הסתגלות למעון ולגן הילדים

הסתגלות למעון ולגן הילדים – מדריך להורים:

שינויים, מעברים, פרידות ומשברים הם חלק מחיינו ומחיי ילדינו.
משברים דורשים התארגנות מחודשת וגיוס כוחות אל מול מציאות חדשה. גם אם הם צופנים בחובם קשיים, הם מזמנים למידה וחיזוק המוכנות להתמודד עם קשיים בהמשך.

כניסה למעון, לגן ולביה"ס הם דוגמה למעברים התפתחותיים נורמטיביים הצפויים לכל ילד, בדומה למעבר מיניקה/בקבוק למזון מוצק ואימון לניקיון. מעברים התפתחותיים מתרחשים בתוך הקשר המיוחד שבין הילד להוריו, ולמרות היותם צפויים ו"רגילים" הם מעוררים לעתים קרובות רגשות חזקים הן אצל הילד והן אצל הוריו. רובנו נחשוש מעט ונדאג, אולי אף נזיל דמעה או שתיים וזאת בצד רגעים של אושר וגאווה למראה ילדינו הגדלים.

רוב הילדים (וההורים!) בדרכם מסתגלים לגן היטב ומפיקים רווחים התפתחותיים וחברתיים משייכות זו, בהינתן שהמעון או הגן שאליו נכנס הילד הוא מסגרת חינוכית איכותית. חשוב לזכור, עם זאת, כי נראה הבדלים גדולים במשך זמן ההסתגלות, בעוצמת הרגשות המלווים ובכמות התמיכה הנדרשת לכל ילד. הבדלים אלו קשורים למאפיינים שונים של הילד כמו מזגו, קצב התפתחותו (למשל התפתחותו השפתית) ואירועים שונים בסביבתו (הולדת אח חדש לדוגמה), למאפיינים שונים של ההורה , כמו רמת החרדה או פניותו לילד, ובהתאם לסוג הקשר הייחודי שבין הילד המסוים לההורה המסוים (למשל תלות/עצמאות).

מה ניתן לעשות כדי להקל ולהאיץ את ההסתגלות לגן?

    1. קודם כל סבלנות – הסתגלות לוקחת זמן!
    2. הכנה – אם אפשר רצוי לבקר בגן עם הילד לפני, להכיר את הגננת, לתאר כיצד ייראה סדר יום.
  1. התחילו לשוב לשגרה לפני היום הראשון – ללכת לישון בזמן, לאכול מסודר ולהפחית את זמן שנת הצהריים. התחושות של הוודאות והקביעות שמספקת השגרה משרות ביטחון ושקט ומקלות על כל התמודדות שהיא.
  2. קיימו טקס פרידה קבוע ותמציתי. כדאי גם להודיע מראש מי יבוא לאסוף ולהגיע בזמן!
  3. עודדו וחזקו – ציינו את היתרונות בגן, החברים, הפעילויות. כמו כן הזכירו לילד התמודדויות קודמות מוצלחות שלו ("כל כך יפה שיחקת בגן שעשועים עם הילדה שאת לא מכירה!").
  4. היעזרו והתייעצו עם הגננת בהתאם לצורך.
  5. תמיכה – לעזור לילד לפנות לגננת, להבין אם הוא חושש. לעתים לקחת אתו חפץ מעבר לגן יעשה את העבודה.
  6. חשוב לסמוך על ילדכם – כוחות ההתמודדות של רוב הילדים מרשימים ממה שנדמה.

ומה לא כדאי לעשות:

  1. לא לברוח – גם אם ממש לא מתחשק להתחיל את כל הבכי מחדש, התחמקות החוצה עלולה לפגוע באמון הילד בכם ולהעצים קשיי פרידה בהמשך.
  2. לא לרחם – ילדים שהולכים לגן אינם מסכנים, גם אם מעט קשה. אם תחשבו שהם כאלו הם עלולים להשתכנע שאכן זה כך…
  3. לא לכעוס על "הידבקות" לרגל, בכי או כעס וכו.. אלו תגובות שכיחות ונורמליות שיתמתנו עם הזמן.
  4. להשתדל לא לערוך שינויים נוספים בחיי הילד סביב הכניסה לגן (גמילה, מעבר לחדר אחר וכדומה).
  5. לא להיבהל – בחודש-חודשיים הראשונים סביב מעבר לגן תיתכן רגרסיה קלה בהתנהגויות שונות בבית ובכלל (בכי כשנשארים עם בייביסיטר מוכרת, קשיי הרדמות בלילה, בריחת שתן וכדומה), קשיים אלו ייעלמו עם הזמן.

אם קיימים קשיים הנמשכים מעבר ל-4-3 חודשים רצוי לפנות לייעוץ מקצועי.

בהצלחה גדולה לכולם!!

הכותבת: ד"ר דנה ארהרד-וייס, מדריכה ומייעצת בתחומי הורות והתפתחות הילד לגילאי הינקות, הגן ובי"ס יסודי.

פסיכולוגית התפתחותית מומחית בישראל בעלת ניסיון באבחון, ייעוץ וטיפול פסיכולוגי התפתחותי בגיל הרך ובגיל הינקות.

weissda@berkeley.edu