שאריות של החיים….

מאת דלית גבירצמן

שאריות של החיים / עידן רייכל

מה הזמן מסמן לי

זה הכל שאריות של החיים

ולחיות את הרגע

להתחיל לאסוף את השברים

אולי אצא יותר

אתחיל קצת למהר

להתחיל להסתדר

ולעשות קצת רעש

אולי מקום אחר

מקום יותר בוער

להתחיל קצת לקלקל

ולתקן עוד פעם

אני מצוננת. כבר שבועיים שאני מצוננת. אני מסתובבת עם אף אדום ותפוח שנראה כמו שאריות של תחפושת שאפילו לא לבשתי… ככה זה אצלי כשאני כבר מתכננת משהו.  Chiholi-1

לא פעם ולא פעמיים קרה לי כבר בעבר, שכאשר יצאתי מהדפוס הדחייני הרגיל של חיי ותכננתי משהו מבעוד מועד, ברגע האחרון משהו צץ והכל השתבש… נשמע לכם מוכר? סוף שבוע, אנחנו בדרכנו לסיאטל, ואני, מצוידת כהלכה ברשימת בתי הקפה והמאפיות הכי שוות בעיר. אלא ש… חוש הטעם והריח נשארו בוואלי. והנה אני, בבירת הקפה של החוף המערבי (אם לא מעבר לזה), וכל מה שאני חולמת עליו זה כוס תה חם ומהביל… 

עכשיו תבינו, יש לי פינה מאוד חמה לעיר סיאטל, בעצם יותר מפינה, בואו נגיד בלקון. מאז שצפיתי כנערה בסרט ״סינגלס״, כבר נשביתי בקיסמה של העיר הצפונית שבה מוסיקה טובה, חבר'ה צעירים ויפים, קפה טוב וחולצות פלנל הם דרך חיים. התאהבתי בה שוב בסרט הרומנטי והמקסים ״נדודי שינה בסיאטל״ שהפך מזמן לקלאסיקה. בהמשך, סדרת הטלביזיה ״האנטומיה של גריי״ עשתה לסיאטל את מה ש״האישה הטובה״ עשתה לשיקגו והסידרה ״סקס והעיר הגדולה״ עשתה לעיר ניו יורק. לפני שנים, בילינו חופשה נפלאה עם הילדים בעיר היפה הזו (ואגב, לא ירד בכלל גשם…), וכבר אז הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב. 

Chiholi-2אז הנה אני שוב כאן. מזג האוויר אביבי להפליא ושטוף שמש (מי בכלל אמר שבסיאטל כל הזמן יורד גשם?!) והעצים בפריחה מהממת. אני מגניבה מבטים אל הצעירים ההיפסטרים, ושלל הנוער שקעקועים מוקפדים ופירסינג שונים ומשונים מנקדים ומפארים את גופם, ומנסה להיזכר איפה השארתי את הג׳ינס הקרועים וחולצת הפלנל המשובצת… מהר מאוד אני מבינה שמה שתכננתי, לא עומד לקרות וצריך לשנות כיוון. יש פשוט רגעים כאלו שאתה במקום הנכון, בזמן הלא נכון, או להיפך. אני מזכירה לעצמי, שהחיים הם הרבה פעמים מה שקורה בין התוכניות שלנו, וחשוב לזרום גם (ואולי בעיקר) כשהדברים לא בדיוק מסתדרים כפי שתכננו. ואז, רגע אחרי שאני גונזת את רשימת בתי הקפה וממירה אותה ברשימת בתי המרקחת, כשאני מפנה לרגע את המבט, אני מגלה כרזות גדולות המספרות על תערוכת ציורים של דייל צ׳יהולי ועיני נדלקות. הנה משהו שאפשר לעשות אפילו עם אף סתום! לאמן המפורסם, יליד המקום, יש בהחלט מקום של כבוד בעיר הזו. יצירות הזכוכית המרהיבות והפסלים הסביבתיים המיוחדים שלו מפארים חללים ציבוריים רבים כמו בית המשפט הפדרלי, גשרים, וכמובן, מוזאונים רבים. ואפרופו שאריות, דייל איבד את עינו השמאלית בשל פציעה והפסיק לנפח זכוכית בעצמו. הוא בחר לעצב את הפסלים שלו בעוד אמנים אחרים מנפחים אותם עבורו. כידוע, זה לא מנע ממנו להיהפך לאמן ענק ומצליח, בסדר גודל בינלאומי. כמנהגי בקודש, אני רותמת את עצמי לסיור המודרך והולכת שבי אחר קולו העמוק והמהפנט של האמן שלא מפסיק לחדש, להתנסות ולהשתעשע בצבעים, צורות וטכניקות שונות. יצירותיו מפתות את העין ומגרות את המחשבה. שילוב הצבעים היפיפה ומשחקי האור השונים גורמים אפילו למונוכרומטית שכמותי להתרגש. צ׳יהולי מדבר באהבה רבה על החומר. על הקסם שבתהליך הפיכת מוצק לנוזל, ושוב בחזרה למוצק. אני לוקחת את זה, כדרכי, כשיעור על החיים. לפעמים, חשוב לדעת לשנות צורה. להמיס משהו בך כדי ליצור משהו אחר, חדש ושונה. לעתים, אפילו טוב יותר. 

