פרשות ניצבים וילך: משהו חדש מתחיל

מאת: רובי יהושע

פרשות ניצבים וילך הן מן הקצרות שבפרשות התורה. רוב השנים הן נקראות בבית הכנסת ביחד. הן הפרשות האחרונות שבהן משה, כמנהיג ומורה, מלמד את עם ישראל את המצוות האחרונות וגם החשובות ביותר, לפני כניסתם לארץ אחרי ״שאכלו הרבה חול״ בארבעים שנות המדבר. כמה סמלי ששתי פרשיות אלה נקראות בשבת האחרונה לפני ראש השנה, לפני השנה החדשה שאין לנו מושג מה תביא לנו. כמו עם ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל שלא ידעו לקראת מה הם הולכים, ממה יתפרנסו ועם מה יכבשו את הארץ. חישבו על המעמד המיוחד ביום הזה שכולם נצבו לפני הכניסה לארץ לפני ה‘. הפרשה מתחילה במילים "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ":

גם אנו נצבים היום בשבת האחרונה לפני ראש השנה בו כל אחת ואחד מאתנו, ללא יוצא מן הכלל, יעמוד או תעמוד לפני בורא עולם, אבל לא רק לפניו אנו עומדים. כשכולם נעמדים בתור, אנו נצבים וחשופים בפני הקהילה שבה אנו חיים. בזמן שראשי השבטים נצבו לפני ה', הם גם נצבו בפני חוטבי העצים ושואבי המים. כך אנו נצבים גם בפני הורינו, ילדינו, חברנו ושכנינו ונהרהר במעשינו בשנה החולפת. האם ראויים אנו לקבל את האישור ולהמשיך לשנה הבאה? האם דאגנו לזולת? האם שמרנו על הטבע ולא רק כדי שישמור עלינו? האם נהגנו ביושר וחמלה עם כל נותני השירותים? הקופאית בסופר, הגנן, הדוור או המטפלת? על כן נזהר בשבוע הקרוב, להיות רגישים לזולת ולבקש סליחה מבני משפחותינו, שכנינו וחברינו קודם כניסת השנה החדשה שתבוא עלינו לטובה, לשלום, ולרפואה.

מחציתה הראשונה של הפרשה היא האָלָה, הברית שנכרתה לדורות בין ישראל לבין אלוהים. אגב ברית זו היא לא ברית בין מדינות או ברית של נבחרי ציבור שנוטים להפר בריתות ורוצים להחזיר את הגלגל לאחור. זו ברית שלא ניתן להתחרט עליה ואין דרך להחזיר עטרה ליושנה. גם הדורות שאחרי דור המדבר, ואנו בתוכם, שלא היו באותו מעמד מחויבים לברית: " וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת.  כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" זוהי ברית מעתה ועד עולם שיש איתה גם אזהרה, מפני פניית האדם  מעבודת ה‘ לעבודת אלילים. במקרה שתופר הברית אנו נסבול מפורענות איומה, מחורבן, גלות וחולאים אחרים. אבל יש גם את התיקון והיעוד לעתיד, שתהיה תשובה ועם ישראל יחזור ל-ה‘, ויקיים את המצוות שכתובות בתורה, כלומר להגיע להכרה בו. "וְשָׁב ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ שָׁמָּה". השורש ״שוב״ באורח פלא מוזכר לא מעט פעמים בשמות ופעלים שונים בפסוקים הבאים: ״שיבה״, ״השבה״, ״שבות״, ״שבי״ הן חוזרות שוב ושוב כרוכות ומעורות זו בזו. מזכיר לנו את השיבה אל ה‘, אל העבר הטוב, אל המקורות שלנו בלי הבדל של מין, גזע, או כיסוי ראש. השיבה אל הארץ, השמירה על האדמה והטבע, כן, גם לשמור על כדור הארץ שלנו משינויי אקלים. לכל זה יכול נוכל כי ברגע שנשוב כולנו נקבל את כל הטוב: " וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ .. לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. … לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא… וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא. הטוב אינו נמצא בשמיים גם לא מעבר לים. הוא ממש פה איתנו ואנו רשאים לעשות טוב.

פסוקים אלו, שמדברים על הטוב, אינם אלא הקדמה לציווי האדיר לפיו האדם מצווה לבחור – (פרק ל פסוק טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. ובהמשך בפסוק יט .. וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.

