ט"ו באב 2020: אהבה ממרחק ראשון

מאת: דלית גבירצמן

אני מאוהבת. נשבעת לכם. אני מאוהבת ולא לקחתי שום דבר. כבר כמה שבועות שבתוך כל המיאוס, החרדה, הריחוק, הדאגה והגעגוע לכל מה שנגזל מאיתנו, בתוך מציאות שנראית כאילו נלקחה היישר מסדרת ריאליטי עולמית של השרדות – כן, בתוך כל המשבר הזה – אני מאוהבת. כי בין רגעי היאוש והפחד, בין הפגנות המחאה והחשש מהלא נודע, אני מגלה גילויים של נתינה, מחוות של חברות ושכנות טובה, ושלל דרכים מקוריות ליצור ולהתחבר גם עכשיו, במיוחד עכשיו.

אם אתם כמוני, אז גם אתם חשבתם בחודש מרץ, שכל העניין הזה עם הקורונה הוא לגמרי הזוי, ואחרי שהבנתם שכנראה זה בכל זאת רציני, חשבתם שהנה עוד שנייה, כמו שזה בא, זה יעבור. וכשזה לא עבר, חשבתם שזה בטוח הולך להשתפר. וכשזה לא השתפר אלא דווקא הדרדר – הבנתם, כמוני, שצריך לשנות את הגישה. הקורונה החליטה שדווקא סבבה לה כאן, אז עכשיו זה עלינו. כי כמו כל דבר אחר בחיים (רק מועצם פי אלף בכפולות של קורונה), הנסיבות הן רק נסיבות, והשאלה היא: מה לעזאזל עושים עם כל זה עכשיו? אז אפשר להתבאס (והתבאסתי!) ואפשר לקטר (אוף, כמה קיטרתי!) ואפשר ליילל (יללתי, הו כמה שיללתי!) ואפשר לפחד בטירוף, להיכנס לפניקה מכל שיעול וכל לחץ בחזה, אפשר להשתבלל, להתרחק, להתנתק ולא לרצות לצאת מהמיטה. ואחרי שניסיתי את כל אלו, הרמתי את הראש, הסתכלתי מסביב ו… התאהבתי.

התאהבתי בשכנים שלי. בבניין הדירות שלנו, שבימים כתיקונם, השכנים בקושי מפטירים שלום, יום אחד הניחה מישהי בכניסה ארגז קרטון ובו הניחה לימונים מעצי הפרי שברשותה. ככה סתם. משהתרוקן הארגז, מישהו אחר מילא אותו בשקיות של פופקורן למיקרוגל עם פתק נחמד מצורף. רק תבואו ותיקחו. וכך זה נמשך. כל אחד בתורו, תרם משהו לרווחת הכלל, וכל זאת באנונימיות, בנדיבות ובלי לצפות לתמורה. אותם מילניאלס אנטיפתיים, הייטקיסטים מוזרים ואומנים סנובים דאגו פתאום להעלות את החבילות שלנו מהלובי ולהניח אותן על מפתן הדלת, מחשש שייגנבו.

נפלאות האירוח הביתי בזמן הקורונה

התאהבתי בחברים ובחברות שלי. באחריות, במקוריות ובתושייה בהן המציאו דרכים מקוריות להיפגש ולהתחבר, ועדיין לשמור על הכללים. אמנות האירוח בגינה או בחצר האחורית השתכללה הקיץ לרמות של תחכום ועידון שלא נראו כמותן בעבר. ריטואלים ומסורות חדשות נוצרו, ארוחות של שבת בזום או בסגנון ״תביא את האוכל שלך״ (BYOD) הפכו לנחלת הכלל, כי העיקר זה להיות ביחד. חברים אחרים הפליאו לעשות והכינו לכל זוג ארגז מקושט משלהם, ועליו שלל פינוקים אישיים, שאת השאריות שלהם אפילו לקחנו הביתה. כל כך הרבה מחשבה, תשומת לב ונתינה מורגשת במפגשים הללו, שאיך אפשר שלא להתאהב? קומנדו חברות טובות התגייס ועלה לרגל עם מסיכות והכול, כדי להתעודד ברגע של משבר. אחת הגיעה עם זר פרחים שקטפה בגינה, השנייה עם כוס קפה ביד, וביחד הזכרנו זו לזו שאנחנו אמנם בבידוד, אבל לגמרי לא לבד.

