תרבות, אוכל, קפה וקניות: המלצות חמות למבקרים בישראל

מאת: דלית גבירצמן

טוב, אבל פעם אחרונה ודי – היא אומרת לי, ואז שואלת אולי בכל זאת יש לי משהו לוקאלי? אבל ישראלי זה הלוקאלי החדש, אני אומרת לה בחיוך, ובליבי תוהה כיצד אסביר לעורכת הנפלאה שלי, שקוראת אותי כמו ספר פתוח, שלכתבה הזאת אני מחכה כל השנה? שכמו ילדה שמעמידים ליד הקיר ומסמנים את גובהה מידי שנה, כך אני בוחנת ומודדת את עצמי מחדש בכל קיץ, בעיני עצמי ובעיני אהובי. במעגליות קבועה חזרתי והשלמתי סיבוב נוסף והגעתי שוב לנקודת המוצא. מה היה בי? מה השתנה בי? וכיצד השתנתה היא מאז הפעם האחרונה? ומה יביא איתו הביקור הפעם? אילו מפגשים וחוויות חדשות? וכמו שאצלי השינויים הם כבר לא לגובה אלא יותר לרוחב, גם מולדתי כבר לא בדיוק מה שהיתה פעם. גם אצלה רואים את ההתרחבות וסימני המתיחה. גם לה כבר מחמיאים יותר אורות רכים של שקיעה והיא זוהרת יותר בחשיכה. גלי החום שלה לא מחמיאים לי, ואני מחפשת לי את שבילי הבריחה מאזור הלחות. ישראל, קיץ 2019. אז מה העליתי בחכתי הפעם, אתם שואלים? אז הנה לכם כל התשובות.

סיורים

בשנים האחרונות התחלתי להשתתף בסיורים מודרכים בכל עיר גדולה שאני מבקרת בה. אבל למה אנחנו צריכים מדריכי טיולים בישראל? או! זאת שאלה מצוינת. התשובה היא שמדובר באנשים מוכשרים, ידענים וחדורי אהבה לארץ, להיסטוריה, לאמנות, לארכיטקטורה ולתרבות שלה, והם מוסיפים לביקור חוויה בלתי נשכחת. בשנה שעברה סיירנו עם עמרי אבידר בעכו העתיקה, ונהנינו מכל רגע. בביקורי האחרון השתתפתי בסיור גרפיטי בשכונת פלורנטין, שהיה מצוין, והקיץ בחרתי לקחת סיור ספרותי עם ד״ר מימי חסקין. מימי היא חוקרת ומרצה לספרות עברית, ומזה עשרים שנה שהיא מנחה סיורים בעקבות ספרים, סופרים ומשוררים. אני עוקבת אחריה מזה זמן ולא היתה מאושרת ממני משגיליתי שבדיוק כשאני כאן, היא מובילה סיור ברחובות ירושלים בעקבות הסופר עמוס עוז. בבוקר יום שישי לח והביל עשיתי את דרכי עם אמי ובתי מתל אביב לירושלים, לעיר שתמיד תהיה לי זרה ומוזרה. מול המבנה היפיפה של תרה סנטה זכיתי, סוף סוף, לפגוש את מימי פנים אל פנים. מימי נהדרת ואהבתה לעמוס עוז, שבשעתו היה המורה שלה לספרות, ניכרת בכל משפט ובכל מילה שהיא הוגה. אנחנו פוסעים בשבילי חייו של הסופר הנערץ, נעצרים בתחנות חשובות ומימי מקריאה לנו קטעים מ״סומכי״ ״סיפור על אהבה וחושך״ ועוד. לרגע אני יכולה לדמיין בעיני רוחי את עמוס קלוזנר, הילד החולמני ויפה התואר, כשהוא פוסע ברחוב, אוחז משני צידיו בידי הוריו והם עושים את דרכם לבית המרקחת, לשיחת הטלפון הקבועה עם קרובי המשפחה בתל אביב. והנה כאן היה ביתה של זלדה שניאורסון, מורתו האהובה, אהבתו הראשונה, אותה תיאר כך: ״הייתי מתלבש ואוכל חיש מהר, רק לגמור ולרכוס ולסגור ולקחת ולרוץ כבר ישר אליה. ראשי היה ניתך מרוב מאמץ לחבר ולהכין בשבילה כל יום דברי טעם חדשים ויפים שאותם אשגר אליה כדי שיביאו לי את אור מבטה וכדי שהיא תצביע הפעם עלי ותאמר הנה יש כאן בינינו הבוקר ילד אחד שטוף־אור״. (מתוך סיפור על אהבה וחושך). מימי מעוררת השראה, ואני כבר מפנטזת על הסיור שלה בנפולי בעקבות ספריה של אלנה פרנטה ״החברה הגאונה״.

