חירות בלידה: על שפרה, פועה והדולות של ימינו

מאת: נרי לייף-חומה

אין כמו חג הפסח כדי להזכר במיילדות העבריות שפרה ופועה, אשר היו מיילדות את הנשים העבריות במצריים. ולא סתם להזכר, אלא שראוי לשבחן ולהללן על כוח ההתנגדות והנחישות שהפגינו כלפי הגזירה הפרעונית: (טו)" וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה "

(טז) " וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה"

שיפרה ופועה, הנקראות כאן בפסוק 'מיילדות' היו נקראות היום 'דולות'. שלא כמו המיילדות המודרניות, לא היתה להן כל השכלה רפואית. הן טיפלו ביולדת וסעדו אותה במהלך הלידה כשהן משתמשות במרקחות ושיטות טיפול נשיות קדומות, בינהן צמחי מרפא, עיסוי ומגע, שירה ושימוש בקול, שינויי תנוחות וריקודי לידה, טבילה במקורות מים ותפילות שפועלות ממש כמו דמיון מודרך והיפנוזה. קיימים מדרשים רבים שעוסקים במוצאן של המיילדות- האם היו עבריות או מצריות, ופעמים רבות המדרש עוסק גם במשמעות שמותיהן. יש מי שפרש ששיפרה -משפרת את הגוף של התינוק ופועה – מפעמת את הנפש, כלומר בדבריה מרגיעה ומחזקת את היולדת. פירוש אחר מוצא את השורש 'שפר' בשמה של שפרה, ומפרש שהיתה בעלת מראה משופר ופנים משופרות ונאות, ואילו בשמה של פועה מצוי השורש ,'פעה', שקשור בכושר הדיבור שלה, ובתשובתה המתחכמת לפרעה כאשר קרא למיילדות לחקירה על שאינן ממיתות את הילודים

(יח) " וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: (יט)   וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ". כלומר שהנשים העבריות יולדות בטבעיות ובמהירות כמו החיות בטבע, והן יולדות בטרם תגיע אליהן המילדת – הללויה!

שפרה ופועה מקבלות בדרש יחס של גיבורות נשיות בספר שמות, שכן הן המרו את פי פרעה: "וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות, י"ז). מעמד הגיבורות ניתן להן משום שלא רק שלא המיתו את הילודים, אלא פעלו באופן אקטיבי והחיו אותם, ומכאן הכתוב "ותחיין". פרעה בעצם מבקש מהמילדות העבריות לראות ברגע הלידה, רגע צאתו של התינוק לעולם, האם זה בן או בת, ולהמית את הבנים בגניבה. כל מי שילדה בלידה פזיולוגית, ללא שימוש במשככי כאבים, יודעת שזהו רגע אקסטטי, וברגע הזה היולדת לגמרי מרוכזת בגופה פנימה, ובטשטוש חושים מוחלט היא מאבדת לרגע את האחיזה במציאות. פרעה ביקש מהמיילדות לנצל את טשטוש החושים הרגעי הזה כדי להציץ בנולד, ובמידה וזה בן ,היה עליהן לשקר לאם ולומר לה שהתינוק לא שרד את הלידה, מה שהיה שכיח בימי קדם.

מיילדות מכשפות

קריקטורה המגחיכה את המיילדות אשר לא יודעות מה הן עושות ומושכות באם כדי להוציא את התינוק

הפרשנות של שמה של פועה, ומעמד הגיבורות שלו זכו המיילדות שהגנו על הנשים העבריות וילדיהן, מצביעה לדעתי על קשר הדוק בין שפרה ופועה לבין הדולות של ימינו. הקשר אינו מתבטא רק באופן ההסמכה או באופני הטיפול. אני רואה קשר עמוק עוד יותר משום שבעשייה שלהן, גם שפרה ופועה וגם הדולות של היום, נוקטות עמדה פוליטית ומגנות על נשים מפני סמכות שמתכחשת לזכותן על גופן ועל ילדיהן. הדולות של היום אינן מגנות על היולדת מפני צוררים, אבל הן בהחלט מעצימות את היולדת ומאמנות אותה כך שתוכל ללהיות בת-חורין ובעלת זכות בחירה לפני הלידה ובמהלכה, וזו משימה לגמרי לא פשוטה. המערכת הרפואית אולי אינה צוררת, אבל היא סמכותית ורודנית, ומשתמשת בהפחדה כדי למשול בנשים בזמן הריון ולידה.

