מה עניין שמיטה?

מה עניין שמיטה? 

לקחת פסק זמן ולא לחשוב 

לשבת מול הים ולא לדאוג 

לתת לראש לנוח מהפיצוצים 

לתת ללב לנוח מהלחצים 

אני יודע שזה לא הזמן 

בעצם גם אני עוד לא מוכן 

אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה 

לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה 

אולי זה רק משבר קטן וזה חולף 

אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף 

 מילים: אריק איינשטיין

לחן: שם טוב לוי

ינואר ניחת עלי במלוא עוזו. עוד לא יצאתי מהלחץ שאין לי עדיין החלטות גרנדיוזיות לקראת ״הרזולוציה של השנה החדשה״, וכבר נשאבתי חזרה לסחרחרה של החיים; עבודה, בית, משפחה, ציפיות, שאיפות ומה לא. תוכניות גדולות אף פעם לא היו הצד החזק שלי. לא יודעת מה איתכם, אבל אני, את רוב ההחלטות שקיבלתי ב-1 בינואר, כברOrange-picture-250 זנחתי ב-2 בפברואר (להירשם לג׳ים זה החלק הקל…). ואולי זה סתם השריר הדווקני שבי, שמסרב לשתף פעולה עם המוסכמה, שזה הזמן לקבל החלטות ולהכניס שינויים. מי קבע שזה הזמן? ומי בכלל אומר שמה שיש, זה לא טוב מספיק? לפעמים ההצצה על חיי מגובה עשרים אלף רגל עושה לי קצת ורטיגו. רוצה לעצור לרגע, לקחת פסק זמן ולא לחשוב. תנו לי את היום, את הרגע הזה. להנות מכל מה שיש לו להציע. רוצה לקחת נשימה עמוקה ולמלא את הריאות באוויר הנקי, הקריר של החורף. להריח את עצי ההדרים העמוסים לעייפה בפירות בשלים עד להתפקע. למתוח את הגוף שמתכווץ ומתקשה מרוב צינה. להביט בשמיים היפים, בעננים הכרסתניים, ובשקיעות הוורדרדות. להנות מהכאן ומהעכשיו, מבלי לדאוג למחר. לשים סיר מרק על האש ולהנות מהניחוחות שהוא מפיץ בכל רחבי הבית. להשאב לתוך ספר טוב, שמעורר בי מחשבה. לחבק אנשים אהובים, בשביל לתת ולא בשביל לקחת. להקשיב יותר ולדבר פחות. להיות נוכחת בחיי. אגב, נשמע לי לגמרי לא רע בתור רזולוציה…  

ובעניין פסק הזמן, זהו הרי רעיון שהיהדות החכמה שלנו, השכילה כבר מזמן להכיר בחשיבותו כשהמציאה את מושג השמיטה. כמו השבת, שחוזרת ובאה כל שבעה ימים, בכדי לאפשר לנו לשבות ממלאכה, כך בכל שבע שנים, ניתנת לאדמה שנה של מנוחה. ההפסקה הזו שניתנת לנו, כפרטים וכעם, מאפשרת לנו לעצור ממרוץ החיים והעבודה ולהתרכז בדברים אישיים, רוחניים ומהותיים יותר, בדברים שבאמת חשובים לנו בחיינו. אני תוהה מה מקומה של שנת השמיטה במציאות של חיינו-אנו? איך ניתן ליישם את העקרונות עליהם מבוססת שנת השמיטה, בכדי להפוך את השנה הזו למשמעותית עבורנו? מה דעתכם שניקח את השנה הזו, ואפילו, רק את השבת הקרובה כאתגר, כהזדמנות להתנתק מהשיגרה היומיומית? בואו ננסה לעשות תרגיל בשמיטת הרגלים ישנים ונתינת תשומת לב חדשה לדברים, לפתיחת חלון להתבוננות מחודשת בעצמינו, בסביבתנו הקרובה ובאנשים היקרים לנו. בואו ניקח מעין הפסקה קצרה שתאפשר לנו זמן איכותי ומשמעותי, והזדמנות להתקרב אל עצמינו. מי יודע איך ישפיע הדבר על ששת הימים (או השנים) שיבואו בעקבותיה?  

ובמסגרת פסק הזמן שלי, פתחתי את הדלת ויצאתי לחצר ביתי. הבטתי מסביבי בעצי ההדרים עתירי הפרי, ונזכרתי שגיסתי המרנינה המליצה לי בעקבות הכתבה של השבוע שעבר, על המתכון לכרעיים של עוף בטעמי הדרים מתוך ספר הבישול של בית השנטי. קטפתי תפוזים ולימונים מלוא הסל ומיד ניסיתי את המתכון. התקבלו נתחים שזופים, מתקתקים בדיוק במידה, וארומטיים עד מאוד. איך לא, זהו מתכון של ישראל אהרוני. 

Chicken-orangeמה צריכים?

12 כרעיים של עוף 

למשרה:

6 כפות שמן זית

1/2 כוס מיץ תפוזים סחוט טרי 

1/3 כוס מיץ לימון סחוט טרי

2 כפות קליפת לימון מגוררת

2 כפות קליפת תפוז מגוררת

2 כפות ג׳ינג׳ר טרי, קלוף וקצוץ דק

2 כפות עלי טימין טריים

1/4 כוס רוטב סויה

1/4 כוס סוכר חום

מלח, פלפל שחור גרוס

מה עושים?

מערבבים בקערה את כל מרכיבי המשרה. משרים את הכרעיים שעות אחדות בקירור כשצד העור כלפי מטה. מחממים את התנור לטמפרטורה של 200 מעלות צלזיוס (400 מעלות פרנהייט). מניחים את העוף בתבנית, כשצד העור כלפי מעלה, יוצקים לתבנחת גם את נוזלי המשרה ומכניסים לתנור לכ-40 דקות. במהלך הצלייה, מדי פעם יוצקים מהנוזלים שבתבנית על העופות. 

ואתם, איך תיראה השבת (או השנה) שלכם?

שמיטה טובה!

דלית