מצביעים למען הכללת יהדות ארה"ב בתכנית הלימודים האתניים בבתי הספר בקליפורניה

מאת: דלית גבירצמן

אני זוכרת היטב את הערב שבו שמעתי לראשונה על ה״תוכנית ללימודים אתניים״ בקליפורניה. זה היה בינואר, לפני הקורונה. ישבנו חבורה של כעשרים ישראלים.ות והקשבנו בדממה להרצאה של חברתנו סרינה איזנברג מה-AJC. עכשיו שתבינו, אנחנו אף פעם לא מקשיבים בדממה. הפורום הזה שלנו מכיל א.נשים דעתנים, עסקנים פוליטיים, אנשי ונשות חינוך, פעילים ומובילות חברתיות, מתנדבות ונציגים מארגונים חשובים ומוכרים בקהילה הישראלית והאמריקאית גם יחד. כולנו הבטנו בשקפים, בתרשימים, במספרים ובטבלאות, הקשבנו בדאגה הולכת וגוברת להסברים של סרינה וניסינו להבין איך זה קרה שנרדמנו בשמירה. שמענו ממנה על הפעילות האינטנסיבית שמתרחשת בשנים האחרונות בקרב ארגונים יהודיים שונים כדי לחסום ולבלום את חוק ה״לימודים האתניים״, שיהפוך את הנושא למקצוע חובה בכל בתי הספר התיכוניים בקליפורניה, ושבעקבותיה יאכף גם במדינות נוספות בארצות הברית.

תוכנית ״הלימודים האתניים״ התקבלה ב-2016 במטרה להדגיש את תרומתם של מיעוטים בפיתוח ארצות הברית וקליפורניה, כקורס חובה במדעי החברה. התוכנית כללה נושאים של גזע, לאום, זכויות מיעוטים, קולוניזציה, הגירה, עליונות לבנה, קפיטליזם, פטריארכיה, אקטיביזם חברתי ועוד. עד כאן, הכול טוב ויפה. אם כך, מדוע נפלו פנינו, אתם וודאי שואלים. ובכן, התוכנית שצפויה להיכנס לכל בתי הספר התיכוניים הציבוריים בקליפורניה מכילה תכנים אנטי ישראליים קשים המציגים את היהודים כחלק מהעליונות הלבנה ואת ישראל, באופן חד צדדי, כמדינה מדכאת וכובשת. תכני הלימודים כוללים קריאה להחרמתה של ישראל, ולפיכך הופכת את ארגוני ה-BDS ופעולותיהם ללגיטימיות וצודקות.

ועכשיו, רגע של הבהרה: כל מי שמכיר.ה אותי, יודע.ת שאני בד״כ בורחת מפוליטיקה כמו מאש. כל דבר שמדיף, ולו ארומה קלה של אג׳נדה פוליטית, מיד גורם לי למנעד רגשות הנעים בין חוסר נוחות וחרדה ועד לסלידה עמוקה ושיתוק. מבט חטוף במנהיגות העולמית העכשווית יכול לתת הסבר חלקי לתגובה או לחוסר התגובה שלי. אני תמיד מרגישה חולשה ואוזלת יד אל מול כוחות האופל של השחיתות, השקרים, הכוחנות והדורסנות של המערכת הפוליטית. הדרך שבה בחרתי להתמודד עם כל אלה היא לדבוק בטוב ובמשמח. להאיר על א.נשים שמקדישים את זמנם ומרצם לעשיית טוב. אך השבוע, נכנעתי. התגבר אצלי פתאום הקול הפנימי, זה שמעיר אותי בכל בוקר וגורם לי להיכנס לכיתה ולעמוד מול עיניים צעירות, חוקרות וצמאות לדעת. למעלה מעשרים שנה שאני עוסקת בחינוך יהודי, בהוראת העברית ותרבות ישראל. ולפתע הרגשתי את האחריות המוטלת על כתפינו, הורים ומורים, וכל המבוגרים האחראיים השותפים לחינוך ועיצוב הדור הבא.

קרן סטילר

ולכן בחרתי השבוע לשבת לשיחה עם קרן סטילר, העומדת בראש הפרויקט המזרח תיכוני של המועצה ליחסי הקהילה היהודית (JCRC). הארגון מייצג בתי כנסת וארגונים יהודיים בנושאים קריטיים הנוגעים לקהילה היהודית. קרן, ילידת ניו יורק ובעלת מאסטר בניהול ארגונים ללא מטרות רווח, הגיעה לאזור המפרץ בשנת 2000, והיא מקדישה את חייה לעשייה חברתית וציבורית הקשורה לנושאים מורכבים הנוגעים לישראל ולקהילה היהודית ככלל.

