נכנסו לשוק! סיפורי הצלחה של נשים ישראליות שהשתלבו בשוק העבודה האמריקאי

מאת: דנה שר

אחרי קריירה מצליחה בישראל, הן עברו לארה"ב וגילו שכל הידע והנסיון שצברו בארץ כבר לא תופס כאן. במקום להתפשר על תפקיד או להמשיך לשבת בבית, הן עשו מעשה ובנו את עצמן מחדש. כיום, עינת שרייבר יעקובוביץ', שירי שנהב, אלינור שולזינגר אורן והילה וייסלר מסתכלות אחורה בסיפוק ומברכות על כל קושי ואתגר שהיה להן בדרך למשרת החלומות. בכתבה הבאה הן מספרות על השוק שחטפו בהתחלה, על הקשיים, על תוכנית הפעולה ונותנות את הטיפים שלהן למחפשת העבודה המתחילה.

עינת שרייבר-יעקובוביץ'

Director of Customer Success ב-Payoneer

עינת הגיעה לוואלי ב-2011 אחרי שלוש שנים באטלנטה ושנה בסן פרנסיסקו. החבר שלה, ולימים בעלה, התקבל ללימודי MBA באמורי באטלנטה ובצעד אמיץ עינת הצטרפה אליו עם ויזת תייר ואחרי שיצאו רק כמה חודשים בארץ. כל הקלפים הסתדרו, השניים התחתנו שם ועינת מצאה עבודה במשרד התיירות הישראלי באטלנטה. "בארץ עבדתי 5 שנים במייקרוסופט, הייתי מנהלת לקוחות עסקיים, התחלתי ישר אחרי הצבא בשירות לקוחות ומשם התגלגלתי והתקדמתי במגוון תפקידים. באטלנטה התחלתי כאקזקיוטיב אסיסטנט שזה משהו שלא בהכרח הייתי עושה בישראל, אבל אמרתי לעצמי אני פה, זו ההזדמנות שקיבלתי ואעשה אותה הכי טוב שאפשר, אח"כ התקדמתי שם למשרת דיירקטור מרקטינג. במקביל גם סיימתי תואר ראשון בניהול עסקים ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה.

ב-2008 כל הכלכלה קרסה, ובן זוגי מצא עבודה כאן בוואלי והחלטנו לעבור. למעשה במעבר איבדתי את הויזה הדיפלומטית שהיתה לי ועברתי להיות דיפנדנט שלו. לא הייתה לי ויזת עבודה במשך שלוש שנים אז אמרתי בוא נהיה יצירתיים, נמלא איכשהו את הזמן, וכך נולד הבן הראשון שלנו 🙂

איך זה מרגיש להיות ללא ויזת עבודה?

כל חיי עבדתי ולא הייתי רגילה למצב הזה. זו היתה אחת התקופות הקשות בחיי. אמא לראשונה, בלי משפחה שעוטפת אותי, רק בעלי, הילד ואני. העבודה תמיד הייתה חלק גדול מהזהות שלי בתור בן-אדם ופתאום לא היה לי את החלק הזה. זו היתה תקופה לא פשוטה. כמה חודשים אחרי שהבן שלי נולד הרגשתי שאני צריכה לבנות את העולם שלי ומהר מאוד הבנתי שאני רוצה לחזור לעבוד. לא יכולתי מאחר שלא הייתה לי ויזה ולכן החלטתי שהעיקר בענין זה לייצר ערך, גם אם זה בלי משכורת.

אז איך יצאת מהמצב הזה?

התשוקה לעבוד גברה על כל פחד. התחלתי להתנדב עם סטארטאפים כי לא יכולתי לעבוד. כמו בסיפור סינדרלה, אחד המשקיעים פנה לפאונדר של הסטארטאפ וחיפש מישהו שיעזור לו להקים את הסטארטאפ בכל מה שקשור לביזנס, כי כבר היה לו צוות של מתכנתים, והפאונדר המליץ עליי. במקרה היזם הזה (שהוא גם איינג׳ל) התקשר אליי שלושה ימים אחרי שקבלתי את אישור העבודה. משמיים. אחד המשקיעים המוכרים בוואלי, אז לא חשבתי פעמיים והלכתי על זה. הייתי בחברה הזו, וונדרמול, ארבע שנים, דיירקטור אוף ביזנס דיוולופמנט.

