, התשובות האוטומטיות כבר לא מספקות ויש לצאת ולשאול את עצמנו כמה שאלות מבלי לפחד מן התשובות. וגם אם קצת חוששים, חשוב לנוע קדימה אל עבר הלא נודע. הצורך בשינוי הוא הכוח המניע אותנו בחיים, הוא הקול הקטן הלוחש לנו באוזן שהגיע הזמן להעז ולנסות משהו חדש. והקטע הוא, שאחרי שמנסים ומעזים לשנות – כבר לא יכולים להיגמל מזה. אז בשביל לתרגל את השריר של השינוי והגיוון, הנה לכם שישה דברים חדשים ונפלאים שעשו לי את השבוע, וששווה לכם גם לנסות באביב הזה. ומה הפעם באמתחת? שתי סדרות מצוינות, שני ספרים מרתקים, מסעדת ראמן נפלאה אחת ומתכון מנצח לליל הסדר. אז יאללה, מתחילים!

איש חשוב מאוד עונה 2

תגידו מה שתגידו, כן יהודה לוי, לא יהודה לוי, אבל העונה השנייה של הסדרה ״איש חשוב מאוד״ בהחלט שווה צפייה. בין אם צפיתם בעונה הראשונה ובין אם לא, העונה השנייה התיישבה בדיוק על קו התפר המוכר והידוע לנו היטב, הקיים בין התרבות הישראלית לאמריקאית. כבר מזמן שלא צפיתי בסדרה שגרמה לי אשכרהלצחוק בקול רם, אפילו כשהייתי לבד בחדר. כי כולנו היינו שם, בנקודות החיכוך, הגיחוך והתיסכול שעל הגבול הזה בין התרבויות, שכולנו חווינו ושבהן לא ברור היה לנו אםלצחוק או לבכות. הסדרה הנפלאה, בכיכובו של יהודה לוי המשחק את עצמו, עלתה לשידור לפני כארבע שנים ב-HOT, ובדרך גם זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לסדרת הדרמההטובה של השנה (והשחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר והתסריט של שירלי מושיוף, יוצרת הסדרה). וכעת, הסופרסטאר המקומי מגיע ללה לה לנד, ומהר מאוד האגווהפנטזיה ההוליוודית מתרסקים לנוכח המציאות המתעתעת של עיר המלאכים. יופי של סדרה!

מעבּרות

ועכשיו למשהו שונה לגמרי. הסדרה התיעודית המרתקת העוסקת באחד מהמפעלים הגדולים והשנויים במחלוקת של המפעל הציוני תפסה אותי באמצע טיול שנתי עםתלמידי כיתה ח׳ שלי, שמרביתם חוו את הארץ בפעם הראשונה. בבקרים, חוויתי דרך עיניהם של בני נוער את יופיה ומורכבותה של ישראל, ובערבים התכנסתי בחדרי לצפות בסרטיהארכיון הנדירים ולהקשיב לסיפורם הכאוב של תושבי המעברות. בארבעה פרקים מסופר סיפורן של המעברות הגדולות שהוקמו בשנותיה הראשונות של המדינה. סיפור על חלום ושיברו, שחרט צלקות והטביע חותם בלבבות רבים מן העולים החדשים ששוכנו בהן. מסמך תיעודי מרתק!

אשכול נבו- הראיון האחרון

ספרו האחרון של אשכול נבו הוא ספר טיסה מושלם. אשכול נבו נכנס לי ללב כבר ב״ארבעה בתים וגעגוע״, ואז באו ״נוילנד״ ו״המקווה האחרון בסיביר״שהשאירו בי טעם של עוד. אומרים שבכל אחד מאיתנו ישנו סיפור אחד המבקש להיות מסופר. אצל סופרים גדולים מהחיים ישנם, כמובן, יותר מאחד. והפעם, בספרו ״הראיון האחרון״, בוחר נבו בפורמט קצת שונה מבחינה ספרותית. הגיבור של נבו, שהוא ספק עצמו, ספק לא, עונה על שאלות של קוראים, והתשובות ניתנות לרוב בצורה של סיפור, זיכרוןאו אנקדוטה הנרקמים לעלילת הספר. ווידוי אישי ואינטימי או תרגיל מחוכם במציאות מול דמיון? בכל מקרה, מדובר בנסיון מרשים, מחכים ומתעתע הכולל כמה פנינים וחידודי לשוןכמו: ״אני הורה משמע אני טועה״, ״אין דבר משפיל יותר מזה שלא מאמינים לך. גם אם אתה לא דובר אמת.״ ו״תמונה אחת שווה אלף מיילים״. ספר שנון, רגיש, מודע לעצמו ויפה לפרקים.

