פרשת שלח: האם הוצאת דיבת הארץ הינה נתינת תחמושת בידי אוייבנו?

מאת: טובה בירנבאום

חטא המרגלים הוא אולי האירוע הטראומטי ביותר מכלל האירועים שחוו אבותינו במדבר. אני מבקשת היום להעז ולהציב סימן שאלה על המילה "חטא". במה בעצם חטאו המרגלים והעם? ומדוע קיבלו עונש כה כבד- לסוב על עקביהם ולנוע במדבר 40 שנה עד שדור יוצאי מצריים ייעלם מן העולם. יכול להיות שהגיע הזמן להתבונן אחרת על כל הסיפור?

על סף הכניסה לארץ נשלחים 12 מרגלים ע"י משה "לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן" ולחזור ולדווח:

"- הָאָרֶץ- מַה הִיא?

– וְאֶת הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ- הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה? הַמְעַט הוּא אִם רָב?

– וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא ישֵׁב בָּהּ- הֲטוֹבָה הִיא אִם רָעָה?

– וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה- הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים?

– וּמָה הָאָרֶץ- הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה? הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן?"

במילים מודרניות- לאסוף מודיעין; לסרוק את הטריטוריה אליה הם עומדים לחדור, ולחזור עם מידע שיסייע להם להתכונן למתקפה בצורה הטובה ביותר. נכון, אבל לא בדיוק- הם אמורים גם לבחון את איכותה של הארץ- האם היא פורייה ודשנה או חלילה מאכזבת ודלת משאבים. ומה על ההבטחה האלוהית החוזרת ונשנית בתורה- "אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (ויקרא כ)?

iStock_000063091265_Large

יתכן, אם כך, שהחטא הוא עצם שליחת המרגלים- מעשה המצביע על קטנות אמונה באלוהים ובהבטחתו. אבל הנחה זו אינה מתיישבת עם העובדה הברורה העולה מתוך הטקסט, שאלוהים בכבודו ובעצמו מצווה את משה על שליחת המרגלים: "וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". זאת  אומרת, אלוהים, שהבטיח עוד לאברהם להוציא את העם ממצריים ולהביאו לארץ זבת חלב ודבש, הוא זה שיוזם את שליחת המרגלים ואיסוף המידע. מדוע?

אולי מתוך הבנת מטרת שליחות המרגלים נגלה אף מהו החטא הנורא שחטאו הם והעם?

אפשרות הגיונית, ולמעשה, די מתבקשת היא שאלוהים מבקש בכך להעלות את המורל של העם ולהגביר את המוטיבציה לקראת כיבוש הארץ.  אם יידעו איזו ארץ נפלאה מחכה להם בסוף המלחמה- תגבר ההתלהבות והמסירות במהלך מסכת הכיבושים של שבעת עממי כנען. זאת אומרת, לא הייתה זו משימת מודיעין אלא משימה להעלאת המורל. לא מידע היה עליהם להביא מביקורם בארץ, כי אם משב רוח של ביטחון, דוגמאות מרשימות מפירות הארץ ודיווחים מרגיעים על קלות הכיבוש שלה.

האם חטאם של המרגלים, אם כך, היה אי הבנה של המשימה? האם טעותם הייתה בכך שבתמימותם הם פירשו את הוראות משה- "וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ מַה הִיא… הֲטוֹבָה הִיא אִם רָעָה", כפשוטן?

חז"ל, למשל, מייחסים רוע מושלם לדברי המרגלים עם חזרתם מהשליחות:

"…וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ, וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ:

בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ.

אֶפֶס, כִּי עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד.

וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם.

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן…

לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ! …

אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא!

וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ- אַנְשֵׁי מִדּוֹת.

8005989518_c550ff3b38_k

וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים, וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם!".

אם נצא מנקודת הנחה כי המרגלים אינם משקרים, אלא מתארים כפי שנתבקשו את אשר ראו, ומדווחים, מתוך אחריות ועמידה במשימה, את התרשמותם והערכתם, עדין לא ברור מהו חטאם אם לא תמימות ואי קריאה בין השורות את מהותה האמיתית של המשימה. אנו יודעים בוודאות כי לא שיקרו ולא הביאו עובדות לא נכונות; זאת כיון שיהושע בין נון וכלב בן יפונה, שני מרגלים מתוך השנֵים-עשר שלא חטאו, אינם סותרים את דברי עֳשֶֹרֶת חבריהם; הם מהסים אותם מלהמשיך בדיווחם, אך אינם שוללים אותו, אלא פותחים בדברי חיזוק ואמונה:

"עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ! …

הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ- טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד!