 ואם נחזור רגע לעניין שלשמו נתכנסנו, מה עושים כשהתבשיל שטרחתם עליו לא צלח, אחרי הגילוי והאכזבה ששום דבר ממה שתכננתם לא עומד להתרחש, פותחים את המקרר ורואים מה שיש. מהשאריות יוצרים משהו אחר, מפתיע ובלתי מתוכנן בעליל. אצלינו בבית, קוראים לזה קוצ׳קה פוצ׳קה. זוהי מסורת עתיקת יומין, המועברת מדור לדור (תרתי משמע!), שהאיש היקר העלה, כדרכו, לדרגת אמנות. אבל מאחר ואין מתכון לקוצ׳קה פוצ׳קה, שהרי זו סתירה בהגדרה (אם לא כפירה בעיקר!), פתחתי את המקרר וראיתי שנשאר לי מפורים המון פרג. אז מה מכינים? עוגת פרג, כמובן! קלילה, אוורירית ונהדרת כמו שלא חלמתם שאפשר. המן היה מת לכזו…  מתוך הספר הנפלא ״אם לסבתא היה מיקסר״ מתכונים של פעם – באפייה של היום, בהגשתה של קרין גורן. 

Cake-1מה צריכים? 

1 כוס פרג טחון (100 גרם)

11/2 כוסות מים רותחים (360 מ״ל) 

7 ביצים מופרדות, בטמפרטורת החדר

1/2 כוס שמן (120 מ״ל)

1 כפית תמצית וניל

קליפה מגוררת מלימון אחד

21/2 כוסות קמח (350 גרם)

2 כפיות אבקת אפיה

11/2 כוסות סוכר (300 גם)

לציפוי:

1/2 מיכל שמנת מתוקה (125 מ״ל)

120 גרם שוקולד מריר

מה עושים?

בקערה מערבבים יחד פרג ומים רותחים. מניחים בצד 10 דקות לקירור חלקי (הפרג לא יספוג את כל הנוזלים וזה בסדר). מחממים תנור ל340 מעלות פרנהייט (רצוי חום עליון+תחתון, ללא טורבו או מאוורר). בקערה הכי גדולה שיש בבית טורפים יחד חלמונים, שמן, תמצית וניל, קליפת לימון מגוררת ואת תערובת הפרג הפושרת (כולל מי ההשריה). מוסיפים קמח ואבקת אפיה וטורפים במשך דקה עד שכל הגושים נעלמים. במיקסר מקציפים חלבונים במהירות בינונית-נמוכה (שלב 4-5 במיקסר מתוך 10, לא יותר) עד לקבלת קצף לבנבן ורך- זה לוקח בערך 2 דקות. מוסיפים סוכר תוך כדי הקצפה בהדרגה, כף אחר כף, כשסופרים לאט עד 10 בין הוספה להוספה. מגבירים את מהירות המיקסר למקסימום וממשיכים להקציף עוד 3 דקות אחרי הוספת כל הסוכר, עד לקבלת קצף מבריק מאוד, אוורירי ויציב (אבל עדיין קרמי). מעבירים 1/3 מהקצף לקערה עם תערובת הפרג וטורפים לאיחוד. מקפלים פנימה את יתרת הקצף לתערובת אחידה. משטחים את התערובת בתבנית לא משומנת (חשוב! אחרת העוגה תצנח בקירור). שמים את תבנית העוגה על תבנית תנור (לא רשת) ומכניסים למדף בשליש התחתון של התנור החם. אופים כשעה, עד שהעוגה תפוחה ויציבה למגע, ושיפוד הננעץ במרכז יוצר יבש לגמרי (קיסם יהיה קצר מידי). חשוב להקפיד על אפיה מלאה אחרת העוגה תקרוס במהלך הצינון. מוציאים מהתנור ומצננים (העוגה מאבדת מעט מנפחה במהלך הקירור וזה בסדר- היא אמורה לחזור לגובה בו הייתה לפני האפיה). בסיר קטן מחממים שמנת מתוקה לסף רתיחה. מסירים מהאש, מוסיפים שוקולד ומערבבים עד שהוא נמס. משחררים את העוגה בעזרת סכין מדפנות התבנית. מוזגים עליה את ציפוי השוקולד ומעבירים למקפיא ל-5 דקות, להתייצבות הציפוי. פורסים בסכין טבולה במים רותחים ומגישים. שוקעים לתוך עננת פרג עסיסית ונימוחה, מושלמת ליד קפה (או תה).

בתיאבון ושבת שלום,

דלית 

כתוב נפלא כרגיל. לא שאריות, אלא מהות החיים.
הדרך הלא צפויה תמיד יותר מענינת.
מתגעגעת.

Reply