אחרי ארבע שנים החברה נרכשה ולקחתי לי כמה חודשים חופש וחזרתי לחיפוש העבודה.

בעלי הזכיר את החברה Payoneer והתחלתי לקרוא עליהם. התראיינתי בכמה מקומות וגם אצלם ומאוד אהבתי את הוייב של החברה והתרבות של חברה אמריקאית-ישראלית, ואת זה שהם עוזרים לחברות קטנות. זה היה נשמע לי מאוד מתאים לאופי ולניסיון שלי וככה התחלתי לעבוד אצלם.

מה את ממליצה לנשים שמחפשות כאן עבודה?

בערך שנה לפני שהתחלתי את המשרה הנוכחית עשיתי קורס ואחת המטלות היתה לכתוב איפה היית רוצה לראות את עצמך, מה הוויז׳ן והמטרות שלך, ובמקרה נתקלתי במה שרשמתי כמה חודשים אחרי שהתחלתי וזה פשוט היה אחד לאחד מה שרשמתי שם: חברה בינונית גדולה, לא סטארטאפ ולא מייקרוסופט, תרבות אמריקאית ישראלית, שבתפקיד שלי יהיה לי אימפקט וויזיביליטי להנהלה. אני מנהלת לקוחות אסטרטגיים בחברה כמו פייסבוק ואובר. זה היה מדהים לראות איך הכל התגשם בסוף, וזה לא בגלל שאני כזאת מיוחדת- וזה למעשה השלב הראשון: אני באמת מאמינה שלפני שאת יוצאת לדרך, את צריכה לדייק לעצמך את המטרה. זה לא חייב להיות שם של החברה, אבל לדמיין את עצמך יושבת בחברה, אופי החברה, עם איזה אנשים את עובדת, מה התפקיד שלך, השכר שלך. לא סתם לחשוב את זה, אלא לקחת נייר ולרשום. כמה שיותר פרטים על איך תיראה המשרה שלך. זה כמו שאת נכנסת לאוטו, אם את לא שמה GPS את מוצאת את עצמך מסתובבת במעגלים, וזה אותו הדבר כאן. שימי ב-GPS  את המטרה שלך כדי שתדעי לאן להגיע.

מאוד קשה לנו לנקות את הרעשים של הסביבה, של בני הזוג שלנו, אפילו של עצמנו כשאנחנו חושבים איך זה נראה ואיך זה יתקבל ומאוד קשה להקשיב למה אנחנו באמת רוצות, לקול הפנימי שלנו, וזה נורא חשוב לנקות את הרעשים להבין לאן אנחנו באמת רוצות להגיע. בעולם אופטימלי שלא היו לי שום בעיות- מה הייתי רוצה לעשות. להתחיל משם.

בשלב השני, כמו במקרה שלי שלא היתה לי ברירה כי לא יכולתי לעבוד, והתנדבתי, אני מאוד ממליצה לחשוב איך אני יכולה לייצר ערך ולהתחיל לגלגל איזשהו כדור. תתחילי, תתייעצי, תדברי. להתנדב כאן זה לא כמו בארץ זה בהחלט נהוג, גם לעשות התמחויות, גם להתחיל ב-Entry Level כדי להכיר תחום שמעניין אותך. עדיף לזוז ולעשות משהו מאשר להיות פאסיבית, כי זה לא יוביל אותך לשומקום. צריך כמה שיותר לתקשר, יש לנו כזו קהילה פורה ופעילה שמחברת ומקשרת שזה המשאב הכי יקר, זה זהב שיש כאן שאפשר להשתמש בו.

