כשהפירמידה פוגשת את העין

מאת: איתי שמי

הבחירות עצמן מאחורינו, תודה לאל, אבל בזמן האחרון הכל פוליטיקה. לא שיש כאן איזה דיון אמיתי ולא שמישהו באמת מקשיב למישהו. בד"כ רובינו יורים את האג'נדה הפוליטית שלנו, חוזרים על אותן סיסמאות ולא ממש פתוחים לשמוע דעה שונה, שלא לדבר על לשנות את דעתינו. הפעם אני רוצה ללכת הכי רחוק שאפשר מאקטואליה ומהביצה הפוליטית הישראלית ולעוף הרחק לאוסטין טקסס, שנות ה-60, סמים ופסיכודליה. בטיסה הזאת רצוי לשחרר חגורות, להשעין את המושב אחורה, מותר לעשן (הכי טוב אורגני…) ויאללה ממריאים.

בחודש מאי ייערך באוסטין, כמו בכל שנה, פסטיבל מוזיקה פסיכדלית – Austin Psych Fest

Levitation-1השנה יש ליין אפ מרשים במיוחד: הפליימינג ליפס (עליהם כבר כתבתי פעם פוסט http://jokerstotherighthereiam.blogspot.com/2014/11/blog-post.html  ) ג'יזס אנד מרי צ'יין הסקוטים שמבצעים את תקליטם המצוין משנת 85' Phsycocandy ועוד רבים וטובים. המופע המרכזי הפעם הוא איחוד לאחר 50 שנה של רוקי אריקסון ומעליות הקומה ה-13 (שם הפסטיבל השנה הוא Levitation כמחווה לשיר שכתב אריקסון). אז לפני שאתם עוזבים הכל ורצים לקנות כרטיס טיסה לאוסטין אני רוצה לספר לכם קצת על הבחור.

הסיפור של רוקי אריקסון הוא בסה"כ די עצוב, מעין טרגדיה מודרנית שנמשכת על פני יותר מיובל. מדובר באחד מחלוצי הרוק הפסיכדלי שהשפיע רבות על מוזיקאים למרות שהצלחתו המסחרית הייתה די שולית. הוא גדל באוסטין וכנער מתבגר גידל שיער, שומו שמיים, לבש ג'ינס ופרש מהלימודים חודש לפני סיום התיכון. רוקי, ילד שלי מוצלח…

אחרי ניסיון בלהקת בוסר (The Spades) הוא הקים ב-1965 עם כמה חברים את ה-13th Floor Elevators. ג'ניס ג'ופלין שקלה להצטרף ללהקה ובסוף, במקום להגיע לאוסטין, היא בחרה בסן-פרנסיסקו. איך אומרים במקומותינו – אנד דה רסט איז היסטורי…

 

כשרוקי היה בן 19 בלבד הלהקה הוציאה את תקליטה הראשון. הם פעלו בסה"כ 4 שנים והוציאו רק שיר אחד שזכה לאיזושהי הצלחה מסחרית מינורית (You're Gonna Miss Me) אבל את הקול הצווחני של אריקסון ואת האנרגיה המטורפת של הלהקה קשה לשכוח.

https://www.youtube.com/watch?v=mwU4iCnWAPU

https://www.youtube.com/watch?v=gHK9vj0VE7wRocky-Erikson

סוף שנות ה-60 העליזות/סוערות היו ימי פריחה לסמי ההזיה. טימותי לירי, הכהן הגדול של האל-אס-די, השפיע רבות על הצעירים ההיפים ובאותה תקופה מסיבות אל-אס-די וסמים אחרים היו עניין שבשגרה. בניגוד למריחואנה, אותו רדפה המשטרה בקנאות, אל-אס-די היה, לפחות לתקופה מסוימת, חוקי לחלוטין (בסטנפורד אפילו סטודנטים השתתפו בניסויים של הצבא האמריקאי בהם לקחו  LSD כי הצבא רצה לבדוק את אפשרות השימוש בו לחקירת שבויים והוצאת סודות). רוקי אריקסון וחבריו לא טמנו ידם בצלחת וחגגו במסיבות סמים. באחת ההופעות ב-1968 אריקסון החל "לשכוח" את האנגלית ועבר לדבר ג'יבריש. הוא אובחן כבעל פאראנויה סכיזופרנית ונשלח לבית חולים לחולי נפש, שם טופל באמצעות שוקים חשמליים. ב-1969 הוא גם התחיל להסתבך עם החוק. משטרת טקסס (מדינה שמרנית למדי) לא אהבה, בלשון המעטה, את הביטניקים ארוכי השיער שעשו מין חופשי ועישנו סמים.

רוקי ולהקתו היו יעד נחשק ולא פעם המשטרה ניסתה להפליל אותם ללא הצלחה. פעם אחת, בעודו נוסע על איזה כביש מהיר, אריקסון עישן ג'וינט וזרק את הבדל מהחלון. הוא לא ידע שעוקב אחריו שוטר סמוי שזינק לשיחים ומצא את העדות המרשיעה. מגוחך שאחרי צריכת כמויות אדירות של אל-אס-די ושאר "מפתחי תודעה", הוא הועמד למשפט והיה צפוי לעונש מאסר של עד 10 שנים על ג'וינט אחד עלוב (האמת שעל זריקת לכלוך דרך החלון באמת הגיע לו לחטוף איזו שטוזה מהמשטרה…) עקב היותו תפרן הוא ביקש הגנה מהסנגוריה הציבורית ועורך דינו יעץ לו לטעון לאי-שפיות. שוב חזר לבית משוגעים, ושוב שוקים חשמליים על ימין ועל שמאל.