ד״ר מימי חסקין, מפגשים ספרותיים, 054-4562009

www.mimihaskin.co.il

תרבות

שיח גלריה עם שירי ארצי ודויד גרוסמן– ארצנו הקטנטונת שופעת אירועי תרבות, הצגות, מופעים והופעות לרוב. במרכז האמנויות אלמא שבמלון היוקרה בזכרון יעקב מתקיימים קונצרטים באחד מהאולמות עם האקוסטיקה הכי טובה בארץ. לקראת הביקור אני תמיד מסמנת לי שם אירועים נחשקים. השנה, כלל ״סל התרבות״ מופע מחול של להקת בת שבע, הצגות, שבוע הספר העברי, וגולת הכותרת היתה שיח גלריה עם שירי ארצי ודויד גרוסמן במסגרת התוכנית ״אסכולות״ של האוניברסיטה הפתוחה. שירי ארצי התגלתה כמראיינת רהוטה, הבוררת את מילותיה בקפידה ובתבונה. היא מצליחה לעורר עניין ואף חיוך אחד על שפתיו של הסופר, אמן המילים. אסי לוי הקריאה קטעים מסיפרו האחרון ״איתי החיים משחק הרבה״ וגרוסמן, הוא פשוט גרוסמן. אחד ויחיד.

תערוכה של אלדר פרבר– במסגרת תוכניתנו ״רק בישראל״ ישבנו בוקר אחד בבית קפה תל אביבי נהדר, ופתאום חברתי האהובה מברכת לשלום איזה בחור נחמד. מסתבר שמדובר בצייר אלדר פרבר, שעבודות שלו מוצגות כרגע בתערוכה יפיפיה לאמנות פיגורטיבית-ראליסטית במוזיאון תל אביב. אלדר מספר לנו שהוא בדרכו להעביר סיור במוזיאון לבנות אולפנה, והוא מזמין אותנו להצטרף אליו. כן, ככה סתם. הוא מספר על עצמו, על ילדותו בבית הורים ניצולי שואה, על הציור שתמיד היה נוכח בחייו, על בית הספר שבו למד, וכמובן – על הטכניקה שלו. אלדר שייך לזרם של ניאו-ריאליזם ואחרי שלמד בניו יורק חזר לישראל ולמד אצל ישראל הירשברג בסדנה לציור ורישום בירושלים. פרבר מצייר נופים מנחל הירקון בתל אביב ועד ליערות בגרמניה שמהם נמלטו הוריו. תערוכה יפיפיה!

מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב

אוכל

בר 51- אחרי ההרצאה של דויד גרוסמן שהיתה כה משובחת, היינו חייבות, פשוט חייבות למצוא מקום טוב במיוחד. מיד נשלפה ״הרשימה״ ונסענו לרחוב הירקון למקום הנקרא בר 51. הבר שייך למושיק גמליאל שהיה בן טיפוחיו של אסף גרניט ממחניודה. אחרי שניהל את מונא ופתח את מסעדת אנה בבית טיכו החליט לפתוח את בר 51 בתל אביב. הבר נמצא במלון בוטיק חדש בשם רימונה (מול מלון הבוטיק בראון) והוא אחד המקומות הכי מרגשים שגיליתי הקיץ. לצד קוקטילים ויינות טובים מוגשות מנות קטנות, מדויקות וסופר טעימות. פלטת הגבינות עם מרמלדה וקרקרים היתה נפלאה, הסלט הירוק החמצמץ היה מעולה והאניולטי במילוי תפוחי אדמה ומסקרפונה בחמאת מרווה – חלומי!

בר 51, הירקון 59, תל אביב

הקובייה- הקיץ התקיים, כמתוכנן, מופע האיחוד המרגש עם גיל חובב בארץ הקודש. מסעדה מפונפנת ומעולה או מגניבה ואותנטית, הוא שאל, ולבקשת האיש היקר, נפל הפור על מגניבה ואותנטית. בלב שכונת התקווה הקים שי אלפסי מסעדה בשם הקובייה. אנחנו נפגשים עם גיל על כוס עראק, מנת עראיס מהטובות שיש (כך דווח לי) וסנדוויץ׳ טוניסאי אסלי עם מעקודה. המנות הראשונות קרויות על שם בסטות בשוק והעיקריות על שם השווקים הנפלאים שיש בארץ. טעים בטרוף!

הקובייה מסעדת בשוק, הודיה 22, תל אביב

פארמה קולטורה- בעקבות המלצה מצוינת של חברה יקרה אנחנו נוסעים בוקר אחד לחווה אורגנית בשם ״פארמה קולטורה״. מדובר בחווה המגדלת ירקות אורגניים ובחנות קטנה ומטריפה המוכרת ירקות ופירות טריים ושלל מוצרים כגון גבינות צאן, לחמים, ממרחים, עוגיות, ריבות, דבש, טחינה, קרקרים, אגוזים, סבונים ומוצרי טיפוח ועוד. בין השדה לחנות ישנה גינה מקסימה שניתן לערוך בה ארוחות שף מהשדה לצלחת, להתפנק על כוס יין לעת שקיעה או סתם לשבת שם בבוקר ולעבוד. במקום גם מתקיימים סיורים למשפחות ומטיילים מהארץ ומחו"ל. כיף אמיתי של מקום!