השיחה בינינו התקיימה בזום, כמובן, ביום הכי אפוקליפטי והזוי שחוויתי מימי, אפילו בשנה ששברה את כל השיאים בתחום. השעה היתה עשר בבוקר, והמשרד שלי היה חשוך לחלוטין. דרך החלון הבטתי בשמיים שהיו אדומים כאילו עברנו לגור במאדים.

אני מבקשת מקרן להתחיל מהתחלה, והיא מספרת לי שתחום המחקר של הלימודים האתניים צמח בקמפוס של SFSU עוד בשנות השישים. בבסיסו הוא דגל באקטיביזם סביב נושאים של צדק ושוויון חברתי, ברמה של לימודי קולג׳. כמובן שיש הבדל עקרוני ומהותי בין תואר אקדמי וקורסי בחירה למתעניינים בנושא לבין תוכנית לימודים לבתי ספר תיכוניים, שהם בגדר חובה. הארגונים היהודיים עקבו בדאגה רבה אחרי המגמה לעידוד המהלך הפדגוגי הזה ובעיקר אחר התכנים הפוגעניים שנכללו במודל התוכנית באופן חד צדדי ואנטי ישראלי בעליל. כמו כן, מבט מעמיק בסילבוס הצביע על הדרה מוחלטת של יהדות אמריקה מתוכנית הלימודים.

קרן מסבירה: ״ישנן מספר בעיות בולטות בתוכנית. ראשית, התהליך כשלעצמו היה חסר שקיפות לחלוטין. מהלכים ושינויים של הרגע האחרון נעשו מאחורי הקלעים, וזאת אחרי מגעים ושיחות עם הנוגעים בדבר. במקור, התוכנית היתה אמורה לכלול ארבע קבוצות אתניות; אמריקאיים- אפריקאיים, אסיאתים-אמריקאיים, אמריקאיים-ילידים ולטיניים. תחת הקטגוריה של אמריקאיים- אסיאתיים נכללו גם הערבים-אמריקאיים. אנחנו לא התנגדנו להכללה הזאת, אלא דרשנו שהחומר האנטי ישראלי יוצא מהתוכנית. בסופו של דבר, למרות כל המגעים, הם נכנעו ללחצים שהופעלו עליהם והלימוד על הערבים-אמריקאיים נכלל בתוכנית, כולל כל המסרים האנטי-ישראליים.

בעיה נוספת היתה ההדרה הבולטת של הקהילה היהודית מתוכנית הלימודים. זה מאוד בעייתי שבשעה שמדברים על דיכוי וגזענות, לא מזכירים, כהוא זה, את הנושא של אנטישמיות ביחס לקהילה היהודית-אמריקאית. ואם לא די היה בכך, הרי שהקהילה היהודית-אמריקאית מוזכרת רק בהקשר של עליונות לבנה. בנוסף, דרשנו שתיכלל בתוכנית הגדרה מדויקת של אנטישמיות, ויש דעות רבות בנוגע להגדרה. ברור שלארגונים יהודיים שונים יש לעיתים מטרות ואג׳נדות קצת שונות, אבל חשוב שנישאר מאוחדים וברורים בנוגע לנקודות הבעייתיות הללו. אנחנו נמשיך לפעול כדי להשיג את התיקונים והשינויים בתוכנית הלימודים, וחשוב מאוד לגייס כמה שיותר תמיכה. חשוב מאוד שגם שהקהילה הישראלית תהיה מעורבת, שכן רבים מהילדים הישראליים הולכים לבתי ספר ציבוריים.״

בנוסף לחוסר השקיפות והשינויים של הרגע האחרון, כל התהליך של מינוי הועדות השונות היה בעייתי והוא עודנו מתסכל ביותר. הייצוג של חברי הוועדות היה לוקה והוא בהחלט לא מייצג את מיגוון הדעות.

איזה תפקיד משחק ה-BDS בכל המהלכים הללו?