ב-1974 כשהוא שוחרר סוף סוף, אריקסון הקים להקה בשם Bleib Alien (שיבוש המילה Bible וגם צירוף מילים שבגרמנית משמעותו משהו כמו "עזוב אותי באימאש'ך"). הצלקות מימי האישפוזים הפכו אותו למנותק יותר ויותר מהמציאות. ב-1982 הוא הכריז שחוצנים (aliens) ממאדים השתלטו עליו. הוא עצמו הפך לחוצן ולטענתו סבל מהתנכלויות מנטאליות מצד בני האנוש. חבר הציע לו להכריז על היותו חוצן באופן רשמי, מה שיגרום לכך שהחוק הבינ"ל לא יחול עליו… רוקי טען שההצהרה הנוטריונית אכן עזרה ובני האדם הפסיקו להתנכל לו.

בתקופה הבאה רוקי הפך להיות צורך ומייצר אובססיבי של דואר זבל. הוא שלח מכתבים בכמויות מסחריות לכל מיני סלבס (חלקם כבר היו מתים), גנב דואר מהשכנים ואפילו נעצר על כך. הוא שוחרר אחרי שטען שמעולם לא פתח את המכתבים, רק תלה אותם 5771886277_b76cce2152_mעל קירות ביתו. בקיצור, משוגע עם תעודות.

אני הכרתי אותו בזכות יואב קוטנר ותקליט האוסף When the Pyramid Meets the Eye

בו אומנים רבים, ידועים יותר או פחות, מבצעים גירסאות לשיריו כגון: R.E.M , ZZ Top, Jesus and Mary Chain, Julian Cope, ו- Primal Scream שגם יופיעו בפסטיבל. התקליט המאוד מגוון הזה היווה הזדמנות מצוינת לפשפש בחנויות תקליטים ולהתוודע אל המקור.

ה Foo Fighters מבצעים את Two Headed Dog:

https://www.youtube.com/watch?v=5QRBUAUYBr8

בשנת 2005 יצא סרט דוקומנטרי על האיש ופועלו בשם You're Gonna Miss me  וזכורה לי שם סצינה בה אמו, שהשגיחה עליו ו"טיפלה" בו והייתה hoarder כפייתית כך שבקושי היה אפשר לזוז בביתה מרוב ג'אנק, מנעה ממנו גישה לתרופות המטפלות בסכיזופרניה, בטענה שהרופאים חותרים תחתיו בקונספירציה זדונית.

המזל החל להאיר לרוקי פנים בשנת 2001.  אחיו הצעיר זכה בבית משפט בבקשה להוציא אותו מבית אמו ולקחת עליו חסות. רוקי החל לקבל טיפול תרופתי סדיר ולאט לאט החל להתאושש. הוא גם חזר להופיע, הגיע לפסטיבל Coachella המפורסם במדבר בדרום קליפורניה והופיע בניו-יורק ובאנגלRoky-Erickson-eyeיה. להקה חביבה בשם Okkervil River (עם גיטריסטית מדהימה) אספה חומרים שהוא יצר במהלך השנים ומעולם לא פירסם, ויצאה עם אריקסון לסיבוב הופעות. יצא לי לראות אותו במועדון ה Fillmore בסן-פרנסיסקו עם חבר. סימני הזמן ניכרו על הברנש והוא התקשה לנגן בגיטרה אבל קולו הדק והצווחני נשאר כשהיה. במהלך ההופעה שאל אותו סולן הלהקה: "נו. איך זה לחזור ולנגן במועדון בו ניגנת בשנות ה-60 עם ג'ניס ג'ופלין וג'רי גארסייה?" רוקי מילמל משהו לא מחייב, והיה ברור שכמויות הסמים, השוקים החשמליים והתרופות די מחקו לו את המוח.

אבל הנה, למרות הכל, עוד חודש ומשהו, רוקי אריקסון ומעליות הקומה ה-13 יעלו לבמה ויוכיחו לעולם שגם אחרי 50 שנה הם עדיין יכולים לתת בראש. אם ראש ממשלת ישראל מצליח לשרוד קדנציה אחר קדנציה ולהתאושש כל פעם מחדש למרות שאויבים דמיוניים ואמיתיים קמים עליו, אז למה שילד רע מאוסטין שלקח קצת יותר מדי סמי הזיה לא יוכל?

למי מהשניים תעדיפו להאזין בזמנכם החופשי? זאת כבר כבר בחירה שלכם…

נ.ב.

לאוהבי הסדרה True Detective. שיר של רוקי אריקסון ומעליות הקומה ה-13 משובץ בטריילר:

https://www.youtube.com/watch?v=WMqD8BvOKiQ