איך חג נולד?

מאת: ענת ברקאי

איך חג נולד? כמו תינוק, בהתחלה זה כואב….חג ההודיה הוא חג צעיר שנולד לא כל כך מזמן.  סיפור פשוט על התיישבות ביבשת חדשה, התישבות מהולה במאות שנות מאבק. בתחילת הסיפור חלוציות ומושבות חדשות. סיפור אנושי על מאבק hertzleהישרדות, קשיי קליטה, דומיננטיות. במרכז החג – ההוקרה העמוקה לאדמה, לאחווה ולעזרה המושטת מהמקומיים, שלולא עזרתם ספק אם הייתה נותנת את יבולה. אחווה שידעה עליות ומורדות קשות, עד לשיווי המשקל החדש. סיפור פשוט עם סוף טוב, לפחות לרוב. (סוף מר לאלפי תרנגולי ההודו האומללים, המהווים את סמל החג, לרוע מזלם).

למרות שזה נשמע סיפור כל כך פשוט, כשמתבוננים בפרספקטיבה, במבט מהקצה השני של הגלובוס, הסיפור הפשוט נשמע מורכב מאין כמוהו.  למרות שבישראל המרכיבים אולי די דומים, התוצאה בינתיים קשה מנשוא. אדמת ארץ ישראל, חלוצים עם מעדר ביד, מכנסי חקי. מושבות חדשות בכל פינה, ייבוש ביצות, הדברת קדחת ומלריה, הפרחת השממה ואדמה שנתנה את יבולה. בוודאי (והלוואי) שגם כאן הייתה עזרה מהמקומיים, אבל במקום ארוחת הודיה משותפת, יש שסע עמוק. קרע, מלחמה עקובה בדם, מלחמה אין סופית. אין ארוחת הודיה משותפת, אין שלום, אין דו קיום. בינתיים אפשר להתנחם, באתנחתא קולינרית ותרבותית באבוגוש. לא חשוב אם אנחנו בימין או בשמאל, תמיד טוב לנגב חומוס טוב, לאכול צ'יפס ופרגיות. כשנפתח התאבון, בגובה הצלחת, יש פיוס, שלום וחסד.

ולמרות שהשסע כל כך עמוק, מרחוק אפשר לראות דימיון רב וקירבה בין שני העמים. זה לא במקרה שחומוס בפיתה  ופאלאפל הם המאכלים הלאומיים של יהודים וערבים. ויש לקוות שעוד יום יגיע וגם לנו יהיה חג התפייסות, חג הודיה שכזה. ובתפריט אפשר לשער שבמקום טורקי, יהיה קבב כבש, סלט קצוץ מתנובת הארץ, חומוס, טחינה זיתים וחמוצים.

איך חג נולד? כמו תינוק, בהתחלה זה כואב, אחר כך….

חג הודיה שמח.