היכן שאביט, אני רואה מסביבי גילויים של עשייה, דאגה לזולת, התחשבות ונתינה. בקהילה שלנו ומעבר. מדריכי גאגא, מדיטציה ויוגה מציעים שיעורי זום ללא תשלום או בתשלום סמלי ומדורג. א.נשים ובתי עסק מציעים ארוחות חינם לנזקקים ולצוותים הרפואיים. אפילו השפית דומיניק קרן, הראשונה שהתהדרה בשלושה כוכבי מישלן, הסבה את המטבח שלה שבמסעדת Petit Crenn בשכונת הייז וואלי למטבח קהילתי המזין נזקקים רבים בסן פרנסיסקו. אז איך שלא להתאהב?

ועכשיו, אחרי שחגגנו את ליל הסדר בזום, את יום העצמאות בעוצר ואת חג השבועות בהסגר, נשאלת השאלה מה, לכל הרוחות, נעשה בט׳׳ו באב? על אף שכל מי שמכיר.ה אותי, יודע.ת שאני לא אדם דתי, התקופה האחרונה גורמת לי להסתכלות קצת שונה על הדברים. הכתבה הזאת תעלה לאוויר בדיוק בין תשעה באב לט״ו באב, בין תחושת חורבן ואבל ליום שכולו אהבה ונחמה. ועוד יותר מבכל שנה, נראה לי חשוב לציין את ט״ו באב, כי רק האהבה תנצח. היא שם תמיד, גם כשהיא חבויה עמוק מתחת להררי המיאוס הפוליטי, החרדה הקיומית, תחושת הניכור, הבריונות והפּלגנות. היא תמיד נמצאת שם והיא תמיד תנצח. תמיד האמנתי בה, ועכשיו עוד יותר מתמיד. לכן החלטתי השבוע לשתף ולהציע כמה דרכים מקוריות שבהן ניתן לחגוג אותה, ביחד או לחוד.

לחובבי הקולנוע

הסרט פאלם ספרינגס

כל מי שמכיר אותי היטב, יודע שקומדיות רומנטיות בכלל, וסרטי קיץ בפרט לא חביבים עלי במיוחד. הם בדרך כלל מתגלים כסתם סרטים בינוניים שעטופים באריזה מרשרשת. אך השנה, גיליתי סרט קיץ קטן ומתוק להפליא בשם ״פאלם ספרינגס״. מדובר בקומדיה רומנטית שעלתה ב-Hulu המספרת על זוג צעירים שנפגשים בחתונה בפאלם ספרינגס, ומגלים שנלכדו בלולאת זמן. כלומר, הם מתעוררים אל אותו יום בלוּפּ, שוב ושוב. וכי יש מי מאיתנו שלא יכולים להזדהות עם התחושה המתסכלת הזאת, שבה כל יום נראה ומרגיש ממש כמו קודמו? אני חייבת להודות שזהו אחד הסרטים היותר כיפיים שראיתי לאחרונה, וזוהי דרך נפלאה לבלות בה את ט״ו באב.