יש לי הרבה חברות שאחרי הפסקה חזרו לעבוד הרבה בזכות העובדה שיש כאן הרבה הזדמנויות דרך קשרים. יש כאן הרבה סטארטאפים שלא יכולים להתחרות במשאבים של החברות הגדולות למשוך טאלנטים, ובסופו של דבר זה ההזדמנות פוגשת את הרצון.

שירי שנהב

עו"ד בתחום המיזוגים ורכישות בהייטק בפירמת Morrison & Foerster

שירי מתגוררת בסאניוויל כ-4 וחצי שנים. היא התחילה את הקריירה המקצועית שלה בישראל במשרד נשיץ, ברנדס אמיר כעו"ד בתחום הליטיגציה המסחרית אך מהר מאוד הבינה שזה לא בשבילה ועברה לתחום ההייטק, הון סיכון, מיזוגים ורכישות. "כשנכנסתי לתחום ההייטק התחיל לדגדג לי הרעיון של לעבור לארה״ב ולהתפתח בעולם הזה", היא מספרת, "עמק הסיליקון משך אותי במיוחד כי בעבודתי עם סטארט אפים הבנתי שהכל קורה כאן. באחת מנסיעות העבודה של בעלי, אסף, לסיליקון וואלי החלטתי להצטרף אליו, ובארוחת ערב עם המנהלים שלו העלינו את הרעיון שיעבירו אותנו לכאן. כעבור מספר חודשים מאותה ארוחת ערב כבר נחתנו בארה"ב עם ילד בן שנתיים והריון של חודש שביעי. כשהגעתי לכאן התחלתי לדבר עם עורכי דין מקומיים שהסבירו כמה קשה להיכנס לשוק העבודה, אבל בגלל שכבר הייתי פה וזה היה מצב נתון החלטתי לעשות הכל כדי שזה יצליח. הלך הרוח היה של להיות או לחדול. מעבר לרצון להתחיל לעבוד ולממש את עצמי, יוקר המחייה כל הזמן ריחף מעל, כל חודש היינו במינוס וזה היה מצב מלחיץ מאוד".

אז איך התחיל תהליך חיפוש העבודה?

"דבר ראשון, דיברתי עם כמעט כל עו"ד ישראלי שעובד כאן. מכל אחד ואחת למדתי משהו ודרך החוויה והטיפים שלהם פיתחתי תכנית פעולה וטיים ליין ועבדתי על פיהם. אחרי שילדתי לקחתי חופשת לידה של חודשיים ואז התחלתי ללמוד למבחני ה-Bar. לקחתי מטפלת שתהיה איתי בבית ובמשך חמישה חודשים למדתי בלי סוף. אחרי שעשיתי את המבחנים, ועוד לפני שקיבלתי תשובה אם עברתי או לא, כבר החלתי לחפש עבודה. מקובל לכתוב בקורות חיים שתוצאות המבחן הן Pending והמשרדים מתנים את הקבלה לעבודה בקבלת ההסמכה. במקביל, עבדתי כבר מראש על Plan B והגשתי מועמדות לתואר שני בסטנפורד מתוך מטרה להתחיל את התואר אם לא אצליח למצוא עבודה.

החלק הקשה במציאת עבודה היה בעיקר ביצירת קשרים עם אנשים שיפתחו את הדלת לראיון. בגדול, כל השיטה של ריפרל והעברת קורות חיים, כמו שנהוג בהיי טק, פחות עובדת בתחום עריכת הדין. כדי להגיע לראיון המשרד כדאי שמישהו יארגן לך אינטרו עם שותף בתחום רלוונטי. אם הצלחת להגיע לזה, כבר עברת 70% מהדרך. דרך השותפים במשרד שלי מהארץ ודרך עורכי דין מכאן הצלחתי להשיג שיחות עם שלושה שותפים ממשרדים שונים כאן. לפני כל שיחה כזו עבדתי מאוד קשה – למדתי הכל על מי שעומד לראיין אותי, כדי שאוכל להשתמש במושגים שמדברים אליו. בסוף אחת מהשיחות, השותף הציע להכניס אותי לתהליך ראיונות פורמלי. הייתי בעננים".

