הצגה חדשה לאנסמבל במה עברית: הכירו את ״גן ריקי״

מאת: דלית גבירצמן

תגידו, מתי בפעם האחרונה נכנסתם לגן והקשבתם ברצינות לשיחות המתנהלות בין הילדים? מתי לאחרונה ראיתם את העולם (ואת עצמכם) דרך עיניים של זאטוטים בני ארבע? בתור מישהי שעבדה שנים רבות עם ילדי הגן ותלמידי כיתה א׳, אני יכולה להעיד שהחוויה הזאת יכולה להיות מאירת עיניים ומשעשעת מאוד, אך התובנות שעולות ממנה עשויות להיות אף נוקבות ואכזריות. על אף הנטייה הרווחת שלנו להתעלם מעולמם הפנימי של הילדים, או לפחות לא לייחס להם חשיבות רבה מידי, חשוב להבין שזבי החוטם המתוקים מביטים בנו בהערצה ובחוסר הבנה, ומנסים להבין ולהסביר לעצמם את המציאות המורכבת שמסביבם. מצד אחד, הם מנסים לחקות אותנו ולהידמות למבוגרים, ובמקביל, הם מתחילים לבנות את אופיים האישי ומעמדם החברתי, בעוד שהם מתמודדים לעיתים עם סיטואציות משפחתיות קשות ואתגרים חברתיים לא פשוטים. המחזה הנוקב של דויד גרוסמן ״גן ריקי״ מתרחש במשך יומיים שלמים בחייהם של תשעה ילדי גן חובה. המחזה נכנס לעומק רגשותיהם של הילדים, לחוויות היומיומיות שלהם, לפחדים, לאופן החשיבה, לז׳רגון, ובעיקר למערכות היחסים בין הילדים, שנראות כמורכבות לא פחות מאלו של המבוגרים. המחזה שנכתב בשנת 1988 לא איבד שמץ מהרלבנטיות שלו, והוא עדיין משקף לנו את עצמנו בצורה הכי מקסימה ומכאיבה, כמו שרק כנות של תשעה ילדים בני ארבע ויד אמונה של סופר מחונן יכולות.

אני מנסה להיזכר איזו ילדה הייתי. מה הרגשתי? מה חשבתי? מה הייתי רוצה להגיד לדלית בת הארבע שהייתי? לכאורה, הילדות נראית לנו כתקופה מלאת פשטות ותמימות. אנחנו עורגים אליה בנוסטלגיה וחולמים לחזור אל ״ילדותנו השנייה״ כשאנחנו הופכים להורים. עולמם של הילדים נדמה לנו כעולם נטול גבולות, חופשי ממגבלות ומחויבויות, אך האם אכן כך הוא הדבר?

איזה ילד הייתם אתם? האם היית מלך הגן והמנהיג שכולם נשאו אליו את עיניהם? האם היית הילדה המתנחמדת שתמיד עושה את מה שאומרים לה, כי הכי חשוב היה לה שיאהבו אותה? האם היית הילד החקרן והסקרן, שתמיד שואל שאלות ומחפש תשובות והסברים לכל דבר? האם היית הילדה הרגישה והחששנית, שפוחדת מכל דבר? ואולי היית הילד הבלתי נראה, זה שאף פעם לא סופרים אותו? ומי אתם היום? האם נשארתם המנהיג? הפחדנית? הדאגנית? לפעמים, נדמה שמעולם לא עזבנו את הגן.

 

מימין למעלה: גנה בקר, הגר שפרבר, מאיה ציטרון-גלזר, אודי גוטליב, נדין מיבלום-בועז. מימין למטה: עפרה דניאל בימאית ההצגה, יובל שחורי, שי זיו, גלי שפירא, דני זך.

הגעתי בשבוע שעבר, בהתרגשות ובשמחה, לחלוק שוב את רגעי הקסם של ״במה עברית״, שבהם הולך ונברא עולם חדש על במת התאטרון. הוא קורם עור וגידים תחת שרביט הקסמים של עפרה דניאל, הכוהנת הגדולה של התאטרון העברי כאן בעמק, כבימאית ומנהלת הכללית, ועם צוות מופלא הכולל את יפעת אורגד כמנהלת ההפקה ובימאית משנה, גלית סלומון עוזרת בימאית ועוזרת הפקה, שירי ואיל שחר מעצבי התפאורה ומרינה פז האחראית על אביזרים ותלבושות – שאיתם באמת נדמה שהשמיים הם הגבול.

