הזמנה לאירועי יום כיפור אלטרנטיביים

מאת: טובה בירנבאום

מכירים את הסיפור החסידי על הנער שלא ידע להתפלל, יצא אל היער לבדו, ושם חזר על אותיות הא"ב שוב ושוב? ברוח הגישה החסידית, אתם כבר יכולים לנחש התפילה הזו הרקיעה שחקים ופתחה שערי שמיים. החסידות מלאה בסיפורים על אנשים שהרגישו כי המסגרת הקיימת לא מכילה אותם ולכן הם פרצו אותה ויצרו את התפילה שלהם, הלימוד שלהם, אורח החיים שלהם ולמעשה בכך פתחו את השערים עבור רבים אחרים שלא מצאו את מקומם במוסדות ובמנהגים הקיימים.

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי מתחברת מאוד לרוח הזו. הימים שבין כסה לעשור עמוסים בטקסים ובסמלים, ולצד זאת, עבור רבים מאיתנו הם עמוסים ברגשי אשמה. תחושת ה"צריך" מרחפת מעל, גם אם לא תמיד ברור מה בעצם צריך. צריך להשתתף בטקסים מסוימים? צריך לברך את האחרים בברכה מסוימת? מתנות? בגדים? מאכלים? ארוחות חג? אלה מאיתנו עם ילדים עשויים לחוש את כובד האחריות וחוזרים אחורה בזכרונות אל הילדות שלנו. מהם הרגעים המשמעותיים שהעניקו לנו ההורים סביב מעגל השנה? מהם הטקסים שחווינו בתוך הקהילה? האם עלינו לשחזר אותם עבור ילדינו? האם עלינו ליצור רגעים אחרים משמעותיים עבורם בהקשר החדש בו אנו נמצאים היום? אבל איך בכלל עושים את זה?

לכן אני חוזרת אל אותו נער פשוט וחסר השכלה שחוזר על אותיות הא"ב בין עצי היער. הסיבה לכך שהסיפור הזה כבש רבים כל כך וזכה לגרסאות שונות (נגינה בחליל בבית הכנסת, שריקה צורמת בעיצומו של רגע קדוש ועילאי) הוא הגרעין האותנטי אותו כולנו מחפשים. רגע אחד של אמת. חיבור, ולו רגעי, לעומק אישי ותרבותי שמעניק לנו את התחושה שאנו שייכים למשהו.

בתוך תהליך היציאה אל היער וחיפוש אחר ה"משהו" הזה, התמזל מזלי להיות חלק משני ניסיונות מרגשים ליצירת רגעים אותנטיים אישיים וקהילתיים סביב יום הכיפורים. בשבת הזו, שבת שובה, נציין את המעבר מראש השנה ליום כיפור בארוע קהילתי נסיוני – Return.

למי שיחבוש את ספסלי בית הכנסת ביום כיפור, ובעיקר למי שלא, מצפה חוויה עשירה של מפגש קהילתי, שירה, שיחה, סדנאות, לימוד, תנועה ועוד. וביום כיפור עצמו, כבכל שנה, נציין יום כיפור ישראלי שמשלב את המסורתי והמודרני, הישראלי והיהודי בשני ערבים מרגשים שמנסים לגעת עמוק בנפש עם מוסיקאים מהשורה הראשונה וקהילה מדהימה.

אז למי שעושה מה ש"צריך", למי שרוצה לבדוק משהו אחר, למי שבכלל לא יודע/ת מה צריך, אני רוצה לאחל שנה מתוקה. שנה שבה נאזור אומץ לייצר רגעים אותנטיים עבור עצמינו ועבור אחרים, שנה שנצא בה ליער לבד או ביחד, ונשכיל להתחבר לתרבות שלנו בנתיב שנכון לנו.

שנה טובה!