לזכרו של תולי גבירצמן: מילים שלא תאמרנה לעולם

מאת: דלית גבירצמן

Tuli0002

שוב מחפשת את המילים

מחפשת מילים של אמת.

וכל מה שאני מוצאת,

אלו מילים שלא תאמרנה לעולם.

כשאתה מצטרף אל משפחת השכול,

הכאב מיד פוצע.

הוא מקיף אותך

כמו טבעת של אש

והוא ניצת מעיני כל האנשים

שאתה כל כך אוהב.

כל אחד מהם נושא עימו זיכרוןTuli0003

מיום האובדן הנורא ההוא

וגעגוע שאין לו סוף.

ואני שוב מחפשת את המילים,

מחפשת מילים של נחמה

אך מוצאת רק מילים,

שלא תאמרנה לעולם.

השכול הוא פצע מדמם שלעולם לא מגליד.

בכל שנה הוא נפער מחדש

וכאילו לא חלף, ולו יום אחד.

ואילו הפנים האהובים, קופאים בזמן

ונותרים לנצח

צעירים.

תולי, לו רק היית יודע עד כמה כולם מתגעגעים אליך.

חלפו כבר למעלה משלושה עשורים,

ונדמה שתחושת אובדנך רק הולכת וגוברתTuli0001

והזמן לא מקהה את הכאב.

פסיפס דמותך מתעתע בין חלום למציאות

ולא פעם, אני שוגה בדמיונות

איך היית נראה לו היית.

איך היינו אנחנו נראים.

אך בכל פעם אתה שב וחומק ממני

ומבטך, ברק עיניך הירקרק

החיוך, הקסם האישי והכריזמה

נעלמים לבלי שוב.

אני פוסעת במכתש הכאב שנותר מאחוריך

ומכירה כבר את השבילים החרוכים

שהותרת בלב כל אוהביך.

לו היית כאן-

הייתי רוצה שתדע שגם אני בינהם.

תובל (תולי) גבירצמן נולד בחדרה, למשפחה ותיקה בעיר. כשהיה ילד, ישב על שפת הים ואחז בידו אשכול ענבים. ילדה קטנה חיזרה אחריו וביקשה עינב אחד, וכשלא רצה לתת לה, הלכה והותירה אותו עצוב ובודד. כך נולד השיר ״טוליק ורינה״. עם סיום לימודיו התיכוניים, התגייס לצבא ועל פי בקשתו הוצב בחיל השריון. לאחר שעבר בהצלחה קורסים שונים סיים קורס מ״פים, והיה על הטנק הראשון שנכנס ללבנון במלחמת ״שלום הגליל״. שבועיים לפני שחרורו, הוארך שירותו ב-3 חודשים. לאחר שפלוגתו עברה את כל המסלול הקשה של המלחמה, והצטיינה ביום הקרב הקשה עם הסורים, נפל תולי כאשר נחלץ לסייע לפצועים מנגמ״ש שנפגע. תולי הורה לחייליו לחזור לטנקים, ואילו הוא רץ לעבר הנגמ״ש הבוער. תוך כדי פעולה זו נפגע תולי פגיעה ישירה ונהרג. הוא היה בן 23 במותו. יהי זכרו ברוך.

הרוג מלכות. בזכותו ציווה לנו חיים. קדוש.
מחכים למשיח, לזכות לראות אותו בין שאר הקדושים והגיבורים .
הי"ד.

Reply