פרשת תזריע מצורע: לראות את ה' מרחוק

מאת: נטלי לנדסמן

פרשת "תזריע מצורע" עוסקת כולה בדיני טומאה וטהרה: המון פרטים על איך מתיחסים למצורעים, לנשים בנידה וסתם מדממות (קטגוריית זבה) וגם רחמנא לצלן-לכאלה ששופכים זרע.

בפרשה יש תאור שלם על איך מטהרים את הטמאים ואת בתיהם הנגועים ואיך שומר על עצמו הכהן הגדול (היחיד שיכול להחזיר את המורחק לחיק אשתו וקהילתו) והקהילה כולה.

דווקא די אקטואלי.

חלק מהפרשה מתאר את ההטהרות -קרי קבלה חזרה לחברה, היציאה מהבידוד,  וזו כרוכה בקורבן(שהוא התשלום התנכי) והטיכסיות פגאנית: וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם, וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן, וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם, וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.  וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן, וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית.  וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה

ובהמשך מפורטות הוראות שבטח היוו מקור השראה לחוקי המשחק ההזוים שכולנו נשמעים להם עכשיו :"וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו, וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר, וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה, וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים. ט וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ, וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, וְטָהֵר.

לא יודעת מה איתכם-אני די התרגלתי לפתוח CNN ו Bay briefing  על הבוקר כדי לבדוק מהן מגבלות היום-אז בואו נעזוב רגע את ה"מה עושים" ונתעכב על צרה חדשה(לי!) שמצויינת בפרשה- צרעת הבית.מסתבר שלא רק אנשים, גם בתים יכולים לחלות.

אז הכל מתחיל מאיזה בן משפחה שרואה כתם מוזר על קירות הבית ומתקשר בסלולרי לכהן ואומר לו: "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת."

לכאורה, אדם רואה ג'יפה בבית ("קלקול" פיסי או רוחני-אם מאמצים את הפרוש שצרעת באה כעונש על רכילות)-יתכבד ויקרא לכהן- כי מי לבד מהרשויות ידע איך ומה לעשות כדי להביא גאולה? (מקבילה עכשוית למומחי השטחת הגרפים שכולנו בולעים כל מילה שיוצאת מפיהם) אבל למה להשתשמש ב"נראה לי" למה לא-"סליחה אדוני הכהן  בדיוק גיליתי איזה כתם ואני בלחץ הסטרי..?" משהו במבנה המשפט הזה והבחירה במילה נראה תפס לי את העין.

אהה!

זורקת אתכם רגע לקטסטרופה אחרת.. חורבן בית ראשון (שממנו כזכור התאוששנו לסדרה ארוכה של חורבנות נוספים)

אז בזמן שהעם גולה מבולבל ומדוכא רצח- ירמיהו טובע מטבע לשון אלמותית ואומר " עוד ישמע… בערי יהודה ובחוצות ירושלם… קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה "

בטח מי שהקשיב לו אז חשב שלחגוג חתונה זה הזוי כמו נגיד-לצאת שוב להסתובב בקניון בלי פחד.. אז הנה חז"לינו נזכרים באותו ירמיהו כשרע על הנשמה ומגייסים אותו גם לפרשה הזו: הביטוי "נראה לי" מופיע גם בירמיהו לא ב "מרחוק ה' נראה לי" . ישר מחברים לו את אבי האומה ( שמצוטט רגע לפני הנפת הסכין על בנו יחידו "וירא את המקום (ה') מרחוק " -מערבבים הכל יחד ומפרשים: כשנראה שאין תקוה -אפשר לראות את ה' מרחוק.

Photo by iStock/prostooleh

כלומר גם בדאון הכי גדול-יש מצב שהיושב במרומים מציע איזו קרן אופטימית.

רגע מה זה פה?! איזו אור יכול לבצבץ ממנהרת הנידוי החברתי? ההרחקה, הבדידות?!

אז כל מי שמכיר אותי יודע שאני חפה מאופטימיות. בשביל זה יש את בעלי. והנה בא העוצר הזה.

בעיני רוחי צפיתי בתסריטי אימה שכללו ריבים וטיפוס על קירות ,דכאונות ומחסור חמור במצרכי יסוד.

עבר חודש-ולמרבה ההפתעה שלי-לא רק שהטיפוס לא תופש פה את רוב היום-אני אפילו מתחילה למצוא כמה יתרונות במצב החדש.

  • הלוגיסטיקה למשל- לא ממש מתגעגעת לפקקים.לא חולמת על לוחות זמנים הסטריים ורשימת מטלות לא נגמרת. לא חייבת(ולכן גם לא קמה!) ב6:30 כל בוקר.
  • העובדה שסופסוף מתיחסים לפנאי באותה מידה של רצינות כמו לעבודה- שמחה לגלות את ההנאה שבבישול(לא כי חייבים לאכול אלא כי כיף להכין) ו שמחה לצמצם בעיקביות את סדרות החובה (אוי כמה ארוכה הדרך..)
  • והעניין הזה עם המשפחה- מעניין להכיר קצת יותר טוב את האנשים שפתאום חזרו לי הביתה. צובטת את עצמי כל פעם שהבת 14 משפיטה את בני ב20+ ורואה אותם מצניעים חיוך.

שלא תבינו לא נכון-המצב מחורבן, אבל הריחוק מזמין אותי להתבונן פנימה קצת יותר, להעריך את "הרגיל" והיומיומי קצת יותר' להנות מפריחה ומטיול עם הכלבה (מסכנונה, לה ממש אבל ממש נשבר מכל הטיולים איתנו) ושלא כמו באוהל המצורעים' יש מצב לשיחת נפש עם החברים שחשובים באמת.

אז ברור שגרוע עכשיו, אבל אולי זה יביא לאיזה ריסט קטן למערכת (קודם כל זו הפרטית, שלי)-וכשאצטרף "בחזרה" לחברה-אולי אזכור להעריך את ה"מובן מאליו" טיפ-טיפה יותר..

אז תאמצו קצת את המבט, תראו את אלוהים (או את האביב) מקצת פחות רחוק ותשמרו על עצמכם עד יעבור זעם!