איך עברו הראיונות?

תהליך הראיונות כאן הוא מאוד שונה מהארץ. לפני כל ראיון אומרים לך עם מי בדיוק את הולכת להתראיין וזה עוזר להכנה. התכוננתי המון לכל ראיון – שוב, למדתי הכל על המראיינים, הכנתי תשובות לכל שאלה אפשרית ודיברתי לעצמי בלי סוף. ישבתי עם חבר עו"ד שהכרתי כאן והוא עשה לי סימולציות לראיונות שעזרו לי מאוד. היו לי בסך הכל כעשרה ראיונות שבסופם הודיעו לי שהתקבלתי, אך הקבלה תלויה בתוצאות של מבחני הבר. כשהגיעו התוצאות התחלתי מיד לעבוד. מאז, כבר שלוש וחצי שנים אני עובדת בתחום ההיי טק / מיזוגים ורכישות ב- Morrison & Foerster, פירמה בינלאומית המעסיקה כ-1000 עובדים, ומאוד מרוצה. במקרה יצא שהפירמה הזו גם מעורבת בהמון עסקאות בישראל, אז אפילו יוצא לי להמשיך לעבוד עם ישראלים – אם זה סטארטאפים שמגיעים לפה או מתרחבים למקומות אחרים בארה״ב ואם זה על עסקאות שמערבות רכישה או השקעה בחברות ישראליות.

במה שונה העבודה כאן לעומת הארץ?

"בארה"ב עריכת דין זה מקצוע עם הרבה פרסטיז'. עורכי דין מאוד מוערכים ויש כבוד לזמן שלהם.  במשרד שלי למשל יש צוות תמיכה מדהים לעורכי דין – אדמיניסטרציה, שיווק, צוותים שלמים שכל העבודה שלהם זה להקל ולייעל את העבודה של עורכי דין. יש קבוצה שאחראית על הפיתוח המקצועי של עורכי הדין בפירמה, אינסוף קורסי אונליין, מנטורינג, יש ישיבות מחלקה קבועות בלו״ז שבהם עורכי דין משתפים במסקנות שלמדו מעסקאות אחרונות או מציגים עדכוני פסיקה, חקיקה או על נושאים עסקיים ומשפטיים רלוונטיים לתחום המחלקתי. יש המון משאבים לפיתוח וקידום מקצועי. בארץ אין את זה".

מה הטיפ שלך לעורכת הדין שהגיעה מהארץ ומחפשת כאן עבודה?

רוב התחומים בעריכת דין בישראל אינם רלוונטים לכאן, אבל מה שאפשר לעשות זה תואר שני בתחום שעסקת בו או תחום אחר ו/או לעשות את מבחני ה-BAR. אני מכירה עורכת דין שעבדה בתחום של דיני עבודה בישראל שעשתה פה את מבחני הבר והיא כיום עובדת בתחום ההגירה. עוד חברה עבדה בארץ ב"אדם טבע ודין", הגיעה לכאן, עשתה את מבחני הבר ועכשיו היא עובדת בתחום של איכות סביבה. בסופו של דבר, מי שרוצה לעבוד תמצא את הדרך, השאלה היא כמה היא מוכנה להקריב ולהשקיע בזה. הטיפ שלי הוא לדבר עם כמה שיותר אנשים שיכולים לעזור לך. יש כאן עורכי דין מדהימים ומלאי נכונות לעזור ועד עכשיו אני נפעמת מכמות התמיכה שקיבלתי מאנשים שלא הכרתי בכלל. ובהזדמנות זאת אני אומר שאשמח לעזור לכל מי שצריכה עצה או הכוונה".

אלינור שולזינגר אורן

Senior Product Designer ב-JLL Technologies 

אחרי שסיימה את התואר הראשון בתקשורת בבינתחומי עבדה אלינור בישראל כתקציבאית במשרד פרסום. היא קישרה בין לקוחות ומעצבים, עבדה שעות על גבי שעות בשכר לא מתגמל והרגישה תקועה. החלום לרילוקיישן תמיד היה שם וכשהרגישה שהיא לא מסופקת מהעבודה, היא החלה לפעול כדי לקדם את זה. היא ובעלה בנו תוכנית לעבור וכשהוא קיבל הצעה לפלואושיפ, ישר הם נענו בחיוב. כמה חודשים לאחר מכן הם מצאו את עצמם בפנסילבניה המושלגת.

