הערוץ הקהילתי "מסתגרים ביחד": הכירו את הנשמות הפועלות

מאת: דלית גבירצמן

השבוע יצא לי לפגוש (בזום, אלא מה?) ארבע נשים מופלאות שהאנרגיה המחשמלת שלהן הצליחה לחדור אפילו מבעד למסך. חשבתי לעצמי, שלו הייתי יכולה לבחור, הייתי שמחה להיות איתן בבידוד. ובעצם, כולנו יכולים עכשיו להיות איתן בבידוד בערוץ הקהילתי שהן הקימו תוך ימים ספורים מאז פרוץ המגפה. יש משהו בחיבור בינהן שהוא מדבק, במובן החיובי של המילה. ואם כבר להידבק היום במשהו, אז באנרגיה חיובית, בהומור, בנתינה לקהילה וביכולת הנדירה לא לקחת את עצמך יותר מידי ברצינות.

הבידוד החברתי מצליח להעצים ולהוציא מאיתנו את מה שנמצא בתוכנו ממילא. גם אם בשגרה זה חבוי או מוסווה, הסיטואציה הקיצונית הזו פשוט מעצימה ומבליטה את התכונות, הכישורים והכישרונות שלנו.  כמו מגבר או דרך זכוכית מגדלת אנחנו מקרינים או משדרים את עצמנו לעולם, בלי פילטרים ובלי איפור. אחרי שקילפנו מעצמנו והישלנו מעלינו את השכבות החיצוניות, יוצאת לפתע מתוכנו איזו אמת מזוקקת.

וכך קרה שביום שאחרי שהכול התחיל, ישבו שולי זילברפרב-סלע ורונית ג׳ייקובס מה-ICC וחשבו מה עושים עכשיו, איך משתפים פעולה עם כל הארגונים בעמק הסיליקון כדי לסייע לקהילה להתמודד עם המצב החדש. מטרת המפגש היתה מציאת דרכים להנגיש מידע אמין ותכנים חינמיים אונליין למשפחות הישראליות שחיות באזור, ואז נזרקה לפתע לחלל החדר המילה ״ערוץ״. במקביל, הוקמה קבוצת ווטסאפ בשם ״קהילה בעמק״ כדי לספק מידע שהיה מאוד חיוני בעיקר באותם ימים ראשונים, כשחוסר וודאות, בלבול וחשש הציפו את כולנו. איריס גלס-שכטר מספרת: ״היתה תחושה שיש משהו באוויר ולא ממש ידענו מה זה או איך להיערך לזה. חשבנו שזה לא הגיוני שכל משפחה תיערך למצב בצורה פרטנית וצריך לחשוב על משהו שמאגד את כולם ביחד. מטרת הווטסאפ הראשוני היתה למצוא דרך לעבוד בשיתוף פעולה. אינגה וייסמן הכינה רשימות של תכנים ופעילויות אונליין והפצנו אותן בקבוצות הפייסבוק השונות. כמות הפוסטים היומית בדף הפייסבוק של ״כבר כאן״ (אותו הקימה איריס יחד עם טלי גניר) התחילה להרקיע שחקים, והחלטנו שהמדיום הזה לא עובד. חשבנו שצריך שיהיה מדיום חברתי-קהילתי, שבו יופיעו פנים מוכרות מתוך הקהילה אצלנו בסלון״.

וכך חברו שתי היוזמות שפעלו במקביל ומתוך העשייה והאנרגיה החיובית הזאת נולד הערוץ הקהילתי- "מסתגרים ביחד".

״באותו ערב קיבלתי טקסט מאיריס״, מספרת שולי, ״והחלטנו שהערוץ הקהילתי יהפוך להיות מוקד העשייה. משם ניתן יהיה לפרסם את הפרטים על המוקד של ער״ן, להנגיש תכנים ולעזור למשפחות בבניית איזשהו סדר יום בימים המאתגרים האלו של הבידוד״. כאן נכנסה לתמונה חמי לרנר, שהקימה בזמנו את האתר לערוץ, והיא מיד צורפה לוועדה המארגנת, שמקפידה להיפגש בכל יום כדי לתכנן את לוח השידורים. היוזמה המבורכת, העוצמה והכימיה המטורפת, ובעיקר המסירות נטולת האגו של קבוצת הנשים המסורה הזאת, הביאו אנשים מתוך הקהילה להירתם לעשייה. ״בהתחלה היו הרבה שחששו לעלות לשידור״, מוסיפה חמי, ״אבל לאט לאט אנשים תפסו אומץ וכל שידור עורר הזדהות ועודד עוד אנשים נוספים בקהילה לרצות לתרום מזמנם ומכישרונותיהם״.