כאמור, המחזה מתרכז במערכות היחסים ובדינמיקה הנוצרת בין תשעה ילדים בני ארבע, המבלים יומיים בחצר הגן של ריקי. אין בהצגה ולו מבוגר אחראי אחד, רוחם והשפעתם של המבוגרים נוכחת, אך הם רק בבחינת נוכחים נפקדים. לנעמה (גלי שפירא) עתיד להיוולד אח. היא מדברת על עצמה בגוף שלישי ואוהבת להיות במרכז. נועם (גנה בקר) הוא הילד שאף אחד אינו רוצה לשחק איתו. יש לו אח קטן והוריו בלונדון. מבחינים בו רק כשהוא נעלם לתוך ה״בור״. יואבי (אודי גוטליב) הוא החקרן והידען הסובל מעצירויות. גילי (יובל שחורי) הוא תמיד בתפקיד ״עוזר המלך״. ילד מתוק, שסופר כל דבר ומוצץ "סוכריית קסמים". יפעת (הגר שפרבר) ילדה יפה וחזקה, שלעיתים משועממת מהילדים ומעדיפה לשחק עם הבנים. דנוש (דני זך) הוא המנהיג ו״האביר״ שכולם מצפים לו. הוא אוהב לדהור, לחפור ולסחוף אחריו את ילדי הגן. איתמר (שי זיו) הוא ילד אלים, מרביץ ו'הורג'. הוא מתגרה ומשתולל ולועג לגילי על משקלו. רחל (נדין מיבלום-בועז) מטפלת בכולם. היא ילדה נקיה ומסודרת ויש לה אחות עם מוגבלות שהיא מתביישת בה. ענת (מאיה ציטרון-גלזר) מגיעה לגן מוזנחת ועייפה. היא מגדלת אפרוח בשם רמבו. הסבתא, גראנד-מאמא, היא הדמות הדומיננטית בבית.

שאלתי את האנסמבל המוכשר להפליא של ״במה עברית״ איזה ילד או ילדה הם היו, ומה היו אומרים לאותם הילדים היום, ממרום גילם.

״הייתי ילד עם שיער בלונדיני חלק, וממרום גילי הייתי אומר לילד שהייתי: אל תסתפר!״ – דני זך

״הייתי ילדה סקרנית ושובבה שמנסה ומעזה הכול!! ממרום גילי, הייתי מוסרת לה: you go girl, כל צלקת על הגוף שלך היא סיפור שיזכיר לך שפעם ידעת להנות מהדברים הקטנים והפשוטים בחיים…״ – הגר שפרבר

״זוכר שאמרו לך שאתה צריך להפסיק לחלום ולהיות יותר רציני ומעשי? אז לפעמים גם מבוגרים טועים! רק מי שחולם מגיע רחוק, ועם החיוביות, החיוניות והאנרגיה שלך – אפילו רחוק מאוד! תמשיך בדיוק ככה!״ – יובל שחורי

״היתה לי ילדות עתירת הרפתקאות. הייתי ילד חופש שבז למוסכמות; בפרדסים, בשדה, על עצים ובמערות. תרמתי הרבה שערות לבנות לאימא ולאבא שלי. המאכל האהוב עלי היה אנדרנלין בפיתה. ההורים של החברים שלי העדיפו שילדיהם יסתובבו עם חולה שחפת, הומלס או מרמיטה. ממרום גילי, הייתי אומר לילד שהייתי תעשה לי עוד פיתה to go. אבל זה ארוך מידי – אז בקיצור, הייתי המותק של השכונה. ממרום גילי – לא אסלח לעצמי שהלכתי לשומר הצעיר ולא לנוער העובד.״ – שי זיו

״הייתי תמיד (ועדיין) הילדה הכי נמוכה בכיתה, הכי ביישנית וחסרת ביטחון. היום אני אומרת לילדה ההיא, פאק איט! דברים טובים באים באריזות קטנות.״ – מאיה ציטרון-גלזר

״אני רוצה למסור לילדה הדעתנית והסוערת שהייתי שאני אוהבת אותה.״ – נדין מיבלום-בועז

״הלוואי והייתי זוכרת איזו ילדה הייתי. נדמה לי שאני זו אני, אותה אחת מאז… גם אז אהבתי להתחפש ולגלם דמויות. הייתי נכנסת לחדר הארונות של ההורים ויוצאת עם דמות חדשה בכל פעם. זו הייתה הפעילות המועדפת עלי. ומה אני אגיד לעצמי של אז? לעשות מה שמרגיש לי נכון גם אם אני היחידה שמרגישה כך ולא לחפש איזה ״נכון״ של אחרים, כי הוא כנראה אף פעם לא יתאים.״ – גלי שפירא

״הייתי ילד תמיד חסר ביטחון. הייתי אומר לו Try to make yourself happy and the rest will follow.” – גנה בקר

״כשהייתי בגן, והצלם היה מגיע לצלם את תמונת המחזור, הייתי פוחד מהפלש הגדול שלו והגננת היתה צריכה להחזיק אותי על הידיים כדי שאהיה מוכן להצטלם. כך בתמונות האלה כולם יושבים או עומדים, ואני על הידיים של הגננת. הייתי אומר לו – זה רק צלם, אל תפחד.״ – אודי גוטליב

״גן ריקי״ הוא עולם קסום ודינאמי, שבו כולם כמהים לניראוּת ולתשומת לב. הוא מלא בסודות ורזים, חשדות ופחדים, יש בו אלימות ורוע, חמלה וכאב, ואפילו בור אחד גדול ומסתורי. הליהוק הגאוני של עפרה דניאל והכישרון העצום של כל העושים במלאכה – על הבמה ומאחורי הקלעים – מזמנים לנו חוויה מענגת נוספת של ״במה עברית״.

הבכורה של ״גן ריקי״ עולה בסוף השבוע הקרוב. לפרטים ולרכישת כרטיסים כאן.

יאללה, ביי חברים, נתראה בגן!

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com