פורים: החג שמקדש את ערך החברות

מאת: יעל יחיאלי

"חג פורים, חג פורים, חג גדול ליהודים", כך כתב לוין קיפניס בתחילת המאה, אך איכשהו עם השנים הוא הפך יותר ויותר לחג גדול לילדים. אז מה יש בו בחג הזה, שכל שנה אנו מציינים אותו בחגיגות גדולות ובשמחה עדלאידע? אלו ערכים הוא מחזיק בתוכו?

Photo by iStock/denisgo

הסיפור של פורים מתרחש בארץ רחוקה, בפרס, והמגילה למעשה מתארת את כל השתלשלות הדברים, איך אסתר הגיעה להיות המלכה ואיך המן מחליט להרוג את העם היהודי. אסתר מצליחה למנוע מהגזירה הזו לקרות וכתוצאה מכך מרדכי, שהוביל חלק מהמהלך, מעדכן שמעתה ועד עולם יהיה חג. הוא מבין שמה שקרה כאן הוא רציני, וכדי שהסיפור לא יישכח מעל דפי ההיסטוריה צריך לקבע אותו בריטואל, בלוח השנה. וכך קרה, 2000 שנה אחרי, ואנחנו עדיין חוגגים את פורים ועוד נמשיך לחגוג (וגם כי זה כיף).

כשנסתכל במגילה נראה שמרדכי מעצב את החג תוך כדי כתיבה – וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים.  לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.  כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

מרדכי כותב שיש שלושה דברים שיש לעשות בחג – משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. משתה ושמחה זה ברור, ככה חוגגים, מתנות לאביונים גם יש לנו בחגים יהודיים אחרים, יש לנו אחריות לשמחה של מי שאין לו אמצעים לחגוג את החג. משלוח מנות זה פטנט על שמו של מרדכי. אין שום מצווה בתורה שדומה לה. זו מצווה שחוגגת את ערך החברות. במעשה סימלי של שליחת אוכל אחד לשנייה אנחנו חוגגים את האחווה והקשר בינינו. ואני חושבת על מה גרם למרדכי להמציא דווקא את המצווה הזו. ואולי יש לזה קשר למקום שבו הוא נמצא. מרדכי חי בקהילת יהודים בתוך ממלכת פרס הענקית, מיעוט בתוך רוב, הוא בלי משפחה, יש לו רק את אסתר, גם לאחרים אין משפחה מסביב, הם הגיעו לשם אולי בגלל פרנסה, אולי מתוך פליטות אחרי החורבן, הם חברה של מהגרים. במצב כזה, בדרך כלל חברים וחברות תופסים את מקום המשפחה, איתם נחגוג את החיים, איתם נהיה בשעות של שמחה וכאב. כי זה מי שיש סביבנו. מרדכי כנראה מכיר את זה. ואחרי הנס הגדול שקרה לו ולעם שלו, הוא מבין שחלק מהחגיגה תהיה חגיגת החברות.

ובאנלוגיה לחיים שלנו כאן, מחוץ לישראל, קל להזדהות עם מרדכי ואסתר החיים בפרס. איפה שאין משפחה שם נכנס המעגל החברתי. בצער וגם בשמחה. ומרדכי מחליט לחגוג את זה על ידי מצוות משלוח מנות איש לרעהו. פורים במובן הזה הוא גם חג של חגיגת החברות שיש בין איש ורעו, אישה ורעותה. וכחיים רחוק מהארץ והמשפחה הערך הזה כל כך מובן. היה לי חבר היה לי אח, הושט לי יד כשאקרא…

חג שמח,

יעל