"זו היתה תקופה מאוד כיפית, חופש מוחלט", היא נזכרת, "לא עשיתי כלום במשך חצי שנה אבל אז היה עליי לחץ לעשות תואר שני במנהל עסקים אז התחלתי ללמוד ל-GMAT. בשלב מסויים הפסקתי כי הרגשתי שזה לא משהו שאני באמת רוצה לעשות ולא ניגשתי למבחן.

איך הגעתם לקליפורניה?

נוצרה לנו הזדמנות מהעבודה שלו לרילוקיישן ועברנו. גרנו בסן פרנסיסקו והיה לי כיף באותה תקופה לפני הילדים, הכרנו מלא אנשים ולא רציתי עדיין לחזור לעבוד.

סה"כ לא עבדתי שלוש שנים כמעט. בזמן הזה נכנסתי להריון וילדתי את הבן הבכור שלי ואז התחילה התעוררות כזו של- מה אני עושה? אני לא רוצה לחזור לעשות מה שעשיתי בארץ, אני לא רוצה להיות Stay at home mom, וזה היה רגע נורא מפחיד, כי לא ידעתי מה אני הולכת לעשות עם עצמי.

איך יצאת מזה?

אחד הדברים שהכי עודדו אותי זה שאני בוואלי והרגשתי שזה ה-מקום להיכנס לחברה טכנולוגית ולעשות את זה. התחלתי לחשוב מה אפשר לעשות. כשעבדתי במשרד מיתוג נורא אהבתי את העבודה של המעצבים אז סתם בשביל הניסוי הורדתי אילוסטרייטור ופוטושופ והתחלתי ללמד את עצמי, לקחתי ספר ילדים של חיות ופתאום ראיתי שאני ממש מצליחה לצייר את החיות האלה בדיוק כמו בספר. אמרתי לעצמי שאם הצלחתי ללמוד את זה בשבוע כנראה שעקומת הלמידה שלי לא תהיה גבוהה.

החלטתי שאני מכוונת ל-UI design, התחלתי לחפש קורסים ומצאתי קורס אונליין של Career Foundary. במהלך הקורס בניתי תיק עבודות והתחלתי להראות לאנשים ולקבל פידבק.

עוד לפני הקורס, כשהתייעצתי עם אנשים אמרו לי לרדת מזה, שיש אנשים עם תואר בשנקר ועבר עשיר בעיצוב, ושאני מעולם לא הייתי מעצבת,  אז כדאי לחשוב על זה פעמיים וללכת על דברים אחרים שאני יותר חזקה בהם. אני זוכרת שהיה מישהו שכבר הראתי לו את התיק עבודות והוא אמר לי: 'את לא תמצאי עבודה. לא יקחו אותך'. ואני זוכרת שחזרתי לאוטו והתחלתי לבכות. מצד שני היו אנשים שהראתי להם וממש התלהבו, מישהו שאמר: ״אני לא מאמין שלא עסקת בעיצוב לפני, ואיזו חשיבה מעולה יש לך״. זה היה נורא מפחיד פתאום בגיל 32 להמציא את עצמך מחדש בתחום שהוא נורא חושפני שלכל אחד יש דעה. היתה לי המון תמיכה מבעלי, ובשורה התחתונה, בפנים, תמיד האמנתי בעצמי. מעבר לעיצוב עצמו, כדי להיות מעצבת טובה צריכות להיות לך יכולות תקשורת עם הצוות ולהניע דברים קדימה. להבין את ההחלטות העסקיות מאחורי הדברים ולנסות לתמוך בהן ולעבוד לטובת המשתמש. האמנתי שהניסיון שיש לי בהבנת הצרכים של הלקוחות הוא החוזקה שלי.