מה שבעיקר בולט בשידור של הערוץ זאת התחושה שכולנו ביחד. הפנים המוכרות של אנשים וחברים מתוך הקהילה גורם לעוד ועוד צופים להתחבר מידי יום ולעקוב אחר לוח השידורים.

איריס: ״אנחנו משתדלים להתרחק מתכנים פוליטיים, רפואיים או מסחריים״. ושולי מוסיפה: ״העובדה שאנחנו מספקים במה לכל מי שרוצה לעלות לשידור, זה כבר דבר משמעותי. יש המון עבודה עם המנחים שמתבצעת מאחורי הקלעים, מרמת הגיוס ועד הקונספט והמטרה העיקרית של השידור, שהיא להתחבר לצופים ולתת להם חיבוק וירטואלי. זה מה ששובה את הלב בשידורים שלנו, וזה מה שאנחנו רוצים להביא אל המסך, את המקום שמנחם ומחבר אנשים ושם אותם במקום הכי אותנטי״. חמי: ״המטרה של הערוץ היא להרגיש ביחד ולתת לאנשים מהקהילה את התחושה שכולנו ביחד בסיטואציה הזאת. אנחנו משתדלים להציע מגוון של תכנים והקסם של הערוץ נובע מהעובדה שהמנחים מוכרים לצופים ויש איזו תחושה של נינוחות ומשפחתיות שמחברת בין כולם״.

שולי: ״אנחנו לא מחפשות רייטינג. אמנם אנחנו כל הזמן בודקות את עצמנו כדי לראות מה עובד יותר טוב ואילו שעות עובדות יותר טוב כדי לדעת מה הצורך, אבל מבחינתנו אם חמישים איש השתתפו בסדנת אמנות ונהנו, אז כבר עשינו משהו נכון. אנחנו עוברים תקופה לא קלה בג׳יסיסי ולא ברור כרגע מה יהיה, ובעזרת נשים כמו איריס, אינגה, חמי, ועוד רבות אחרות שעובדות מאחורי הקלעים על הערוץ, אנחנו יכולות להישאר מחויבות לחזון של ה-ICC. יצרנו פה משהו של הקהילה ולמען הקהילה, מרמת המנחים שאתם רואים על המסך ועד למי שעובד קשה מאחורי הקלעים. זה מרגש אותי לראות את המסירות הגדולה של הנשים האלו שמצליחה לשמר את התרבות הישראלית ואת הקשרים החברתיים בקהילה.״

ומה יהיה ביום שאחרי?

אינגה: ״קודם כל, אנחנו נפגשות לחיבוק חזק. ואז נארגן ארוחה גדולה לכל מי שמעורב בהפקה. לי ולשותפות הנפלאות שלי ניתנה הזכות הייחודית לגעת באנשי הקהילה שלנו ברגעי התהילה שלהם, בו הם מתייצבים שנייה לפני הלחיצה על כפתור ה״Go live”. זה מרגש מכמה טעמים, גם כי אנחנו יוצרים יחד משהו חדש, שונה, מחבק ומאחד עבור אנשי הקהילה שלנו וגם כי זה מרגש לראות שכולנו יחד יוצאים לגמרי מאזור הנוחות שלנו וביחד מתגברים על הפחדים והחרדות, ומייצרים רגע של שמחה, העשרה ושינוי אווירה עבור כולנו בשגרת הקורונה. בכל פעם, בתחילת שידור ובסיומו, אנו מתרגשים כמו ילדים קטנים שהצליחו במשימה וזכו לקבל סוכריה״.

חמי: ״אנחנו פה כרגע כדי לפתור את הבעיה שנוצרה. אנחנו הולכות ומתמקצעות אבל אין שום מחשבה לקחת את זה למקום אחר״.

איריס: ״אם אנחנו מצליחים לגרום לחמישים אנשים במהלך היום לחייך או לחשוב על משהו אחר, אז הצלחנו. בימים כתיקונם, אני מעורבת בצד ההתנדבותי בקהילה, והרבה פעמים עולה השאלה של איך לגרום לקהילה להיות יותר מחוברת. ודווקא עכשיו, כשאי אפשר לראות אחד את השני, זה משהו שהערוץ כן הצליח לעשות. בגלל שכולם עסוקים רק בזה, אנשים יותר פנויים לעקוב, להתחבר ולהתרשם מהכישורים של כולם״.