משחר ההיסטוריה נשים ילדו בחברת נשים כשהן נתמכות על ידי המעגל החברתי והמשפחתי של הנשים בחייהן ושל הדולות של הכפר. ההסטוריה של הגניקולוגיה המילדותית, שתחילתה בשנת 1860, מסמרת שיער ויש בה מאבק אלים. היא טומנת בחובה סיפור של מאבק מיגדרי בין נשים לגברים ומאבק לשליטה על גוף האישה, ואפילו צייד מכשפות. התחום נוצר בתקופה הויקטוריאנית, שבה רק לגברים היתה גישה להשכלה גבוהה ולמדע הרפואה. אבל אם תבדקו את ספרי האנטומיה של התקופה תגלו שאין שם ולו דיאגרמה אחת של האנטומיה של האישה, שכן זו אסורה לגברים. הגברים סיימו את בית הספר לרפואה מבלי לבדוק אישה הרה או להשתתף בלידה ולו פעם אחת. כדאי לזכור שללידה יש היבט סקסואלי, שכן היא מתחילה במעשה האהבה בין גבר לאישה ובמגע מיני, מה שמקשה עוד יותר על גברים לטפל ביולדות באותה התקופה. למרות כל זאת, הרופאים היו נחושים לקבל מנדט על הטיפול ביולדות, ופעלו לדחיקת המיילדות ולהעלמת מקצוע המיילדות. אפשר למצוא קריקטורות רבות מהתקופה, כמו זו שצירפתי, אשר מגחיכות את המיילדות ומציגות אותן כמכשפות פרימיטיביות המסכנות את חיי היולדת והילוד. הכנסיה הצטרפה למאבק וכך דוכא וחוסל המקצוע הנשי הקדום – המיילדת. באופן פרדוקסלי שמו של המקצוע בלעז ' OBSTETRIC GYNECHOLOGY' שאול מהמונח הלטיני 'OBSTETRIX' שפירושו 'מיילדת'.

מאז עברו למעלה ממאה שנים של גניקולוגיה, אשר במהלכן נשים השתחררו מכבליהן וקיבלו את הזכות ללמוד רפואה ולהפוך לרופאות ולמיילדות רפואיות. למרות זאת, קיימת הגמוניה גברית בגניקולוגיה, ולא בטוח שהיא מיטיבה עם הנשים. הלידה במהותה היא תהליך שמאיים על גברים. היא תהליך בלתי-צפוי ולא ניתן לשליטה. הנשים שחוות לידה נורמלית ללא התערבויות רפואיות נותנות למוח הפרימיטיבי להוביל, והן משתחררות מעכבות תרבותיות. באותו רגע הן בלתי ניתנות לריסון ולשליטה. יש גם כאב בחווית הלידה, כאב חיובי שאינו מקובל בעולם הרפואי שמשתדל לדכא כל כאב ולגאול את המטופלים ממנו. וכן, התינוק יוצא מהוגינה שלנו, שבכל יום אחר בשנה שבו את לא יולדת היא מושא לפנטזיות מיניות ואובייקט להנאה מינית, ורק כשאת יולדת היא הופכת ל'תעלת הלידה'. המערך הזה הוא מאתגר לגברים, וכדי להפוך את תהליך הלידה לפחות מאיים עבורם הם מנסים לשלוט בו ובגוף שלנו.

