חג הסוכות ומעמד הפועלים

חג הסוכות שאנו בעיצומו, מכיל בתוכו יותר מחג אחד. שבוע שלם המכיל בתוכו מלבד חג הסוכות עצמו גם את שמיני עצרת, הושענה רבה, ושמחת תורה. רובנו שמענו על חג הסוכות ועל שמחת תורה. שמיני עצרת והושענה רבה ידועים קצת פחות. בארה"ב נחגגים שמיני עצרת ושמחת תורה בימים נפרדים, האחד ביום א' של החג השני והשני ביום ב' של החג השני, הוא יום טוב של גלויות. בישראל שני החגים נחגגים יחדיו בחג השני של סוכות ולכן ההבדל ביניהם היטשטש. למעשה החגים הם חגים שונים כאשר שמיני עצרת הוא דווקא המוקדם מביניהם.

הפעם נדבר על יום הרבה פחות מוכר, יום ההושענא רבה. הושענה רבה אינו חג מיוחד אלא כינויו של היום השביעי של חג הסוכות. ביום זה נהוג לומר יותר פיוטי "הושענה" מבשאר ששת ימי החג, ומכאן שמו. מקורו של החג כבר בימי בית המקדש. במדרש תהילים מצויין: "בראש השנה באין כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ואף ישראל עוברין לפניו עם כל באי עולם, ושרי אומות העולם אומרין אנו ניצחנו וזכינו בדין, ואין אדם יודע מי ניצח, אם ישראל נוצחין או אומות העולם – – – כיון שהגיע יום טוב הראשון של חג, וכל ישראל, גדולים וקטנים, נוטלין לולביהן בימינם ואתרוגיהן בשמאלם, מיד הכל יודעים שישראל נוצחים בדין, וכיוון שהגיע יום הושענא רבה נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע הקפות, וחזן הכנסת עומד כמלאך אלוקים וספר תורה בזרועו והעם מקיפים אותו דוגמת המזבח – – – ומיד מלאכי השרת שמחין ואומרים ניצחו ישראל ניצחו ישראל, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם".

ישנם מקורות המציינים את הושענה רבה כיום האחרון והקובע של הימים הנוראים. בנוסחאות אחדות של הפיוט "ונתנה תוקף", הוכנס שמו של הושענא רבה: "בראש השנה ישפטון וביום כפור יכתבון וביום הושענא רבה יחתמון". או אומר בעל "ארחות חיים´ "ובו ביום נשלמת חתימת שלשה ספרים, הפתוחים בראש השנה לפני הקב"ה ונחתמים ביום הכפורים, ובהושענא רבה תכלית כפרה, ונמחלו העוונות והזדונים, וכל חייבי מיתות שוגגין, המה גולין מהבתים לסוכות שהם דירת ארעי, על זה נתכפר לנו הגלות".

אחד ממנהגי החג הוא ההקפות וחביטת הערבות. "וכיוון שהגיע יום הושענא רבה, נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע פעמים – – וחזן הכנסת עומד כמלאך אלוקים וספר תורה בזרועו, והעם מקיפין אותו זכר למזבח.. מנהג זה כבר מוזכר בתלמוד. חיבוט הערבות הוא מנהג נביאים שנותר, לפחות בחלקו, כזכר למקדש. כותב הרמב"ם: "כיצד הייתה מצוותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח; ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין… וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה – שדבר זה מנהג נביאים הוא".

המנהג הנוהג היום הוא לקחת אגודה של חמישה ענפי ערבה ולחבוט אותה חמש פעמים ברצפה. מה שאומר שכמות די גדולה של ענפי ערבה צריכה להגיע לבית הכנסת, ביום מסויים ובמחיר מסויים. ברוכים הבאים ליד הנעלמה של אדם סמית!!! הידהנעלמה (: Invisible  hand)  היא מטפורה שבהּ השתמש אדם סמית כדי לאייר את עקרון "האינטרס העצמי הנאור" שלו. בספרו "עושר האומות"  טען סמית, אבי מקצוע הכלכלה,  כי במערכת קפיטליסטית (כלומר
מערכת שחלוקת המשאבים שלה מתבצעת דרך השוק שבו קונים מרצון ומוכרים מרצון מסכמים על הערך שהם נותנים למוצר או שירות ע"י החלפת כסף ביניהם, או קפיטל בלע"ז),, פעולתו האנוכית של אדם נוטה לקדם גם את טובת הקהילה. הוא ייחס את העקרון למנגנון חברתי שאותו כינה "היד הנעלמה”.

וכך, בבוקרו של חג ההושענה רבה לפני שנים רבות, גם פיתחתי את התודעה המעמדית שלי.

