פרשת תזריע ומצורע: פרשה שאפשר למצוא בה יופי למרות שמה

מאת: רננה ברק

אני מודה ומתוודה (שימו לב להכפלה – אני ממש כנה) שכשבחרתי את פרשות תזריע ומצורע בספר ויקרא, שהוא אחד הספרים הפחות אהובים עלי בתנ"ך, אמרתי לעצמי שזה הרע במיעוטו.

ספר ויקרא, אחד מחומשי תורה, תורת הכוהנים, ממשיך מיד לאחר סיום בניית המשכן. שיעמום של "עשה" ו"אל תעשה", וכל הספר "וידבר יהוה אל משה לאמור". רק אל משה ה' מדבר (לפעמים אל אהרון) ומוסר להם הוראות הפעלה. ה' שהופך להיות יהוה סיים את היחסים האישיים עם עמו והוא מדבר דרך מתווכים. זו תקופה שבה הכהנים הם אלו שממונים על רווחת העם והם ומי שכתב את הטקסט (אולי אותה הישות) משתפים פעולה. עברו הזמנים של ימי בראשית ואפילו ימי שמות. עכשיו יש עם לנהל, ודת לנהל וניהול הוא בפרטים. משה, המנהיג הבלתי מעורער, זה שהפך מנסיך מצרי לאקטיביסט מלא אומץ ולהט, מחולל ניסים ומוציא עם מעבדות לחירות, מוביל אותו 40 שנה עד לארץ זבת חלב ודבש, ועכשיו מה? עכשיו צריך לעשות סדר בעולם שבו הרבה מהומה וחוסר ודאות. עכשיו הוא פוליטיקאי, צריך לדאוג לשלטון (הרבה בפרשות מוקדש להאכלת הכהנים) ויש בעיות לטפל בהן וכולן מוטלות לרגליו.

והפרשות עצמן, תזריע ומצורע (אני מצטטת מויקיפידיה):"כאן מפורטים דיני בעלי החיים הכשרים לאכילה והטמאים, ופרטי טומאת נבלה. לאחר מכן באים דיני טהרת היולדת וקרבנה. מוזכרת מצוות מילה ביום השמיני. בסוף חלק זה באים דיני צרעת הגוף, הבגד והבית, ודיני הזב והזבה."

קריאה ראשונה – איכס. מדברים על דם "וטבל אותם ואת הציפור החיה בדם הציפור השחוטה" (ויקרא י"ד, ו) ועל זרע "ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע…" (ויקרא ט"ו, ט"ז) ועל מחלות עור מזעזעות "ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכיסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו…" (ויקרא י"ג, י"ב).

קריאה שניה – איך מדברים שם על הנשים ועל הדם והנידה והטוהרה?! "ואישה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע יטמא עד הערב. וכל אשר תשכב עליו יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא" (ויקרא ט"ו, י"ט-כ) – גישה שובניסטית, פטריאכלית, יחס מזעזע לנשים, ידה ידה ידה…

קריאה שלישית – אני מבחינה שבנושא "זב מבשרו" יש מקבילה מסוימת גם לגברים אבל שואלת את עצמי למה הם כותבים על הנידה של הנשים יחד עם מחלת הצרעת (ראו קריאה שניה וגם ראו פרק ט"ו, ב-י"ח).

קריאה רביעית – אני מוצאת הגיון בכמה מהפסוקים וגם יתכן, הוראות חשובות לטיפול ומניעת הדבקות "ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים או…אשר בו יהיה הנגע כי צרעת ממארת הוא באש תשרף" (ויקרא י"ג, נ"ב).

בקריאה חמישית אני שמה לב למשל שיש איזשהו צדק חברתי. לדוגמה, אם אין לחולה או לאשה כבשה אז שיהיה יונה "ואם לא תמצא ידה" (ויקרא י"ב, ח,) "מאשר תשיג ידו" (ויקרא י"א, ל.) יונה קל יותר לתפוס ובטח בשפע ולא שייכות לאף אחד!

בקריאה השישית – אני חושבת על מגיפות.

באותם הימים הייתה לעם ישראל כנראה בעיה עם נשים. אולי תמותת יולדות אולי תמותת ולדים. בטוח שצריך יותר נקיון ו"טיהור" כי כנראה שיש גם מגפת צרעת. לא חשוב מי הביא את המגפה או למה (באמת למה?) ה' גם מודה באשמה וגם נותן את הרצפטים. ההוראות הן כמו דף הבית של CDC, להוציא כמובן את כל נושא הבאת הקורבנות והוצאה "מחוץ לבית, אל מקום טמא". לנו במקום זה יש שטיפת ידיים (20 שניות), אלכוג'ל, שמירת מרחק של שני מטרים, מסכות, תקופת הסגר, סגירת גבולות, וכמובן חיסונים! איזה מזל שלא חיינו בתקופת המקרא.

אחר כך קראתי עוד כמה פעמים והתחלתי לחפש פרשנויות לפרשות, שתהיה לי איזו נקודת מבט להיעזר בה, ומכל המקומות דוקא הפרשנות שאהבתי נמצאה בוידאו לילדים (בקטנה/פרשת תזריע, שי כהן, יוטיוב):

ויקרא פרק י"ג: שימו לב כמה פעמים כתוב "וראה הכהן.." (י) "וראה הכהן.." (י"ג) "וראה הכהן.." (ט"ו) "וראה הכהן.." (ט"ו) "וראהו הכהן.." (י"ז) הכהן רואה חזור ורואה את מה שלפניו שמא יעשה טעות שכן אבחון לא נכון עלול להיות קריטי. וכך חובה על אדם לבדוק בקפדנות את מה שנראה בעיניו. תוצאות טעות עלולות להיות קשות. למשל יהרסו את ביתו של מישהו ללא צורך, או יוציאו אותו מתחום המחנה שעלול להיות מסוכן. וגם אם התוצאה אינה מוות יתכן שיפגעו בשמו הטוב או במשפחתו.

ובכן למרות כל התלאות אהבתי! וגם נזכרתי. נזכרתי כמה אני אוהבת את סיפורי התנ"ך.

סיפורת אלמותית, מלאה כרימון. בכל הקריאות מצאתי משהו – עושר! בכל סיפור – עולם ומלואו. אפילו אם אני לא ממש מבינה בקריאה ראשונה (ושניה ושלישית…), מה שאני מבינה מתהווה מלמידת הקשר היסטורי, הקבלה לארועים אקטואלים אבל גם מתהווה ממי שאני כשאני קוראת את זה, עם מי אני חולקת את הקריאה, מי הם המורים שלי, באילו חומרים ופרשנויות אני משתמשת ואפילו בת כמה אני…

אני קוראת בספר ויקרא, בפרשות תזריע ומצורע ורואה שגם בה אפשר למצוא ענין, גם אם יש לקרוא ולחזור לקרוא ולקרוא עוד. ובכל קריאה משהו מדבר אלי, משהו שקשור אלינו, חיבור מחדש לטקסט עתיק.