שולי: ״הערוץ מאתגר אותי באופן אישי, כי אני בן אדם פרטי וזה נוגע בי מבחינת האישיות שלי במקומות חדשים. העשייה מסיחה את דעתי מהחשש, וביום שאחרי, כולנו נדע כמה כוח יש לנו ביחד. כמה נכסים יש בקהילה המקומית שלנו כאן: על המסך, מאחורי הקלעים, הכול מהכול כולל הכול. זה מחזק! אני מקווה שבסופו של דבר, הכול ימשיך להתחבר ל-ICC ולמרכזים הקהילתיים שלנו שכרגע סגורים. ביום הזה נתחיל שוב מחדש ממקום של חוזק, אמונה ויכולת״.

ולמי שלא מכיר את הנפשות הפועלות הנה כרטיס ביקור קצר שלהן:

חמי לרנר

העיסוק שלי (לא בימי קורונה): הייתי בעסקי הקייטרינג לפני כל ההזיה הזאת, וחוזרת בענק עם משהו חדש בתחום האוכל כשנשוב לחיים שפויים יותר.

המאכל האהוב עלי ביותר בימים טרופים אלו: תבשילים ביתיים, חמים, מנחמים… (וממש בא לי שווארמה בפיתה).

השיעור הכי חשוב שלמדתי בעבודה על הערוץ: כשנותנים, מקבלים הרבה יותר בחזרה.

הכי משמח אותי לדעת ש…: יש כל כך הרבה אנשים טובים מסביבי, ושהרווחתי חברות לחיים.

אינגה וייסמן

העיסוק שלי (לא בימי קורונה): מנהלת פרויקטים.

המאכל האהוב עלי ביותר בימים אלו: כל מה שאיריס מכינה.

השיעור הכי חשוב שלמדתי בעבודה על הערוץ: שכל מכשול הינו הזדמנות ויחד אפשר ליצור ולבנות דברים נפלאים.

הכי משמח אותי לדעת ש… אנחנו יוצאים מהמשבר הזה מחוזקים כקהילה, בני אדם, משפחה וחברים, וכולם משמינים בנחת, באופן יחסי.

איריס גלס-שכטר

העיסוק שלי (לא בימי קורונה): מנהלת פרויקטים ובעלת חברת ייעוץ בתחום התקשורת ואבטחת מידע.

המאכל האהוב עלי בימים אלו: ג׳חנון של אביב.

השיעור הכי חשוב שלמדתי בעבודה על הערוץ: יש לנו קהילה מדהימה.

הכי משמח אותי לדעת ש…: בינתיים, משבר הקורונה מוציא את הטוב שבאנשים!

שולי זילברפרב סלע

העיסוק שלי (לא בימי קורונה): מנהלת תחום ילדים ונוער ובגד כפת ב-ICC, המחלקה הישראלית ב-OFJCC בפאלו אלטו.

המאכל האהוב עלי בימים אלו: רק לא אורז!!!

השיעור הכי חשוב שלמדתי בעבודה על הערוץ: אין דבר שהוא בלתי אפשרי בקהילה שלנו.

הכי משמח אותי לדעת ש…: כל אחד ואחת יכולים למצוא נחמה, מרגוע, צחוק והקלה במגוון השידורים עם פנים מוכרות ואהובות שמתגעגעים אליהן.

 

הקורונה השתלטה לנו על החיים, ועדיין לא ברור איך וכיצד כל זה ייגמר. מה שברור לי, זה שכוח וחוסן נפשי נמדדים ביכולת שלנו להתאים את עצמנו למציאות. הגמישות המחשבתית והנפשית ויכולת ההסתגלות המהירה למצב החדש היא התכונה הכי החשובה להתמודדות בימים טרופים ומטורפים אלו. אז זאת ההזדמנות להודות לצוות המייסד והמפיק של הערוץ הקהילתי: חמי לרנר, איריס גלס-שכטר, אינגה וייסמן ושולי זילברפרב-סלע, לדן שכטר ודימה וייסמן על התמיכה הטכנית והרגשית, ליקירה הוז ורוני ענתבי על גיוס הטלנטים המקומיים, לרחלי בטיש על ליווי המנחים בעלייה לאוויר, לסיגל דורפמן ודליה חיטוב על העיצוב הגרפי, לכל השדרנים ולמחלקת האייסיסי – כ ו ל ם מתנדבים איתכם ובשבילכם.

להצטרפות ומעקב אחר לוח השידורים לחצו כאן.

חג שמח ורק בריאות!

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com