הצלם ארנולד ניומן

אתמול נפתחה במוזיאון היהודי העכשוי בסן-פרנסיסקו תערוכת צילומים של הצלם ארנולד ניומן.

בשנים האחרונות, עם השתכללות התמונה הדיגיטלית, הנוחות והנגישות לצילום במכשירי הטלפון, נהיינו כולנו צלמים. השכלולים הרבים של אינסטגרם הביאו רבים מאיתנו למודעות הרבה יותר גבוהה למילים שרק צלמים אומנותיים דיברו בהן עד לפני שנים לא רבות: קומפוזיציה, משחקי אור וצל, מרחק, ליטוש, קרופ [חיתוך] ועוד. כולנו נהיינו אומנים!

ארנולד ניומן הוא צלם יהודי, האחראי לאלפי תמונות אייקוניות, אחד משלושת הצלמים החשובים [וכולם יהודים] ביותר במאה העשרים. הוא נחשב לראשון שיצר את הפורטרט בסביבה הנכונה [דיוקן סביבתי]. כלומר, המצולם יושב לצילום בסביבתו הטבעית, המשקפת עליו מידע והבנה. ספרן יישב בין ספרים וצייר בין ציורים- אבל זה פשוט מידי לארנולד ניומן והוא מוסיף סימבולים וקומפוזיציה, שמכריחה את הצופה לבחון את הפרטים בצילום ולהתבונן בו במשך יותר מ-7 שניות. [ממוצע הזמן להתבוננות בתמונה!]

ניומן אהב יותר מכל בצילום את ההתבוננות בצורות השונות שאנשים מצליחים ומפורסמים חיים את חייהם. הוא אהב אנשים. התמונות שלו מרכיבות סיפור חזותי באמצעות קו, צורה, צל ועוד. בצילומי השחור-לבן הוא מנסה להעביר את הנוסחה שהפכה את נשואי- הצילום למצליחים. עניינה אותו הסביבה שלהם ומה "מקפיץ להם את הפיוז".

למרות שברוב המקרים ניומן לא עבד בסטודיו שלו, הוא צילם הרבה מאד תמונות של כל אדם שישב בשבילו. הוא ידוע בתור אחד שדיבר עם המצולמים על מעשיהם וחייהם [הוא תמיד קרא והכין את עצמו קודם לזמן הצילום] ויצר כך סביבה נוחה וניחוחה. וכשאדם מדבר על עצמו התמונות נהיות אמינות ומעניינות. יש שכינו אותו ה"שלום עליכם של הצילום".

התערוכה מחולקת למספר איזורים, כותרות שאוצר-התערוכה חשב שהתמונות מתאימות שם, אך למבקר זכות לחשוב ולשייך את הצילומים לפי חלוקה שונה. והאמת, לדעתי, היא שרוב התמונות יכולות לחיות בכמה אזורים גם יחד.

ניומן צילם מפורסמים רבים: נשיאים, אומנים, ממציאים,פוליטיקאים, אנשי מוסיקה וצלמים רבים אחרים. לדעתי, תמונתו האייקונית הראשונה [הקומפוזיציה והיצירתיות המדהימה] היא התמונה של איגור סטרוינסקי על-יד כנף הפסנתר הפתוחה!

בעקבות פעילות העבודה של אשתו אוגוסטה [עבדה עם טדי קולק בשלוש השנים לפני שקמה ישראל, בפלשתינה], הכיר הצלם דמויות מפתח בהיסטוריה הישראלית, כמו דוד בן-גוריון, יגאל ידין, משה דיין ועוד. הוא חזר ובא לישראל במספר הזדמנויות לצלם אותם.

תערוכה יפיפיה! אחרי הביקור [ואני מקוה שתקחו סיור שרק מוסיף להנאה], כל תמונה שתצלמו תעבור סינונים אחרים לגמרי במוחכם ממה שעברה עד היום.

ולסיום, ציטוט של הצלם:"צלמים אינם מצלמים תמונות עם מצלמותיהם, אלא עם ליבם ומוחם".

כתבה: סיגל קלטר, מדריכה במוזיאון היהודי העכשווי, סן פרנסיסקו