לחובבי הצילום

סרט הדוקו הלמוט ניוטון: הרע והיפה (Helmut Newton: The Bad and the Beautiful)

כשהייתי נערה, קירות החדר שלי היו מכוסים לגמרי בתצלומים בשחור לבן. דמיינו אותי לרגע… לבושה בשחור (כן, יש דברים שלא משתנים), מאזינה לתקליטים של ליאונרד כהן לאור נרות, על השטיח פזורים ספרים של הרמן הסה וניטשה, ומסביב תלויים צילומים של גדולי הצלמים. כן, כזאת מתבגרת הייתי. צילומיהם של מאן ריי, ריצ׳ארד אבדון ואנרי קרטייה-ברסון עוררו בי המון עניין, סקרנות והשראה. על הקיר היו גם צילומים של צלם האופנה הגרמני-אוסטרלי הנודע הלמוט ניוטון, שהמיניות הנשית הבולטת בהן הילכו עלי קסם. כעת, יצא סרט דווקומנטרי חדש העוקב אחר חייו ויצירתו של ניוטון הנקרא: Helmut Newton: The Bad and the Beautiful. בשבועות האחרונים, גיליתי בהתרגשות את בתי הקולנוע הוירטואליים, בהם ניתן לקנות כרטיסים לסרט ולצפות בהם בביתכם, בזמנכם החופשי. הסרט על ניוטון ״מוקרן״ בבית קולנוע וירטואלי שנקרא Kino Marquee.

לחובבי הטיולים

טיול יום בסן פרנסיסקו המתעוררת לחיים

אחרי שבמשך שבועות וחודשים רבים ליקקה סן פרנסיסקו את פצעיה, היא מתחילה סוף סוף להראות סימנים ראשונים של התאוששות. התנועה בכבישים חזרה לסדרה ואפילו יש שוב פקקים על הגשר בשעות העומס. ניידות הפיקוח חזרו להסתובב ברחובות ולתת דוחות חנייה. בתי הקפה והמסעדות חזרו לשרת לקוחות בישיבה בחוץ תוך שמירה על מרחק בין השולחנות. כל הכבישים על יד גן החיות בעיר, ממש מול הים, נסגרו לתנועת כלי רכב והפכו לטיילת להולכי רגל ולרוכבי אופניים. למי שחי כמוני בעיר אורבנית וסואנת, אין כמו צעידה מהירה עם הבריזה מהים כדי לרומם את הנפש (חנייה חינם ניתן למצוא על רחוב sloat). אחרי הצעידה הנמרצת, בהחלט מגיע לכם לשתות ולאכול משהו טוב. אז סעו ישר לרחוב ולנסיה האהוב (בין הרחובות 16,17,18ו-19) שנסגר אף הוא בסופי שבוע לתנועת רכבים והוא כולו מוסב למדרחוב. שם ניתן לשבת בחוץ ולהנות מבתי הקפה והמסעדות הרבות שברחוב. מזג האוויר הנפלא מוציא את התושבים מבתיהם, ולאט לאט נפתחים יותר ויותר מקומות תוך שמירה על הכללים וההנחיות (המדרחוב פתוח מיום חמישי-ראשון בין השעות 16:00-22:00).

לחובבי התאטרון

תיאטרון זום

אין כמו אנשים יצירתיים שמוצאים דרכים מקוריות לעשות את מה שהם הכי אוהבים, ויהי מה. לאחרונה גיליתי שבסן פרנסיסקו (אלא איפה?) נוסד לראשונה פסטיבל לתיאטרון זום המנצל את יתרונות המדיום כדי להעלות הפקות חדשות ומקוריות. ההכרח הוא אבי ההמצאה, וחברה אנושית לא יכולה להתקיים ללא תרבות, ולכן דווקא מהתעשייה שנעצרה מלכת וקפאה במקומה מתחילות לצוץ יוזמות חדשות ומפתיעות. ובל נשכח לציין את הערך והמסר החברתי שמאחורי המיזם הזה. לפתע, התרבות הופכת פחות אליטיסטית, נגישה לכולם, ופוסקת להיות נחלת המעטים, אותם אלו היכולים להרשות לעצמם לרכוש מנויים לתאטרון, לקונצרטים ולאופרה. הפסטיבל לתאטרון זום התקיים מה-11 במאי ועד ה-14 ביוני, אך ניתן לצפות בו ללא תשלום עד ה-1 בספטמבר כאן.

