פרשת קֹרַח: פופוליסט או פורץ דרך?

מאת: ענבל קולר

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.(קהלת א ט). הסיפור המתואר בפרשת השבוע, פרשת קרח, כאילו נלקח מהפוליטיקה של שנת 2020. קרח נמנה על אחד מהפוליטיקאים הפופוליסטים הראשונים בהיסטוריה, כנראה שהוא הפופוליסט הנודע ביותר בתרבות היהודית. כל מחלוקת שאינה ראויה מיד מתויגת על שמו, אבל האם אנחנו עושים עימו צדק? האם המחלוקת והעמדה שמציג אינן ראויות? אולי קרח הקדים את זמנו והוא בעצם פוליטיקאי פורץ דרך בדעותיו, שקרא תיגר על שיטת השלטון הקיימת והאמין בשיטת שלטון שונה (דמוקרטיה?) וקרא לערך השוויון בין כל בני האדם? 

Photo by iStock/Halfpoint

פרשת קרח מתארת את קורות עם ישראל במהלך 38 השנים האמצעיות שהיו במדבר. משה ואהרון מנהיגים את העם זמן רב. על פי סיפורי המקרא הם נבחרו להנהיג את העם על ידי אלוהים, וככל שחולף הזמן הם ממנים את מקורביהם ובני משפחותיהם לתפקידים בכירים (כהנים), לוקחים סמכויות מנציגי השבטים האחרים ומעבירים אותם לבני שבט לוי (לאחר מקרה עגל הזהב). קרח מסתכל על צורת השלטון והתנהגות המנהיגים ומתמרמר על משה. הוא כועס על שנתן את הכהונה לאחיו, אהרון, ולא שיתף אותו – בהיותו בן-דוד בכור במשפחה – במעמד מורם, אלא "דילג עליו" ונתן תפקיד בכיר לקרוב משפחה אחר. במקביל, בני ישראל ממורמרים מהמצב והעונשים שקיבלו בעקבות פרשת המרגלים, הם אינם רואים את הסוף של הנדידה במדבר, העם יודע שהוא אינו עתיד להיכנס לארץ ישראל. נראה שזוהי תקופה שאין בה הרבה תקווה ואין מה להפסיד. 

הפרשה מתחילה במילים וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן.וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה. קרח מבין שלבד הוא לא יצליח לשנות על ההחלטות שמשה מקבל ומקדם ומצליח לעורר ולהעצים מחלוקת על המנהיגות של משה ואהרן. קרח מאחד תחתיו 250 נשיאי העדה מבני ישראל, הבכורים מכל משפחה, את הלויים, ואת דתן ואבירם – ממנהיגי שבט ראובן (הבכור מבני יעקב) ויוצר קואליציה חזקה המתנגדת להחלטות ההנהגה החזקה והותיקה. הקבוצות בקואליציה בעלות אינטרסים ומניעים שונים, אך כולן חוברות יחד, תחת הנהגתו של קרח, בקריאה להחליף את משה ואהרון. יש כאן מרד אזרחי, אולי הראשון המתועד בהיסטוריה. וכמו הרבה מרידות כאלו – המרד מדוכא בכוח והמורדים מומתים בדרכים שונות – חלקם נבלעים באדמה, חלקם נשרפים וחלקם מתים במגפה. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְהוָה וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת. (במדבר טז לב-לה).  יש לציין שהמהלך הכוחני של משה נכשל, ולמחרת העם חוזר ומתלונן ובא בטענות קשות עוד יותר.. וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, לֵאמֹר  אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְהוָה. (במדבר יז ו) העם מתלונן כי העונש היה כבד וכי משה ואהרון הורגים את המתנגדים להם, אנשים טובים שעבדו את אלוהים. אלוהים מתרגז ורוצה להשמיד את כל עם ישראל כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה הֵחֵל הַנָּגֶף (במדבר יז יא) במגפה מתו כמעט 15 אלף איש…  העם נענש באופן סופי בהחלטה שרק לכהנים מותר להתקרב לאוהל מועד ולעסוק בפעולות הקדושות, הלוויום ישרתו את הכהנים ושאר ישראל יתמכו בהם בתרומות, ביכורים ומתנות. 

