פרשת דברים: נקודות בחירה

מאת: אביב זיגל

פרשת דברים פותחת את ספר דברים, המדובר כולו מפיו של משה – אותו משה שהתחיל את דרכו ככבד פה וכבד לשון, ועכשיו נושא דברים מצויין. נזכור שהעם כבר 40 שנה סובב במדבר (גם מלשון דברים) ועתה נמצא בערבות מואב, ממש רגע לפני הכניסה לארץ המובטחת אליה לא יזכה להכנס משה, ויש פה מעמד מאוד מיוחד, המסכם, מביט לאחור, חוזר ומבהיר את עיקרי הציוויים האלוהיים כמו גם צוואה רוחנית של משה לפני שנפטר.

משה מספר מחדש את ההיסטוריה, הוא מתחיל בתוכחה ובנאום היסטורי המזכיר כמה מהאירועים המרכזיים שהתרחשו במהלך 40 שנה במדבר, סיפורים שכבר פגשנו בספרים קודמים, אבל בשינויים מסויימים עכשיו כשהם מסופרים מנקודת מבטו של משה. נראה שמשה בוחר אלו סיפורים לספר מחדש ואלו להשמיט.

אחד מהסיפורים המסופרים שנית הוא פרשת המרגלים, זו שפגשנו בספר במדבר י"ג-י"ד: כאשר הגיעו בני ישראל בראשונה לפאתי הארץ (מדבר פארן), הורה אלוהים למשה לשלוח מרגלים, שחזרו ואמרו שהארץ נפלאה אבל גם הוציאו דיבתה רעה עם תיאורים נוראיים של העמים החיים בה. המרגלים (למעט יהושע וכלב) לא האמינו, לא בכח ההבטחה האלוהית ולא בכוחם, ובכך המרידו את העם בה'. אלהים כועס ומתכוון לכלות את העם. משה מבקש על נפש העם, אלוהים מסכים אבל מעניש את דור המדבר שימשיך לנוד 40 שנה במדבר, ימות בו ולא יזכה להגיע ולרשת את הארץ המובטחת, אלא ילדיהם.

ועתה(דברים א' י"ט-מ'), העם שוב בפאתי הארץ, ומשה נושא דברים וחוזר ומספר את סיפור המרגלים עם שינויים מעטים.

כאשר קראתי את הפסוקים בספר דברים, היה משהו אחד שהיה לי מוזר: הרי דור המדבר (שכשל, נענש ומת במדבר), לא נמצא שם, משה עכשיו מדבר אל צאצאיהם, אז למה הוא פונה אליהם כאילו היו הם עצמם אלו שחטאו ונענשו? "לֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת־פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנו … וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם … וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָּ".

הרי העם אליו מדבר משה עתה הוא הדור השני, אז מדוע משה לא אומר: הוריכם שחטאו, לא האמינו, מרדו ונענשו ואתם דור חדש שזוכה להכנס לארץ המובטחת?

הרי הם לא אותם אנשים, לא אותו עם … או שאולי כן?

וחשבתי על זה שבעצם – זהו לא אותו דור, אבל זה כן אותו עם.

גם אם דור המדבר כבר לא נמצא, עדיין מהות העם היא אותה מהות – זהו עם ישראל, וכמו שבכל פסח אנחנו מספרים בסיפור יציאת מצריים כאילו אנו הם אלה המשועבדים והיוצאים לחירות למרות שאנו דורות רבים מאוד אחרי – עדיין, אנו מצווים לספר יציאת מצריים כאילו בנו מדובר.

למה משה חוזר על הסיפור הזה דווקא עכשיו?