איך התחלת לחפש עבודה?

חיפשתי את ההזדמנות הבאה בעיקר דרך הקהילה. יש קהילת מעצבים ישראלים בוואלי וכתבתי שם שאני מחפשת עבודה. מישהו הפנה אליי ויצאו לי מזה שני פרויקטים הראשונים שעשיתי. משם חיפשתי משהו רציני יותר, ואז במקרה בפליידייט שהייתי, דיברתי עם חברה שאמרה לי שיש לה חברה שמחפשת מעצבת והיא קישרה בינינו. עברתי ראיונות ועשיתי תרגיל, וגם התהליך הזה לקח זמן, אבל בסוף זה קרה. התחלתי לעבוד כמעצבת מוצר בחברה שנקראת SpaceIQ במשכורת נמוכה ורק חצי משרה כקונטרקטורית ונתתי את כל כולי. צריך לדעת שזה בסדר להתחיל מלמטה. לבוא בידיעה שעם כל הניסיון שיש לך מהעבר, זה תקף קצת, אבל בסופו של דבר זה להיות מתחיל. אח"כ עם הזמן קיבלתי העלאת שכר וגייסו אותי להיות עובדת חברה במשרה מלאה וזו הייתה תחושה של הישג אדיר.

 איך היה לך לעבוד שם בחברה טכנולוגית ראשונה ועוד בארה"ב?

אני זוכרת שהגעתי ישר לישיבה ודיברו שם על ספרינט ולא הבנתי על מה הם מדברים. סקראם, ווטרפול- סינית. ישבתי וכתבתי לי בצד, מנסה לקלוט. היתה לי עקומת למידה גדולה, הייתי צריכה להבין מהו המבנה של החברה, מה זה בכלל סביבות פיתוח שונות, מה זה QA מה זה Back end היו כמה רמות למידה במקביל- טכנולוגית, עסקית ועיצובית.

גם העובדה שעבדתי בחברה שחרטה על דגלה חדשנות בעיקר דרך העיצוב שיהיה שמיש קל ונוח, ויראה טוב זה היה מאוד כיף ומלחיץ ביחד. הצוות היה מאוד תומך ונתן לי המון. למדתי מכולם ומכל אינטראקציה, גם הטובות וגם הפחות טובות. זו היתה צמיחה אישית מטורפת.

כעבור כשנה וחצי חברת We Work רכשה אותנו, מה שהוביל לקיצוצים של חצי מהחברה, כך ששוב הייתי צריכה לחפש עבודה.

אז איך נראה החיפוש הפעם?

המשרה הזו מיצבה אותי בתעשיה המסוימת הזו של נדל"ן וניהול ספייס, וזה מאוד עזר. ה-Co founder האמין בי והעביר את קורות החיים שלי הלאה למנהל הנוכחי שלי והתברגתי בחברת JLL Technologies בה אני עובדת עד היום כמעצבת מוצר בכירה ואני אחראית על מוצר ענק ומאוד משמעותי לבד. מעריכים מאוד את הניסיון שבאתי איתו מהחברה הקודמת. אני מרגישה ניצחון, תחושת סיפוק. את יוצרת, חושבת, ואני מתה על זה שאני בבריינסטורמינג, שיש איזה פיצוח ביחד. החברה היא גדולה, אני משתתפת בפגישות עם דיזיינרים אחרים וכל אחד משתף- ואני מוצאת את עצמי עוזרת לאנשים וזו תחושה מדהימה.

מהי העצה שלך לנשים שמחפשות עבודה?

להיעזר בכל מי שמציע. לעשות מלא נטוורקינג. לא להתבייש בזה, לא להרגיש לא נעים, להגיד לכל בנאדם שאת פוגשת שאת מחפשת עבודה. לחפש דרך חברים של חברים, לחפש בלינקדאין דרך אנשים שאת מכירה, לנסות להתברג. להתחיל בתור קונטרקטור זה גם הולך. להיות סלחנית עם עצמך כשלא מצליח כי זה קשה ושובר. לשמוע 'לא' זה מרסק ושובר, אבל תמיד תזכרי שבסופו של דבר זה יצליח.