האמנם בחירה חופשית? האם אנו אדון לעצמנו?

רבים וטובים מאמינים ושאינם מאמינים ניסו לענות על שאלה זו. האם האדם הוא בין חורין לענות על שאלה זו. כבר בילדותי ובתמימותי חשבתי שפסוק זה לא כתוב נכון. לפי ראות עיני היה צריך להיות: את החיים ואת המוות, את הטוב ואת הרע. כלומר מילה והיפוכה ורשאי אתה לבחור כראות עיניך.

לאורך כל ההיסטוריה יש דיון באיזו מידה יש לאדם בחירה. כמובן שגם בתרבות היהודית יש מחלוקת. הרמב״ם, שפינוזה, הרב סעדיה גאון, רבי חסדאי ועוד גדולים אחרים שמפאת חוסר מקום לא הוספתי אותם, נחלקים בסוגיה חשובה זו.

הרמב״ם בהלכות תשובה (פ״ה ה״א) פוסק: רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו.

רב חסדאי (רח״ק) מכוין בדבריו אל תחושה האדם. האדם יכול לבחור אך מחויב מצד המציאות. בפועל אין לו בכלל בחירה אך התורה כיונה לתחושה שלו.

הרב סעדיה גאון (רס״ג) בספרו ״אמונות ודעות״  מציג פסוקים הנוגעים לנושא בחירה חופשית ומוסיף קטע גמרא (ברכות ל״ג ב) ״הכל בידי שמים חוץ ממה שה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. כלומר כל ההתרחשיות נקבעו מראש ללא בחירה חוץ מיראת שמיים.

ברוך שפינוזה, ההוגה היהודי הגדול של הפילוסופיה האתאיסטית, שולל לחלוטין את חופש הבחירה והוא מעגן את האדם בהכרח של מציאות. במילים פשוטות, כל רצון של הנפש נובע מסיבה קודמת, המניעה אותה לבחור בצורה הנוכחית. אין לאדם אפשרות אמיתית לבחור, הוא כפוף לסיבות קודמות.

הרמב״ם מוסיף לענין הבחירה בהקדמה לפרק ח בפרקי אבות עם פרשנות נוספת משלי: כל אדם חייו ללמד ולחנך את בניו ובנותיו גם בערוב ימיו. גם משה, בערוב ימיו, מסיים את תפקידו כמנהיג, ומעביר את דברי ה' ישירות. ללא מתוכים. ישר, אמיתי וחד כמו אב טוב לילדיו. הורה טוב קורא להם ומספר על השבילים שעבר עד להצלחה. האחת קשה, תלולה ומפותלת בראשיתה, קלה ונעימה בסופה. והאחרת קלה, ללא מהמורות אבל אויה לנו קשה ובלתי עבירה בסופה. האב ממליץ ומצווה אתכם לבחור בדרך הראשונה. כך ה' מראה לנו את האפשרויות ומצווה אותנו לבחור בדרך שהוא יודע שתיטיב איתנו. ובחרת בחיים.

גם לנו עכשיו ישנה התלבטות באיזו דרך נלך במלחמה בקורונה. האם להקשיב לשלטונות בכל עיר ועיר שממליצים לחבוש מסיכה גם כשלא נוח ומציק? שסוגרים שבילים בפארק או גם לעיתים סוגרים את הפארק בימים עם רמת זיהום אויר גבוהה? או פשוט לצפצף על כולם וללכת בדרך הקצרה והנוחה אל הלוא ידוע? בלי מסיכה ובלי פארקים. על זה נאמר ״ובחרת בחיים״. בחרנו להקשיב לאחראים על בריאותינו. כדי שנמשיך לחיות אנו מצווים לשמוע למומחי הבריאות שממליצים על מסיכות ששומרות עלינו וגם שומרות שלא נדביק את הסובבים אותנו. שסוגרים אותנו בביתנו מעט ועכשיו, כדי שנוכל ללכת בטבע ״ובשביליו הירוקים״ יותר לאחר מכן.

כי לא רחוק היום, ונשמח כולנו ששמרנו על עצמינו, על משפחותינו ועל הטבע שסביבנו. למענינו.

שבת שלום ושנה טובה לכולם.