״התוכנית ללימודים אתניים לא נוצרה במקור כדי לתמוך בפלשתינאים, ויחד עם זאת, זה ברור שישנם אנשים המעורבים בדבר, שעבורם הכללתם של הפלשתינאים בתוכנית היא קריטית. אך בסופו של דבר, מה שקרה הוא שהחלקים במערכי השיעור הנוגעים לערבים-אמריקאים היה כפול משלושת החלקים האחרים גם יחד. יותר מאלו הנוגעים לקהילה האפריקאית- אמריקאית, ואם זה לא הטייה של המטרה, אז אני לא יודעת הטייה מהי. זהו בעיני החלק הבסיסי של הסיפור הזה. ישנם אחרים שמתנגדים לתוכנית הזאת בגלל הבדלים פילוסופיים. לטענתם, אפשר ללמד לימודים אתניים בלי להכניס לעניין אג׳נדה פוליטיקה. זה אמור להיות קורס המבוסס על חקירה וחשיבה ביקורתית ולא על הטפה. הסטודנטים צריכים להרגיש בנוח לפתח ולהביע את דעותיהם. אנחנו מקווים שהמורים בבתי הספר יקבלו הוראות והנחיות ברורות בנוגע לתפקידם, שהוא לספק לתלמידים מידע מנקודות מבט שונות, ולא להטיף.״

מהו הדבר שהכי מטריד אותך או מדיר שינה מעינייך בנוגע לתוכנית הלימודים האתניים?

״אני דואגת שזה יהיה מאבק ועניין לטווח הארוך. אנחנו יכולים לקבל את התוכנית הכי טובה שניתן, ועדיין זה יהיה תלוי במורים במחוזות השונים ובאופן שבו הם יישמו אותה באופן הראוי. החשש הוא שמורים עדיין יחליטו להביע את עמדותיהם בעיקר סביב הנושאים הקשורים ל-BDS. אנחנו באמת זקוקים להורים שיהיו מוכנים להיות מעורבים. ההורים צריכים לדעת מה הילדים שלהם לומדים בבית הספר ולשוחח איתם על הנושאים המורכבים הללו, קשים ככל שיהיו. צריך לעזור לילדים להתמודד עם האתגרים והרגשות שלהם סביב הנושאים הללו. אני חוששת שהרבה הורים מרגישים מסויגים או לא מצוידים כהלכה כדי לנהל את השיחות הללו בצורה אפקטיבית. ובעיקר אני דואגת שתתעורר עייפות מהעיסוק בנושא מאחר ומדובר במאבק לטווח ארוך״.

איך את רואה את התפקיד של הקהילה הישראלית בתוך כל זה?

״קודם כל, חשוב שתהיה לקהילה הישראלית ניראות. הקהילה הישראלית עברה דה-הומניזציה ואנחנו צריכים להחזיר לה את האנושיות ואת מיגוון הקולות. צריך שהיא תהיה מיוצגת כהלכה על מיגוון דיעותיה. אני יודעת שלהרבה ישראלים קשה להבין כיצד עובדת מערכת החינוך כאן משום שהיא מאוד שונה ממערכת החינוך בארץ. בישראל הכול ריכוזי, ואילו כאן כל מדינה וכל אזור הם שונים. ישנם סטנדרטים אבל היישום שלהם שונה מאזור לאזור. הממשל כאן לא יכול להתערב ולהחליט מה ילמדו בבתי הספר. זה מאוד שונה ומספיק להביט בכל מה שקורה עכשיו. בנוסף, הציפייה למעורבות הורית היא הרבה יותר גבוהה כאן, במיוחד בבתי הספר היסודיים. הדרך שבה ניתן להשפיע ולגרום לשינוי גם היא שונה לחלוטין. לכן חשוב מאוד שישראלים יהיו מעורבים ויקחו חלק פעיל בכל זה, בין אם כנציגים בוועדות השונות, בארגוני ההורים בבית הספר או כנציגים בועד המנהל. אנחנו צריכים אותם בכל רמה.״

לסיום, אני שואלת את קרן מהו המסר שחשוב לה להעביר לנו, ובלי להתבלבל היא אומרת:

״המעורבות שלכם מאוד חשובה. אל תשבו בצד ותתנו לאחרים לדבר עליכם. הקול של הקהילה הישראלית צריך להישמע. התוכנית הזאת אומרת עליכם דברים וחשוב שתייצגו את עצמכם״.

אז נכון, יש קורונה ויש אבטלה, אין מנהיגות ולפעמים גם אין תיקווה, אבל חברים וחברות, זה הקרב על העתיד של הילדים והנכדים שלנו. זהו הקרב על איך שהם יתנהלו בעולם הזה כיהודים וכישראלים. זהו הקרב על דעת הקהל האמריקאית והדור הבא של המצביעים, שכבר עכשיו הם חצויים ושסועים. זהו אולי הקרב האחרון בנסיון להשפיע על ייצוג מאוזן בתוכנית הלימודים האתניים שתעצב את דמותם של ילדינו וחבריהם לכיתה או לגן. ועכשיו זה הזמן לנסות ולהשפיע.

מה ניתן לעשות? לחצו על הקישור ומלאו את פרטיכם על מנת שקולכם יגיע לנציג הציבור של איזור מגוריכם בקליפורניה.

שבת שלום!

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com