הילה וייסלר

Business Analyst ב-Pierry

ב-2008 עברה הילה יחד עם בעלה עופר לארה"ב בעקבות לימודי התואר השני שלו בפילדלפיה. הילה, מהנדסת תעשיה וניהול במקצועה, ניסתה לחפש עבודה בתחום מערכות מידע, אך מהר מאוד הבינה שזו לא משימה פשוטה כל כך. זו היתה תקופת המשבר הכלכלי הגדול ולאחר חיפוש עבודה שנמשך שבעה חודשים החלה לעבוד בבנק בתור ביזנס אנאליסט. לאחר ארבע שנות עבודה נולדה בתה הבכורה והשניים החליטו לעבור לגור בקליפורניה. "חיפשנו מקום עם מזג אוויר יותר חם מפילדלפיה, עם קהילה ישראלית יותר גדולה ויותר אפשרויות תעסוקה, גם אחותי גרה כאן אז זה גם עזר בהחלטה.

בשנה הראשונה כאן היה לי נוח לא לעבוד. נהניתי להיות עם התינוקת בבית, להסתגל לחיים כאן ולהכיר אנשים חדשים. חיפשתי עבודה כמה חודשים, לא באופן אינטנסיבי במיוחד, אבל כשבתי הייתה בת שנה נכנסתי להריון עם השניה. נכנסתי למיינדסט של עוד שניה יש לך תינוק אז בשביל מה לחפש עבודה, אך למרות זאת המשכתי לחפש. בגלל בעיות בויזה, הייתי צריכה לחפש חברה שתעשה לי ספונסרשיפ לויזה, אז זה גם לא הקל על העניין. אחרי הפסקה של כמה חודשים טובים הרגשתי שמה שעשיתי בארץ ובפילדלפיה לא תופס בראיונות כאן. ככל שעבר הזמן ולא עבדתי, הביטחון העצמי שלי ירד, לא קיבלתי פידבק מעבודה שאני עושה או מאנשים שאני עובדת איתם וזה הוריד לי יותר את הביטחון שאני טובה. הראיונות בהתחלה גם הורידו לי את הביטחון – חשבתי שאולי התחום לא מתאים לי, אולי אני צריכה עוד כלים, לא מצאתי את עצמי. הרגשתי שבגלל שאני כבר הרבה זמן לא עובדת, אני לא יכולה למכור את עצמי ואין לי מה להציע.

ומה גרם לשינוי?

כשעניין הויזה הסתדר וקיבלנו גרין קארד זה נתן לי זריקת עידוד להיכנס חזק לחיפוש העבודה. בעלי דחף אותי, עודד ועזר לי להבין באיזה תחום אני טובה ועל מה כדאי להתפקס, הוא הציע לי ללכת ללמוד פיתוח כי אני מאוד אוהבת עבודה טכנית אז החלטתי לתת לזה צ'אנס. נרשמתי לקורס אונליין של Mobile Development במסגרתו בניתי אפליקציה וחשבתי לעצמי שעכשיו יהיה לי קל למצוא עבודה, אולם, מהר מאוד המציאות התנפצה לי בפנים. הלכתי לראיונות ולא הבנתי שראיונות של פיתוח לא קשורים לעבודה עצמה. חשבתי שישאלו אותי דברים שקשורים בפיתוח לאנדרואיד, אבל לא, שאלו אותי על מבני נתונים ואלגוריתמים, ולמדתי את זה בדרך הקשה. מה שכן, המראיין אמר לי- את צריכה ללכת לעשות קורס הכולל גם את הנושאים האלה, והוא זה שבעצם זרק את הרעיון של ללכת ללמוד ב- General Assembly וזה מה שעשיתי, כך שיצא טוב מהניסיון הזה.

