בדבש Apple

מתי נופלים החגים השנה? כאן בסן פרנסיסקו החגים נופלים נפילה חופשית, מנסים למצוא את מקומם ולהרים ראש בין העבודה, בית הספר, labor day, back to a school החגים נופלים משום מקום ונשארים תלויים בשמי קליפורניה הכחולים.

משבי רוח של רגשות מעורבים מטלטלים את החגים התלויים באויר, מצד אחד החגיגיות, הזכרונות הטובים, החמימות, ההתרגשות, התחלה חדשה, ציפייה ותקווה. מצד שני, עוד שנה חלפה לה רחוק מאדמת המולדת, הכל חוזר על עצמו ומגיע לאותה נקודה, בעצם לא בדיוק באותה נקודה, כי הפעם זה עשר שעות מאוחר יותר מבירושלים. עייפות, חשבון נפש ובדידות.

במרכז החגים עומדות ההתכנסויות המשפחתיות. להרבה מהישראלים המתגוררים בוואלי, ההתכנסות המשפחתית במקרה הטוב תהיה וירטואלית (תודות לSkype), אותה תחליף ארוחת חג חגיגית ונעימה עם החברים הקרובים. אך למרות זאת, המשפחה תופסת מקום רגשי משמעותי סביב החגים, גם למתגוררים במרחק של כ -8000  מייל מהבית.

עם מי נחגוג השנה? שאלה זו מתחדדת כאן מאוד. לכל אחד יש כסא ריק משלו (כיסא של אליהו הנביא, גם בראש השנה) בכיסא הריק שלי אין בלאגן, אין פקקים ונהגים מצפצפים, אין שוק צבעוני ושוקק, הסופר לא עמוס, אין הרמת כוסית בעבודה, אין שי לחג, אין דבש בטעם מיוחד, אין מתכונים לעוף בדבש, לעוגת דבש, לחמוצים בג׳ינג׳ר ודבש, אין בגדים לבנים חדשים בחנויות. אין אוירה ואין משפחה.

לפעמים ב״כסא הריק״ יש הקלה משחררת ממחויבות מכבידה לבלות באילוץ עם הקרובים שמרגישים רחוקים מאוד, יש הקלה ושיחרור מאכזבה נוספת. לפעמים בכיסא הריק יש תחושה כבדה של נטישת הקרובים לכם שהשארתם מאחור. לפעמים בכסא הריק יש כמיהה וגעגוע לזוגיות שעדיין לא נבראה, לחופה שעוד לא התממשה, לתינוק שעוד לא נולד. או שיש בו אובדן של העבר שלא יחזור עוד, של פרידה מחברים שחזרו ארצה, של משפחה שהתפרקה, של קרוב שהלך לעולמו בשיבה טובה או בטרם עת. געגוע שאין שני לו.

בסיליקון וואלי, הרבה מאיתנו חולקים בדידות קולקטיבית מבנית שרק כ-18 שעות טיסה יכולות להפיג אותה לזמן קצר. הכיסא הריק הופך למושבים רבים במטוס שלם, שיכול היה להטיס את כל מי ומה שאתם מתגעגעים אליו מהארץ. החגים הם צומת געגוע- בין כוחות מנוגדים משני צדי כדור הארץ שנעים זה לקראת זה.

הכסא הריק עם הזמן הולך ומתמלא, מתמלא באהבות חדשות, תקוות חדשות, הרגלים חדשים. במקצועיות חדשה, שפה חדשה. נופים מרהיבים, שמש אביבית נצחית ומקצב רגוע. הכסא מתמלא בזהות יהודית מודעת בעלת פנים חדשות, ביהדות שאינה עוד אוטומטית, אלא נבחרת מחדש, למען הדור הזה והדור הבא. הכיסא מוקף במשפחה הגרעינית הברורה, בחברים שהם כמעט כמו משפחה  וברגש חם. הכסא מתמלא בהתקשרות מתפתחת עקבית וממשית. התקשרות לבית, לרחוב, לחברים, לתרבות הנהיגה, ל-Farmers Market, לקפה המקומי, לרדיו, לאנשים שאתם עובדים איתם, לאווירה. התקשרות שאין לה תחליף. ואתם מהרהרים לעצמכם, כיצד יתכן שהדרמות הפנימיות שמהם נפרדתם בשמחה והריגושים הנעימים שלהם התגעגעתם בכמיהה, עשו רילוקיישן עצמאי והיגרו כ8000 מייל מזרחה. אותן תחושות פנימיות הזכורות בבירור מהחיים בארץ, הולכות ורוקמות עור וגידים משתכפלות בדיוק מפתיע עם שחקנים חדשים תפאורה חדשה. פתאום הכל מרגיש עולם אחד. עולם שאתם מאחלים שתהיה לו שנה טובה, משגשגת, שנת בשורות טובות, רגעי אושר ונחת רבים, שנה מאתגרת ומסקרנת ושנת שלום.

שתהיה
שנה טובה!!!!!

ענת ברקאי (רישיון פסיכולוג ממדינת ישראל-2007)

MFTI 63227 Supervised by Dr. Miriam Bar MFT 33332

טיפול במבוגרים וזוגות. 650-4921936.