אז הדבר היה ככה. הייתי אז בכיתה ו’, או ז', והימים ימי חול המועד סוכות שהם גם ימי חופש בישראל.  אחי הבכור, שהיה אז בתיכון בא אלי עם הצעה לשותפות עיסקית. אני אגייס עוד חבר שלי לעבודה. נלך שלושתינו לקטוף ערבות, אני והחבר אח"כ נמיין, נארגן ונאגוד את החבילות. בבוקר הושענה רבה ניסע החבר ואני בחמש בבוקר לבית הכנסת הגדול בפתח תקווה, עיר מגורינו, נמכור את ההושענות (כך נקראות אגדי הערבות שמשתמשים בהם) ואח"כ נתחלק בכסף לפי המפתח ההגיוני, כלומר בעל הרעיון, היזם והמנהל (קרי אחי)  יקח 50% (או אולי היה זה 60%?) וחברי ואני, כמעמד הפועלים האמון על הקטיף, עיבוד ומכירה נתחלק בשאר. ואכן כך היה. יום קודם עלינו על אופנינו ורכבנו למקום שבו הירקון חוצה את הכביש הישן לחיפה, ליד כפר הבפטיסטים שם גדלו עצי הערבה פרא, קטפנו ענפי ערבה ורכבנו עמוסים לעייפה חזרה לביתנו. שם, במקלט, לאחר שהשקענו בקופסת גומיות ושני ארגזי פלסטיק, פרקנו את ענפי הערבה לענפים בודדים, מיינו לפי הגודל ואגדנו את הכל באגודות של חמש. ארזנו את הכל בארגזים תוך שאנו עוטפים את הערבות בעיתונים לחים להארכת חיי המדף שלהם. למחרת בארבע בבוקר נפגשנו (הפועלים כמובן, לא ההנהלה שהייתה עסוקה בשלב זה בשינה עמוקה). העמסנו את אופנינו ורכבנו לבית הכנסת הגדול, פרשנו את מרכולתינו והתחלנו להכריז עליה בקולי קולות: "שיינס, שיינס". עד שמונה בבוקר נתחסלה כל מרכולתינו, וששים ושמחים שמנו פעמינו הביתה לחלק את הרווחים בנינו לפי המפתח המוסכם.

אז התקבעה בי התודעה המעמדית הדיכוטומית האופיינית כ"כ לישראלים בני דורינו (ובמחשבה שניה, לא רק לישראלים). מצד אחד הערכה גדולה לשוק החופשי שמאפשר לכל מתפלל לבוא בבוקר הושענה רבה לבית הכנסת ולדעת שיוכל למצוא "שיינס" בכמות מספקת ובמחיר סביר. אותם "שיינס" שחוץ מאותו יום מיוחד בשנה שווים אפס, באותו יום ימצאו את דרכם לבית הכנסת במחיר הנכון ובכמות הנכונה. אותו מנגנון שוק שמאפשר לשני ילדים בכיתה ז' ליזום ולהרוויח ביום עבודה ים של כסף (כנראה שזו הייתה יותר שלולית של כסף, אבל לילד בכיתה ז' זה נראה כמו ים). מהצד השני, תחושת סולידריות מעמדית עמוקה עם מעמד בפועלים המנוצל מול ההנהלה הקפיטליסטית (החזירית) שמוצצת את לשד העמלים שאין להם מה להפסיד חוץ מאשר את כבליהם כמאמר מרקס (קרל, לא גראוצ'ו), ומצד שלישי, רצון עז לטפס אל אותו מעמד מנהלים וההטבות שהוא מאפשר, ובכלל זה ניצול עבודת העמלים וחוסר סולידריות חברתית. ואכן, מה עשינו בשנה שאחרי זה? הקמנו את איגוד מוכרי ה"שיינס" (אני והחבר) והגענו להסדר חלוקה הוגן יותר עם ההנהלה הקפיטליסטית (אחי). האמת שאני לא כל כך זוכר, אבל נדמה לי הוא הוריד את חלקו ל 45% תוך הטענה שזו באמת לא אשמתו שאני בוחר לחלק את חלקי בעסק עם עוד חבר ושאני פשוט צריך לעבוד קשה יותר.

הייתי שמח לספר שכל זה היה מבוא לקרירה ארוכה של של מכירת "שיינס" וארבעת המינים, עד שנהייתי טייקון השולט על השוק העולמי ל"שיינס", אך לא כך היה, ועד היום, כל פעם שאני עובר ליד דוכן ארבעת המינים, יש לי מין צביטה בלב של הזדמנות שהוחמצה.

כך גם הפכתי לזן המיוחד של הסוציליסט הקפיטליסטי (או הקפיטליסט הסוציליסטי). אוהב את הקפיטליזם אך שונא את הקפיטליסט. אוהב את הסולידריות החברתית, אבל שונא לשלם את החשבון שלה. מעין חילוני חרדי. עושה מעשה זימרי (אדם סמית) ומבקש שכר כפנחס (קרל מרקס).

האמת, זו לא תופעה מאד חדשה, בספר מלכים בפרשת נביאי הבעל אומר אליהו הנביא: "ויאמר עד-מתי אתם פוסחים על-שתי הסעיפים–אם-יהוה האלוהים לכו אחריו, ואם-הבעל לכו אחריו". או שהתכונה האנושית הזו לפסוח על שני הסעיפים (ד"א, זה לא צריך להיות שני הסעיפים) היא עתיקה מאוד, או לחילופין, יכול להיות שאליהו הנביא התחיל גם הוא את הקריירה שלו בתור מוכר "שיינס"?

 מלבד חביטת הערבות ישנו גם המנהג שבו נשארים ערים כל הלילה ועושים תיקון ליל הושענה רבה שהוא ללימוד תורה מתוך סדר תקון ליל הושענה רבה או על פי בחירה אישית של הלומד. למרות כל זאת, הושענה רבה הוא אחד מששת ימי חול המועד של סוכות ולא יום חג וכן לא נהוגים בו איסורי מלאכה, מה שמאפשר לערב הלימוד הזה להיות ערב לימוד אחר מתיקון ליל שבועות למשל. זה גם מאפשר הכנסת מצלמות לבית הכנסת ומאפשר לנו הצצה לא אופיינית למיגוון מנהגים ואופנים בהם חוגגים את הושענה רבה.

הכותב: ישי שטינהרט, פאלו אלטו.