אני קוראת את הפרשה על קרח ועדתו ומוצאת הקבלות בין המתרחש בפרשה לעולמנו כיום. ניתן לראות כי בתקופה שבה יש לציבור חוסר אמון רחב במנהיגות ישנה קרקע פוריה לפופוליזם ולנסיון הפיכות שלטוניות. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה (במדבר טז ג).  קרח בא להנהגה וטוען מדוע תתנשאו על קהל ה'? הוא טוען שהמנהיגים הגזימו, לקחו לידיהם כוח רב מדי, ומתנהגים כאילו הם מעל העם בעוד שה' נמצא עם כולם והתורה ניתנה לכולם במעמד אחד. קורח ממריד את העם וחוזר על כך שההנהגה כוחנית, שיש אחרים בעם שיכולים להנהיג בצורה טובה יותר, שמשה ואהרון לא נבחרו על ידי העם ויש מקום לשינוי בהנהגה. טענות פופוליסטיות שמטרתן לבצע הפיכה ולקחת את ההנהגה מידי האליטות ולהעבירה לעם (לעצמו). אולם, האמת היא שקרח מבקש ביזור סמכויות וחלוקת תפקידים לשותפים קואליציוניים. הוא טוען שמשה ואהרון נמצאים בשלטון זמן רב מדי והם יותר מדי ריכוזיים, שהכוח עולה להם לראש.

דתן ואבירם, נציגי שבט ראובן, הבכור מבני יעקב, כועסים על כך שמעמדם מורע ככל שחולף הזמן ומסרבים להגיע למשה לשיח משא ומתן. הם טוענים כלפי משה הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר  כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה.(במדבר טז יג-יד) כלומר, לא מספיק שהוצאת אותנו ממצרים שם הכל היה חלב ודבש, עכשיו אתה גם רוצה להשליט עלינו שררה?! זהו פייק ניוז מהטובים, המשווה את תקופת העבדות במצריים לארץ ישראל המובטחת. משה מתעצבן וסופם של השניים ובני משפחותיהם הוא מוות.

מפרשת קרח אפשר לראות שמפלגות ובריתות הנוצרות מתוך תרעומת קולקטיבית כלפי המנהיגות הקיימת ולמען מאבק ביריב משותף בלבד אינן עמידות כמו אלו המתגבשות מתוך אידיאולוגיה משותפת, והן עלולות לקרוס ולהיעלם ללא תשתית-רעיונית משותפת. 

על פי הפסוקים קרח נענש משום שלא פעל לטובת הכלל ולמען החתירה לאמת, אלא ממניעים אישיים של עוינות וקנאה, מתוך מחלוקת שאינה לשם שמיים. אבל, מהתובנות שלי היום, בשנת 2020,  אני רואה בעמדתו של קרח אמירה כי האופוזיציה חשובה לדמוקרטיה, שמנהיגות אינה מקנה זכויות יתר ושמנהיג שנמצא זמן רב מדי בשלטון וזה שאינו נבחר על ידי העם, מסתנוור מכוחו, ומתחיל לנהוג מתוך תועלת אישית. אני רואה קריאה לשוויון בין כל האזרחים. קרח קורא לשוויון בין הכהנים, הלווים וישראל. אפשר להרחיב את הקריאה שלו לשוויון בין כל בני האדם, ללא הבדל בין דת, גזע, ומין. לאמירה ששוויון הוא ערך נעלה. קרח קרא כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה ובעצם מזדהה עם הקראה העכשיות של Black Life Matter, עם הקריאה של יוצאי אתיופיה לשוויון בישראל, לדיכוי גזענות באשר היא. 

ההיסטוריה היהודית עושה לקרח עוול כאשר היא מזכירה את שמו רק בהקשר של שם-נרדף למחלוקת לא ראוייה. כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו (אבות ה, יז). יש לנו הזדמנות לעשות תיקון ולהזכיר את שמו של קרח כפורץ דרך השואף לשוויון זכויות אדם באשר הם, למנהיג הקורא לשינוי מבנה השלטון (מדיקטטורה לדמוקרטיה?). נלסון מנדלה משלנו?

גם כיום, כמו בתקופת המקרא ההנהגה צריכה לזכור כי השימוש בכוח הוא לא פתרון מספק – נדרשת דיפלומטיה, שיח, דיאלוג ושותפויות. מי יתן ויהיו לנו מנהיגים למנהיגות הרואים את עצמם.ן כמשרתי ציבור ולא מבקשי שררה וכוח. כי אם לא נזהר, אנחנו עלולים להיבלע בתוך עצמנו, ממש כמו קרח ועדתו.