 אִם-חָפֵץ בָּנוּ יְהֹוָה- וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִיא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

אַךְ בַּיהוָֹה אַל- תִּמְרֹדוּ!

וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָֹה אִתָּנוּ.

אַל תִּירָאֻם!"

ה"רעל" שמביאים יהושע וכלב על מנת להחדיר ביטחון בלב העם ולרומם את רוחו על אף התיאורים המפחידים של חבריהם, מצביע על כך שהשניים הבינו את מהותה האמיתית של המשימה, ומבצעים אותה בצייתנות. הם אכן מתוגמלים על כך לאחר מכן, כאשר הם היחידים מתוך שנים עשר המרגלים ומכלל דור מצריים שזכו להיכנס לארץ. יתכן מאוד שבתוכם פנימה גם הם חשים כעלה נידף מול ענקי הארץ; אך לתפיסתם, מנהיג אחראי דואג קודם כל למורל ולתחושת הביטחון ורק לאחר מכן לעובדות.

כנראה שכך גם תופסים מנהיגינו את תפקידם: הניחו לעובדות, אל תתנו למצב הקשה להכריע אתכם, לא פיזית ולא מנטלית. הדגישו את הטוב, היפה והמוסרי וביטחו בזכותנו על הארץ שתיישר עבורנו את כל המהמורות. לכן, הפצת סרטונים החושפים בפני העולם כיצד חיים במדינת היהודים אלו שאינם יהודים, יצירות אומנות המבטאות שאלות מוסריות מתבקשות, כתבות תחקיר שמוציאות את דיבתנו בפני העולם כולו- זהו חטא אמוני וטעות אסטרטגית גם יחד. במקום זאת, הַראו לעולם את הפירות היפים של הארץ שלנו, כפי שהביאו איתם המרגלים: "וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים"– דַברו על היי-טק ועל מצעדי גאווה ולא על מחסומים וצבא; דברו על זוכי פרס נובל, על חופי תל אביב ולא על בריחת מוחות או פליטים. אל תדברו על שחיתות, דברו על עגבניות  שֵרי; אל תדברו על כפייה דתית, דברו על עומרי כספי ודייוויד בלאט. כי כל מילה, גם אם היא אמת, תרפה את ידינו ותיתן כוח בידי אויבנו.

והנה, הטיעון שבסופו של דבר משכנע את אלוהים שלא להרוג את העם כולו באבחה- היה הטיעון ההסברתי:

"וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר:

מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהֹוָה לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם- וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר".

הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס מביא כאן מחשבה נועזת וחשובה: "אפשר להבין את המרגלים", הוא כותב, "אפשר להבין את התמרדות הטהורים. הם שאלו את עצמם: מה זכותנו על הארץ הזאת? מה יתרוננו המוסרי על תושבי הארץ?" (תשע קריאות תלמודיות, עמ' 77). מילים אלו, שנכתבו בשנות ה60 של המאה הקודמת, לא זקוקות להסבר נוסף. אך מעניין שגם הוא חש שהמרגלים חוו בתוכם קונפליקט מוסרי-אסטרטגי.

המרגלים נענשו כי סיפרו את האמת; כך גם יותר ויותר אנשי תקשורת, אומנים ופעילים חברתיים, נענשים על כך שכְּמו המרגלים, מעלו בתפקידם הלא כתוב לכבס בחוץ אך ורק את הכביסה הנכונה.

ואולי לכך התכוון הדרשן כשכתב:

"בוא וראה כמה גדול כוחו של לשון הרע ממרגלים:

ומה מרגלים, שהוציאו שם רע על עצים ואבנים- כך,

מוציא שם רע על חברו- על אחת כמה וכמה!" (ילקוט שמעוני, ויקרא יד).

כן, לפעמים החשש מהוצאת דיבה על אדמה מעוור את עיננו ונדמה לנו חמור יותר מאשר הוצאת דיבה על בשר ודם.

שבת שלום!

טובה ב. טורחת להכניס את הדעות האישיות שלה לגבי פוליטיקה וענייני בטחון לתוך דרשות התורה שלה. המוקד של הדרש שלה אינו התוכן בתורה אלא איך זה יכול לשמש כבד שעליו ניתן לצייר תמונה של הפוליטיקה השמאלנית שלה. כל עוד פרשנות התורה בעיקר משמש כמאמר המערכת פוליטי, כדאי לסירוגין את המציגים. אתם יכולים לכלול פרשנים אחרים מן המרכז ומן הימין

Reply