פרשת השבוע: פרשת שמות

מאת: טובה בירנבאום

אני מאוד אוהבת את פרשת שמות. זו אחת הפרשות המקסימות בעיני. גם בגלל הפן הפמניסטי שבה- מספר הנשים הפועלות בה ומקדמות את העלילה- וגם בגלל 'המתכון למנהיגות ראויה' שמופיע בה. הפרשה השבת מתארת את המעמד האיקוני של משה במעמד הסנה, שבו אלוהים פונה אליו ומייעד אותו להנהיג את העם העברי ולהוציאו מעבדות לחירות. אי אפשר שלא לקרוא את הסצנה הזו ולא לחשוב על תהליך הבחירות שמתרחש כעת בארץ. מאוד הייתי רוצה שכל הרצים לפריימריז למיניהם יציצו השבוע בפרשה ואולי גם במדרשים- חז"ל הוסיפו לטקסט שכבה נוספת יפהפיה של 'המלצות mosesלמנהיג המתחיל'.

בסיפור שלנו משה ניגש לראות מדוע הסנה, שיח קוצני מדברי, עולה באש לכאורה, אך למעשה אינו נשרף. כאשר הוא מתקרב אל ההתרחשות אלוהים פונה אליו ומייעד אותו לשליחות החשובה. תגובתו הראשונית של משה היא סירוב- הוא אינו חש ראוי להנהיג. החלק הזה בסיפור גורם לי לתהות ביני לבין עצמי האם זוהי תכונה טובה למנהיג- תחושת קטנות אל מול 'הנעליים הגדולות'. אני מניחה שניתן לחשוב על טיעונים טובים לכאן ולכאן, אך כשאני מתבוננת באנשים והנשים הרבים שרבים על הקולות והכסאות- אני בספק אם מי מהם חש לעיתים ענווה ואפילו קצת יראה מהתפקיד המנהיגותי שבו הם חושקים.

המפגש הזה שלנו עם משה פותח, למעשה, מסכת מורכבת, מרשימה ומרגשת של מנהיג שמוצא עצמו באינספור סיטואציות מאתגרות ומורכבות. באופו עקבי הוא אינו מדחיק את ההתלבטות והקושי אותן הוא חווה אלא חולק אותן עם אלוהים ואיתנו. הוא מתאר את תחושותיו בכנות נוגעת ללב לא רק ברגעי ההצלחה והעוצמה אלא דווקא יותר ברגעים של יאוש, פחד ואפילו כישלון. אנו עדים למשה רבינו המנהיג המורכב והמתלבט לצד זה הכריזמטי והנחוש, והדבר לא מחליש את דמותו הספרותית אלא להפך- הוא עושה אותו אנושי ורלוונטי עבורינו פי כמה להתבוננות ולהשראה.

שמות רבה מוסיף פרטים יפהפיים ויצירתיים לסצנה העוצמתית של משה במעמד הסנה, ובין השאר מעבה את ההתרחשות גם מבחינה ערכית:

"מהו "עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה" (תהילים צא)? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער? כשם שישראל שרויים בצער- הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים- אני שותף בצערן". משה גדל בבית פרעה ועל כן לא חש טעמה של עבדות, שהייתה מנת חלקו של העם. לכן, ע"פ חז"ל, אלוהים מהווה לו דוגמא בכך שהוא מופיע לפניו בשיח נמוך, קוצני ופשוט ולא במראה מפואר מלווה בקולות וברקים; זאת כיון שהוא חש בצערם של ישראל. כלל ראשון במנהיגות- גם אם שפר עליך גורלך- אל תהיה חלילה מנותק מן העם; התבונן בו מקרוב ותחוש את מצוקתו, על מנת שבאמת תוכל להנהיג אותו אל מקום טוב יותר.

מדרש חזק נוסף מעניק למשה עוד כלל חשוב במנהיגות ראויה; כאשר הוא מבקש לדעת את שמו של אלוהים, הוא נענה כך:

"… אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "שמי אתה מבקש לידע? לפי מעשי אני נקרא! […] כשאני דן את הבריות אני נקרא 'אלהים', וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא 'צבאות', וכשאני תולה על חטאיו של אדם, אני נקרא 'אל שדי', וכשאני מרחם על עולמי, אני נקרא 'ה", שאין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר: (שמות לד, ו) "ה' ה' אל רחום וחנון". הוי, אהיה אשר אהיה, אני נקרא, לפי מעשי".

מנהיג נבחן ומוערך לא על פי דבריו ולא על פי הכותרות שהצליח להפיק בכלי התקשורת השונים. מבחן המעשה הוא שקובע את איכותה של המנהיגות. חז"ל מאירים בכתיבתם נקודה חשובה מאין כמוה ותכונה הכרחית למנהיג- אתה נבחן על פי מעשיך, על פי התמודדותך עם האתגרים המדיניים, החברתיים והערכיים, על פי קידום סוגיות חשובות הן לכלל והן למיעוטים וע"פ דאגה כנה לטובתם של אלה ששמו אותך בראשם.

אז אם אתם מכירים מישהו או מישהי נוסף/ת שמתכוונים להצטרף לחגיגה הדמוקרטית בארץ, הציעו להם לעלעל בפרשה הראשונה בחומש שמות ולשאוב ממנה קצת השראה.

שתהיה לנו שבת שלום!

טובה בירנבאום היא מרצה ומנחת בתי מדרש בנושאי יהדות-כתרבות, מנחת טקסים חילוניים ומובילה סדנאות מדרש-תיאטרון. לשעבר השליחה המרכזית של ההסתדרות הציונית בצפון אמריקה וממקימי הישיבה החילונית בינ״ה בתל אביב.

נהדר כתבת! והלוואי והיתה דרך לדאוג שמנהיגינו בהווה ולעתיד יקראו ויפנימו…

Reply