דויד גרוסמן- אִתי החיים משחֵק הרבה

כשעמוס עוז הלך לעולמו בדצמבר האחרון, התאבלתי לא רק על מותו של סופר אהוב ונערץ, אלא גם על הידיעה שלעולם כבר לא אתרגשיותר מספר חדש שלו, שאקרא ויהי מה, אפילו אם הוא יהיה מדריך ביתי לטיפול ביבלית מצויה. כך בדיוק אני מרגישה כשיוצא ספר חדש של דויד גרוסמן (שיבדל לחיים ארוכים, ארוכים). זה כולל תופעות פיזיות כגון דופק מואץ, פרפרים בבטן וקוצר נשימה. והפעם, לוקח אותנו גרוסמן למסע מרתק בעקבות סיפור חייה של אישה, שעושה רושם שהיתה גדולהמהחיים. דמותה האמיתית של אווה פאניץ'־נהיר, אסירת אי העונשין היוגוסלבי גוֹלִי אוֹטוֹק, היא ההשראה והכוח המניע את סיפור העלילה. בלב ליבו של הסיפור, נמצאת בחירהכואבת ובלתי אפשרית (תחשבו, בחירתה של סופי) המהדהדת אל שלוש מערכות היחסים בין אימהות ובנות במשפחה אחת, במהלך שלושה דורות. הספר סוחף, מרגש, מענג במובן הכי גרוסמני של המילה ומעורר סקרנות רבה להמשיך ולחקור את דמותה המופלאה של אווה פאניץ׳-נהיר.

ראמן Dojo

ראמן הוא ראמן מה יש לדבר? ראמן תמיד הוא הטוב ביותר. שנייה לפני שהחורף מסיר את אדרתו האפורה מעלינו ומאפשר לשמש לשוב ולהאיר את ימינו, הייתיחייבת לתת גיחה לבדוק את הראמן הזה, שסימנתי לי אותו כבר מזמן. וכמה חבל, שחיכיתי עד עכשיו, כי מדובר באחד מהראמנים הטובים שטעמתי מעודי! התורים, המקום הקטן,שעות הפתיחה המשונות, השירות הענייני עד לקוני והעיון בתפריט המצומצם מזכירים לי קצת את הסוּפ נאצי מהסדרה סיינפלד. אין תחליפים, אין אופציות צמחוניות ואפילו עלהמיכל טוּ-גוֹ צריך לשלם. אבל הטעם, הטעם של המרק, מפצה על הכול, ובגדול! אל תחכו לחורף הבא!

Ramen Dojo, 805 S B Street, San Mateo

ואם נחזור לעניין ההרגלים והמסורות אל מול הצורך להתחדש, אז הנה לכם מתכון חדש לסלט עלעלי, מרענן ומלא טעמים וניחוחות של אביב. המתכון הוא ממטבחה של עינת אברמוביץ׳ פרטין, השפית האהובה עלי ובעלת הקייטרינג Nati & Maya’s Sweet Creations. סלט מושלם כתוספת ירקרקת לתפריט ליל הסדר. אצלי, הוא יהיה על השולחן.

סלט אביבי ירוק ומרענן

מה צריכים?

2 צרורות פטרוזיליה, שטופה וקצוצה

2 צרורות כוסברה, שטופה וקצוצה

צרור עלי נענע, שטופים וקצוצים

צרור עלי בזיליקום, שטופים וקצוצים

5 גבעולי סלרי, קצוצים לקוביות קטנות

4 תפוחי עץ ירוקים, חתוכים לקוביות קטנות

1 בצל סגול, קצוץ דק

1 כוס גרגירי רימון/אוכמניות טריות/ אגס קצוץ/ תותים חתוכים/ פירות יבשים קצוצים

1/2 כוס שקדים קלויים/צנוברים/פיסטוקים קלויים

לרוטב:

1/4 כוס שמן זית

1 לימון טרי, סחוט

מלח, פלפל

מה עושים?

בקערה גדולה מערבבים את כל חומרי הסלט, מוסיפים את הרוטב והשקדים, הצנוברים או הפיסטוקים. מערבבים היטב, היטב. מגישים לשולחן וזוללים בהנאה רבה!

ניתן להוסיף לסלט גם 1/2 כוס קינואה מבושלת.

עד כאן, להפעם. מאחלת לכם בחירות טובות, אביב מענג וחג מלא חירות להעז ולעשות שינוי.

תמיד באהבה,

דלית

dalit@gvirtsman.com