אולי כי בפעם האחרונה שעם ישראל עמד בפאתי הארץ עם ההבטחה האלוהית – העם כשל ובחר שלא להאמין, ונענש בצורה כל כך חמורה. ועתה, עם ישראל – המיוצג הפעם על ידי דור חדש, שנולד במדבר – עומד לפני הזדמנות חוזרת כזו, ומשה, שלא יזכה להכנס, מנסה להעביר את המסר, התוכחה והאזהרה:

עם ישראל, אתם עומדים לפני רגע כל כל משמעותי, שדומה לרגע שהיה בעברכם לפני 40 שנה, אל תעשו את אותה טעות היסטורית, תלמדו משהו מהעבר שלכם. למרות שאלו היו הוריכם שמרדו ונענשו, הרי יכולים הייתם אתם להיות שם ולעשות את אותה בחירה שלא להאמין בהבטחה האלוהית וביכולתכם, ולמרוד. עכשיו אתם פה, בנקודת החלטה דומה אבל עליכם לבחור אחרת, לבחור באמונה בהבטחה וביכולתכם לרשת את הארץ.

בימים אלו אני קורא ספר נפלא – This is Real and You Are Completely Unprepared של Alan Lew שעוסק בתהליך הרוחני והנפשי שבהתכוננות לימי תשובה ובו הוא מצטט מהרמב"ם במשנה תורה, הלכות תשובה פרק ב' א' "אֵי זוֹ הִיא תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה. זֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ דָּבָר שֶׁעָבַר בּוֹ וְאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ וּפֵרַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה. לֹא מִיִּרְאָה וְלֹא מִכִּשְׁלוֹן כֹּחַ."

הרמב"ם שואל: מתי תדעי אם באמת חזרת בתשובה – כלומר, האם באמת השתנית וביכולתך לבחור אחרת? מתי תדע אם למדת משהו מנסיון העבר, או אם לא תחזור על בחירות או החלטות אישיות שהביאו לכשלון, לכאב, לפגיעה, או לאובדן?

והרמב"ם עונה: רק כאשר תחזרו לנקודת החלטה דומה, כאשר היה בידכם לבחור כמו שבחרתם בעבר, אבל בחרתם בחירה שונה; וכפי שהרמב"ם אומר – לא מיראה או מפחד להכשל והעדר כוחות לבחור אחרת, אלא מתוך ידיעה ובחירה פנימיות – "מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה".

בנקודה הזו, תדעו שהשתניתם.

ובאופן כל כך דומה, עם ישראל נמצא בנקודת בחירה משמעותית – לפני הכניסה לארץ, ועל נקודת הבחירה הזו משה מדבר אל העם בפרשת דברים.

אני קורא את הדברים האלה של משה והרמב"ם ותוהה היכן יש לנו אפשרויות כאלו, כיחידים וכחברה, לחזור לאותן נקודות בחירה ולבחור אחרת? מה מנחה כעת את הבחירות שלנו?

כחברה וגם כיחידים, אנחנו נמצאים בתקופה קיצונית בה אנו עומדים לפני נקודות בחירה רבות (שנת בחירות כאן בארה"ב, זעקה ערכית חברתית בישראל). אם היינו במצב דומה בעבר, מה היינו בוחרים לעשות? במה נבחר כעת? האם מה שמוביל אותנו הוא אמונה בערכים וביכולתנו – או פחד והעדר כוחות לבחור אחרת?

אני מאוד מתחבר לדימוי של דור אבות שמת ודור שני שעומד לפני נקודות בחירה דומות לאלו שעמדו בפני הדור הקודם. בהשאלה ובהכללה, אני רואה איך דברים בתוכנו "מתים" – תפישות, צורות חשיבה, התייחסות והתבטאות (מגדריות או מגזריות, למשל) – ודברים חדשים מתהווים – יכולות לקבל או להכיל, תובנות אחרות וגם אומץ לראות, לעמוד על ולהביע את האמת שלנו – ובכך מביאים לשינויים מהותיים בתגובות החברה. דוגמא נוכחית לכך היא ההתקוממות החברתית בארה"ב ובעולם בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלויד לפני מספר שבועות.

בשבילי, האמירה של משה בפרשת דברים היא מאוד רלבנטית – אז, והיום, ברמת העם וברמה האישית. ואולי, זה לא מקרי שתשעה באב חל בשבוע שאחרי פרשת דברים, כדי שנזכר לאיזה חורבן הביאה בחירה בשנאת חינם.

שבת שלום,

אביב.