פארמה קולטורה, חווה אורגנית, המנים 19, בני ציון

בתי קפה

קפה יעל- תל אביב יש רק אחת, ובתי קפה רבים לה. הייתי יכולה לכתוב כתבה שלמה רק על בתי קפה בתל אביב, אך אתמקד רק בכמה. ברחוב צייטלין יושב בית קפה קטן, שכונתי וקסום הנקרא קפה יעל. בכניסה נחבאת בבניין מספר 21 יושבים תושבי השכונה ועוברי אורח ברי מזל ונהנים מסנדוויצ׳ים וסלטים טריים, מאפים וקפה משובח בבוקר (הבריוש בקרמל הוא חובה!) מנות טעימות וביתיות בצהריים וקפה של אחר הצהריים. הלוואי ויכולתי להעתיק את קפה יעל, כמות שהוא, לסן פרנסיסקו, כי כל אחת צריכה קפה יעל כזה מתחת לבית.

קפה יעל, צייטלין 18, תל אביב

קפה פיצי- חיים כהן הוא סוג של תו איכות ישראלי, וכשחיים כהן פותח בית קפה, אני מיד ניגשת לבדוק במה מדובר. בתחנת דלק ברמת השרון, בסמוך למסעדה שלו פילדלפיה, הוקם קפה פיצי, והוא אכן פיצי. קפה ומאפה גבינות בשבילי וקפה וכריך אבוקדו לאיש היקר, ואנחנו מרוצים.

פיצי (בית קפה קטן), משה סנה 199, רמת השרון (תחנת דלק פז)

טורטה דלה נונה- כל מי שמכיר אותי היטב, יודע שאני אדם שומר חוק, אבל לא כשזה מגיע לפרג. אם תבטיחו שלא לגלות לאף אחד, אתוודה בפניכם שאהבתי לעוגת פרג טרייה היא כה גדולה עד שאני שמה את נפשי בכפי, ומבריחה פרג טחון. מה לעשות, שבחרתי לגור בארץ מוזרה, שעדיין לא הבינה שעוגת פרג היא הדבר הכי טעים שיש, ושפרג לא נועד רק לפיזור מעל בייגל. עכשיו, תקשיבו טוב: בטורטה דלה נונה יש את אחת מעוגות הפרג הכי טעימות שטעמתי מימי, ברמות של לקנות, להקפיא ולהביא במזוודה. הקפה, כמובן, מעולה.

טורטה דלה נונה, מלכי ישראל 13, תל אביב

קניות

לפני מספר שנים  תארתי לכם בדיוק איך נראות המזוודות שלי אחרי ביקור בארץ. השנה, החלטתי לקחת אתכם איתי ישר למקומות הכי שווים. ולשם כך, זכיתי לחבור לדלית לביא הנפלאה, אחותי מעבר ים, שמזה שנים שאני עוקבת אחריה. דלית היא מלכת הטעם הטוב והיא יודעת ומכירה היטב את כל המקומות, האמנים, יצרני האופנה ופינות החמד שקיימים בארץ. בשעתו, היא ערכה סיורים בכל אותם המקומות, ולבקשתי, היא לוקחת אותי לסיור פרטי בעמק חפר. אחרי ארוחת בוקר קלה בג'וז ודניאל בבני ציון, אנחנו יוצאות לבקר באחת החנויות הכי יפות שראיתי מימי. סטודיו בילונגינג ((Be Longing(s), הוא חלל עיצובי חלומי הנמצא בכפר ויתקין, והוא שייך לאדריכלית ומעצבת הפנים נעה בר-לב דוידור. אי אפשר שלא להתאהב מיד בנעה ובחלל הקסום שעיצבה המכיל חפצים, אמנות, רהיטים, גופי תאורה, מוצרי נייר, טקסטיל ועוד. אני מצטיידת בקרש גבינות וביומן העשוי בעבודת יד כמתנת יום הולדת לאישה מיוחדת. קסם של מקום!

סטודיו (Be Longing(s, דרך ראשונים, כפר ויתקין

משם אנחנו פונות לסטודיו של יעלה לשם. בביתה הקסום והאקלקטי של יעלה אני מתאהבת בצמידים ובטבעות שעליהם היא חורטת מילים בעברית. מיד אני כבר מתכננת ביקור נוסף עם הילד כדי שיקנה לחברה תכשיט מקורי תוצרת הארץ.

יעלה לשם, תכשיטים. כפר ויתקין

ולסיום, דלית לוקחת אותי לפגוש את תמי מלכין ברכה, המעצבת המקסימה והכה-מוכשרת שמאחורי המותג TAMU. ארבעה זוגות מכנסיים אחר כך, אנחנו כבר מתחבקות, מגלות המון חיבורים אישיים ושוב לומדות שהעולם שלנו באמת קטן. והמכנסיים? הכי נוחים, הכי יפים, הכי מחמיאים והכי שווים שיש. מה נראה לכם, שסתם קניתי ארבעה זוגות?

חברים, עד כאן להפעם. לכל המבקרים והמתעתדים להגיע לכנען עוד הקיץ – תהנו המון! ולכל השאר, התחילו לתכנן את הביקור הבא. ועד אז, ניפגש שוב מעברו השני של האוקינוס עם שישי-אישי-לוקאלי. שימרו על קשר – עוגת פרג עלי!

שלכם תמיד,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com