לחובבי האופנה והאמנות

האתר של יערה קידר

יערה קידר היא קסם. היא אוצרת והיסטוריונית אופנה שההרצאות שלה מתמלאות בשנייה. הידע שלה בנושאי אופנה, תרבות, אמנות והשראה הוא בלתי נדלה ונדמה שהיא מרצה ומתראיינת כל הזמן ובכל מקום. בחודש אוגוסט יערה תרצה ב״קתדרה״ על אנדי וורהול ועל ״הזהב הכחול״: ג׳ינס, אינדיגו והוט קוטור״. בניוזלטר שלה היא שולחת המלצות על תערוכות, כתבות, הסכתים וספרים בנושאי אופנה ותרבות, ומי שזכתה להקשיב להרצאות של יערה בעבר, יכולה בנקל להבין את הפופולריות שלה. ולמי שרוצה להכיר ולהתוודע זהו האתר שלה.

לחובבי הבישול והספרות

סדרת טלוויזיה – Cooked

מייקל פולן הוא אחד מאוצרות הטבע האנושיים הכי מעניינים שנמצאים כאן באזור. הוא סופר, מרצה, עיתונאי, אקטיביסט ופרופסור לעיתונאות שחי בברקלי. הוא כתב ספרים רבי מכר כמו ״דילמת השפע״, ״קיצור תולדות הבישול״, ״איך לאכול מה״ ו״איך לשנות את דעתך״ ועוד. מייקל פולן מתראיין ומשתתף בפורומים רבים ברחבי העולם. לאחרונה, הוא לקח חלק בפסטיבל הסופרים במשכנות שאננים (שאף הוא התקיים השנה במהדורה דיגיטלית וניתן לצפייה ברשת), לצד אתגר קרת, צרויה שלו, אשכול נבו ורבים אחרים. משנתו של מייקל פולן מסתעפת מתחומים של תזונה, תעשיית המזון, תעשיית הבשר ובישול ביתי ועד לקופאין וסמים פסיכדליים. בסדרת הטלוויזיה שלו Cooked שעלתה בנטפליקס, פולן חילק את עולם הבישול לארבעה אלמנטים: אש, מים, אוויר ואדמה. דרכם הוא חוקר את ההיסטוריה והפוליטיקה של עולם הבישול, תוך התייחסות לקיימוּת, בריאות ובישול מזין וטעים. הסדרה אמנם עלתה לשידור ב-2016 אך היא סופר רלבנטית כעת, כשרבים ורבות מאיתנו חזרו לבשל בבית ואף גילו את נפלאות האפייה והפרמנטציה. הפרק העוסק באפיית לחמים פשוט מעלף חושים ומעורר תיאבון!

לחובבי המוסיקה

שלומי שבן מארח

כאן 11. כאן 11. ושוב, כאן 11. לא פעם ולא פעמיים המלצתי כאן על כאן 11, האתר של תאגיד השידור הישראלי. והסיבה היא, שמדובר בתיבת אוצרות של ממש, שלא מפסיקה לייצר ולהעלות תוכן מקורי ואיכותי. והפעם, רציתי להמליץ על התוכנית ״שלומי שבן מארח״ – תוכניתו של הפסנתרן המוכשר המארח בהיכל התרבות נטול הקהל את מיטב אמני ישראל, וביחד הם מבצעים ביצועים יפיפיים ומקוריים לשירים מוכרים ואהובים. שלומי שבת, נינט, יוני רכטר, חוה אלברשטיין, אסף אמדורסקי ורונה קינן הם רק חלק מהאומנים והאומניות שהגיעו לשיר עם שבן, ועל הדרך הם משוחחים על מוזיקה, השראה, יחסי אמן-קהל וגעגוע. תענוג של ממש!
וכעת, כל מה שנותר לי זה לאחל לכם ולכן ימים טובים, ימים של נחמה, תקווה ואהבה. כי בלי כל אלו, מה שווים כל החיים האלה, לא ככה?

באהבה,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com