פרשת בהעלותך: מי היא הכושית המסתורית?

מאת: יעל הוד

אני קוראת את פרשת השבוע, פרשת בהעלותך, ויש בה המון נושאים: עבודת הלויים במקדש, פסח ופסח שני, תנועת מחנה בני ישראל במדבר, קברות התאווה ועוד. כאשר אני מגיעה לסוף הפרשה החלק הזה תופס אותי. הוא נראה לי הכי מעניין והכי לא ברור, פרשת האישה הכושית ומרים. הפרשה הזו מעלה הרבה מאוד שאלות, ואחרי הרבה קריאה בנושא, אני נשארתי עם הרבה פחות תשובות. הסיפור מתחיל במילים האלו:

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהוָה. וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.  

Photo by iStock/yacobchuk

הדבר הראשון שהעיר את תשומת ליבי היה צירוף המילים "אישה כושית". מי היא אותה אישה כושית? האם הכוונה לצפורה אשת משה או האם משה לקח לעצמו אישה נוספת. לפי התלמוד הבבלי הכוונה היא לצפורה ורש"י טוען שהכוונה במילה כושית היא אישה יפה. הרשב"ם לעומת זאת, טוען כי משה לקח אישה מארץ כוש. 

לי צרם המילה כושית, מילה שהפכה כבר מזמן למילת גנאי בעברית המודרנית, המקבילה העברית ל N-word באנגלית. בימים האחרונים עם פרוץ המהומות ברחבי ארה"ב נגד אלימות המשטרה והגזענות כלפי א.נשים שחורי עור חזרתי שוב ושוב לאישה הכושית, ניסיתי להבין מה הסיפור שלה ולמה נענשה מרים בעקבותיו.

הסיפור קורה בזמן שבני ישראל במדבר כבר למעלה משנה. בפרק הקודם סופר על האספסוף (עוד מילה נהדרת שכדאי יום אחד להתעכב עליה) שבא להתלונן למשה על געגוע לסיר הבשר שהיה להם במצרים. אלוהים מביא לעם את השליו, ואחרי עשרה ימים הם עוזבים את קברות התאווה. הדרך של ישראל במדבר רצופה במשברים. פעם אחת אין אוכל, פעם אחרת אין מים, והיה גם את המשבר הגדול סביב עגל הזהב.

בתוך המסע הזה מרים מדברת על משה עם אהרון אחיה על אודות האישה הכושית. לאחר מכן אלוהים אומר להם את הדברים הבאים:

וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם. וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּם וַיֵּלַךְ.

אלוהים כועס עליהם ויוצא בנאום הגנה על משה עבדו.

וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.

וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ.

אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ.

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף. וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן.

מרים ואהרון מרכלים על משה ואלוהים מדבר אליהם ואומר שאין אדם הנאמן לו יותר ממשה. מרים נענשת, מקבלת צרעת ומגורשת מחוץ למחנה. משה צועק לאלוהים שירפא את מרים, אך אלוהים מודיע שרק אחרי שבעה ימים היא תוכל לחזור למחנה. העם מחכה לה שהיא תבריא ורק עם חזרתה הם עוזבים את חצרות וממשיכים למדבר פארן. 

כל כך הרבה שאלות עולות מהקטע. על מה התלוננו מרים ואהרון? על שמשה לקח אישה נוספת? על היותה כושית? למה, אם שניהם באו ביחד, כתוב "תדבר מרים", ורק מרים נענשה? אולי הם מתלוננים על התנהגות אחרת של משה? 

לכל השאלות אלו מצאתי הרבה תשובות שונות ואתמקד פה באחת. המסורת מייחסת את העונש של מרים, הצרעת, לעונש על דיבור לשון הרע. מעניין מאוד שהעונש הוא קבלת מחלה שגורמת לעור להפוך ללבן כשלג. האם יש פה סימן שהעונש קשור למילה כושית? בכתבה באתר "מידה" אלון ברנד טוען שקישור הצרעת ללשון הרע הוא דווקא לא מוצדק. הוא טוען שמרים נענשה כי היא נסתה לערער על סמכותו של המנהיג, של משה. בפסוק ב' של פרק יב כתוב: “הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה’? הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר!” כלומר, אלוהים דיבר גם גם איתנו, אהרון ומרים, ולא רק עם משה. התגובה של אלוהים מחזק לדעתי את הטענה הזו כשתגובת אלוהים היא לדבר בשבחו של משה ולהסביר שהקשר של משה עם אלוהים הוא מיוחד שאין כמותו. ברנד מביא עוד כמה דוגמאות מהתנ"ך שאנשים שערערו על סמכות חלו בצרעת.

אני קוראת את הפרשה שיש בה מחלה מדבקת וסיפור על אישה כושית כאשר בימים אלו יש מגפה בעולם וארצות הברית עוברת טלטלה בעקבות רצח של עוד אדם שחור, וחושבת מה אני לוקחת מכל זה. דבר ראשון – למילים יש כח. אולי פעם היה אפשר להשתמש במילה כושי כשדובר על א.נשים כהי עור. היום לא. זה לא משנה הדוברים מתכוונים לגנאי או לאו. גם אם מרים לא התכוונה למשהו רע כאשר היא השתמשה במילה כושית, הענשתה על ידי הפיכתה ללבנה כשלג מחזקת בעיני את הטענה שהמילה לא ניטראלית.

דבר שני, שחשבתי עליו תוך כדי קריאה היא החשיבות של הנהגה ראויה. לאורך הפרשה משה מבקש עזרה (הלווים, הנשיאים). מרים ואהרון הם חלק מההנהגה של בני ישראל. מרים היא מנהיגה אהודה בזכות עצמה ולא רק בגלל היותה אחות משה. כאשר היא מגורשת מחוץ למחנה, העם לא מוכן להתקדם בלעדיה וממתין במקום שבעה ימים לחלמתה לפני שהם ממשיכים במסע. משה ומרים הם מנהיגים אבל הם קודם כל בני אדם. הם עושים טעויות, הם נענשים, ואז הם ממשיכים הלאה. כאשר אני מסתכלת סביבי ורואה מי בהנהגה המדינית שלנו, גם פה וגם בארץ קשה לי. לצערי אני לא רואה מנהיגות כזו. חלקנו יושבים פה על סיר הבשר. חלקנו לא תמיד רואים את עצמנו כחלק מהמתרחש סביבנו. כולנו מחפשים מנהיגות ראויה. אני לא פה בשביל להגיד לאף אחד במי הם צריכים לבחור. אני כן פה להגיד שאני מאמינה שאנחנו צריכים להיות מעורים בכל מה שקורה סביבנו. אנחנו צריכים למצוא את המנהיגות והמנהיגים שלנו בקהילה הישראלית ובקהילה המקומית ולהשפיע על הקורה סביבנו, ללכת להפגנות, להיות מעורבים ולהיאבק על עולם טוב יותר.