offensive-italian-midwife-picture

מודעת ׳מבוקשת׳ של מיילדת איטלקייה האומרת שהיא מסוכנת לציבור ומעבירה מחלות

כך קרה שהם באו עם הטבלאות שדורשות מאיתנו להתקדם ס"מ של פתיחה כל שעתיים, הציעו לנו סמי טשטוש ואחר-כך אפידורל, ושכנעו אותנו שזה כדי להקל עלינו. הם המציאו את האפיזיוטומיה, חתך החייץ הנוראי, ודאגו לחתוך כל יולדת בלידה הראשונה שלה, עד שמרדנו ואיימנו שנתבע אותם. הם מובילים 33%-40% מאיתנו כיום לניתוח קיסרי. נראה לכם שבאמת השתנה משהו בפיזיולוגיה שלנו שמונע מאיתנו ללדת בלידה וגינאלית בריאה? השליטה שלהם מושגת בעזרת הפחדה. בכל אשה מסתתר פחד קמאי ממיתה בלידה, כי אמותינו הקדומות אכן מתו בלידות, וכמובן שאנחנו מפחדות לאבד תינוק בלידה. לכן כל-כך קל להם לגרות את הפחד ולשלוט בנו. הם מפנים כל יולדת שלישית לזרוז לידה כי לדעתם זה מסוכן לעבור את תהליך הלידה המשוער. אבל בגלל זה התאריך רק משוער, לא? הם אומרים לנו שאם לא נשכב על הגב הם לא יוכלו לילד בביטחה, אבל לנו נוח ונכון יותר ללדת בכריעה או על ארבע, ולהשתמש בכוח הכבידה. הם אומרים לנו שבלי עירוי אנחנו מסכנות את עצמינו ואת התינוק – אבל זה לא נכון, אנחנו יכולות לשתות. הם אוסרים עלינו לאכול במהלך הלידה, אבל זה מחליש וחסר הגיון מלבד ההגיון הרפואי שרואה בלידה מצב חירום והכנה לקיסרי. הם גורמים לנו להאמין שלולא הם, היינו עדיין מתות בלידה ומאבדות תינוקות באחוזים גבוהים. גם זה לא נכון – אנחנו לא מתות בזכות המצאות מדעיות כמו אנטיביוטיקה, סניטציה, גלולות לתכנון משפחה ועירוי דם, ותודות לשיפור בתנאי המחיה והתזונה שלנו. אין כל קשר בין אלו לבין הגניקולוגיה המיילדותית. וכיום המאבק נסוב סביב הזכות ללדת בלידה וגינאלית לאחר ניתוח קיסרי (VBAC). עשור של מאמץ נשי -פוליטי לנתץ את המיתוס "פעם קיסרי, תמיד קיסרי" מתקרב לסיומו בהכרעה של ארגון הגניקולוגים האמריקאי (ACOG) שסוף סוף קבע שיש לאפשר לכל יולדת לנסות לידה וגינאלית גם אם ילדה בקיסרי בעבר. (ולמרות ההוראה, רוב הרופאים עדיין מפחידים את היולדות עם הסיכוי הקלוש לקרע ברחם, סיכוי שהוא קטן בהרבה מהסיכוי שלה להיפגע בתאונת דרכים בדרך לקליניקה או בחזרה, ובכל זאת הם לא יתחילו להתרוצץ בביקורי בית, נכון?)

birth

המערכת הרפואית לעתים משתמשת בהפחדה כדי למשול בנשים בזמן ההריון והלידה. צילום: Anna Riley

חלק גדול מהתמיכה והחינוך ללידה שאני מציעה מחוייב למה שנקרא "טיפול המבוסס על עובדות",  (Evidence-Based Care). הפחדה נשענת על מיתוסים, בעוד חינוך והעצמה נשענים על עובדות. הדולה מגיעה לבית היולדת ומאפשרת ליולדת לשהות שהיה ארוכה בבית, ומכאן שהיא משחזרת משהו מן החוויה הקדומה הביתית בחברת נשים. התמיכה שמציעה הדולה מזוהה עם המודל המיילדותי שהוא הוליסטי, מכיר באינטואיציה, מכבד את הקצב של הגוף ואת נפש היולדת, ובבסיסו הוא מלא אמונה ביכולת המדהימה הרק-נשית להרות, לברוא וללדת.

באיחולים לחג חירות בהריון ובלידה,

נרי לייף-חומה,

דולה, מאמנת לידה, מדריכת הכנה ללידה, מדריכת קורס דולות.

www.BirthCoachMethod.com

ליבי, נוראה היא השפה התוקפנית בה השתמשת

  • אפריל 1, 2015 at 11:42 am
    Permalink

    אוי, ברצינות? את באמת חושבת שהרפואה המיילדותית מבוססת אך ורק על רצונם של הגברים לשלוט על נשים ולהכניען? ולצורך מטרה עלונה זו הם ממציאים שיטות עינויים, לדעתך, שלדעתך חסרות כל בסיס עובדתי. כמובן בניגוד לדעתך המבוססת על עובדות אובייקטיביות לחלוטין.
    כגניקולוגית מומחית אני יכולה להסכים שישנה נטייה להתערבות יתר. הרבה ממנה נובע מ'רפואה מתגוננת', כלומר מחשש מתביעות משפטיות. אבל הקשקוש הפסאודו-פמיניסטי? נורא שאת באמת מאמינה בזה.

  • מרץ 31, 2015 at 9:42 pm
    Permalink

    יפה כתבת על זכותה של האשה לטיפול ראוי ובחירה בלידה. שפרה ופועה היו מיילדות. לא דולות, לא רופאות, לא חברות ולא שכנות. הן היו מיילדות, ועשו את מלאכתן נאמנה.