 נרשמתי לקורס Web Development שלהם שנמצא בסן פרנסיסקו ואמרתי שהפעם אני הולכת על זה עד הסוף. במשך שלושה חודשים למדתי באינטנסיביות, כל יום נסעתי לעיר, קיבלתי הרבה משימות ושיעורי בית שאת חלקן אפילו עשיתי ברכבת.

עשיתי את הקורס הזה כנגד כל הסיכויים עם שתי ילדות קטנות והיה טירוף. כל הזמן הזכרתי לעצמי שזה זמני ותחום לשלושה חודשים. עופר לקח הרבה על עצמו והאמהות שלנו באו לעזור לנו, כולם התגייסו למטרה. זה היה לא פשוט לצאת ב-6:30 בבוקר, לחזור לארוחת ערב, מקלחות, להשכיב את הבנות לישון ואח"כ להמשיך עם המטלות לקורס, כולל בסופי שבוע.

זה היה קשה מאד, אבל זו הייתה חוויה מדהימה והייתי מאוד גאה בעצמי שסיימתי. כולם שם היו בשוק שיש לי שתי ילדות קטנות. הם בקושי שרדו עם הכלב שלהם. היו גם כאלה שפרשו באמצע.

אגב, לפני שהתחלתי כשביררתי על המסגרת, דיברתי עם ישראלי אחד שאמר לי 'אה, יש לך ילדים? תשכחי מזה. את לא תצליחי'. אז אם אתה קורא את זה עכשיו, תדע לך שהצלחתי ובגדול. הייתי נחושה להראות שאני כן יכולה. זה לא הצליח להוריד אותי.

מאיפה היה לך את הדרייב?

כשזה היה משהו פתוח- תחפשי עבודה- הרגשתי שאני הולכת לאיבוד. כשיש מטרה והדרך להגיע אליה היא ברורה עם משימות מוגדרות שאני יכולה לעשות עליהן צ׳ק אז היה לי קל ללכת על זה בכל הכוח. היו הרבה רגעי שבירה, אבל בשום נקודה לא חשבתי לוותר, רק פרקתי והוצאתי את הקושי. היה לי קשה עם הבנות, הרגשתי שאני לא רואה אותן מספיק, אבל עדיין המשכתי.

מה קרה הפעם כשסיימת את הקורס?

בית הספר מכין אותך לראיונות ולשאלות ומביא לביקור חברות מגייסות. יש דגש על ההכנה לשוק העבודה ואכן  בין 90% ל-95% מוצאים דרכם עבודה בתחום תוך חצי שנה.

החברה שלי הגיעה לשם לראיין, ואח"כ היו גם שני ראיונות בחברה עצמה ולשמחתי התקבלתי. זה היה לפני 4.5 שנים ועד היום אני שם. התחלתי בצוות הפיתוח והתחילו איתי עוד אנשים מהקורס. אחרי תקופה מסוימת נולדה בתי השלישית וכשחזרתי מחופשת הלידה נוצרה עבורי ההזדמנות לעבוד עם לקוחות בצוות של האימפלמנטציה והיום אני משלבת אימפלמנטציה ותפקיד של ביזנס אנאליסט, שיחד עם החלק הטכני זה יצר שילוב שממש תפור עליי מבחינת העניין.

מה ההמלצה שלך למישהי שעכשיו מחפשת עבודה אחרי הפסקה של כמה שנים?

יש תוכניות בחברות שמחפשות להחזיר נשים לעבודה אחרי חופשה ארוכה, כמו בפייסבוק למשל. אם אתן לא מרגישות שאתן מצליחות לבד, חפשו את המסגרת הנכונה לכן. במקצועות טכניים זה יותר לקחת קורסים שאתן יודעות שהם טובים ומומלצים, אם זה פחות טכני אז סדנאות של ה-ICC  של עזרה בחיפוש עבודה נותנות מסגרת מובנית עם צעדים ברורים כיצד להתראיין, כיצד לכתוב קורות חיים, פרופיל לינקדאין וכדומה. תמיד לזכור שהצעד הראשון הוא הכי קשה אבל עם נחישות והתמדה כל אחת תוכל למצוא את עצמה.