המדריך לקניית מזון בעמק הסיליקון

מאת: יעל דרור

כאשר עוברים לגור בוואלי, ולפעמים גם לאחר שנים של מגורים כאן, מופתעים לגלות שהמזונות והקניות כאן בסופרמרקטים, עשויים להיות כל כך שונים ממה שאנו רגילים. תוויות המזון, תאריכי התפוגה, גודל האריזות כל אלה הם רק חלק מההבדלים. אז בואו ונעשה קצת סדר בבלאגן:

David McKelvey

Photo by David McKelvey

משחקי מחבואים בין מדפי הסופרמרקט- האם קורה לכם שכאשר אתם סוף סוף מוצאים מוצר מזון שאוהבים, מתכננים בביקור הבא לרכוש אותו, וכשאתם מגיעים לחנות וניגשים לאותו מדף בדיוק בו הוא היה בפעם הקודמת, אתם להפתעתכם מגלים שהוא כבר לא שם?! זה הזמן לא להתעצבן אלא להבין, שלפי השיטה האמריקאית, החנויות מקפידות לשנות את המיקום של
המזונות במדפים כל הזמן! כן, זו בהחלט המדיניות המוצהרת שלהן, והן עושות זאת באדיקות רבה כדי שיהיה לכם פחות נוח למצוא את מה שאתם רגיל לקנות. איפה ההיגיון? המטרה שלהם היא שתשהו יותר זמן אצלם בסופר, מתוך ההנחה הבסיסית שאז יש סיכוי שתקנו יותר דברים. כלומר,  בזמן החיפוש אתם תסתובבו יותר בחנות, ואז גבוהים הסיכויים שגם תרכשו יותר דברים שתתקלו בהם תוך כדי. יש סופרים שבהם השינויים יחסית קטנים, אך יש מקומות כמו למשל Costco, ששם מחלקות שלמות משנות את מיקומן. במקרה כזה מומלץ לשאול את העובדים במקום כדי לא לבזבז זמן יקר על חיפושים.

הגודל כן קובע– המארזים של המזונות כאן יכולים להיות עצומים בגודלם, אך במחירים נמוכים. זה מאד מפתה, אך שוכחים שזה גם דוחף אותנו לאכול יותר מבלי לשים לב.

כך למשל, גודלם של בקבוקי החלב. בארץ, היינו רגילים לרכוש קרטונים של ליטר או מקסימום 2 ליטר למשפחה, וכאן, הגודל הכי פופולרי וה"משתלם" הוא בגלונים. עם הזמן, זה נראה לנו מאד טבעי שזו הכמות שאמורים לקנות עבור המשפחה. על הגודל של מארזי החטיפים המלוחים אין מה לדבר והתחביב האהוב של "נשנוש מול הטלויזה" עלול להסתכם בכמות אדירה של קלוריות אם לא נשים לב לגודל האריזה שאנו קונים (ומתי צריך להפסיק…). כן, לפעמים אריזה יותר קטנה, תהיה הרבה יוwww.bluewaikiki.comתר חכמה מבחינה בריאותית, גם אם נשלם עליה מעט יותר במחיר, בהשוואה לאריזה הגדולה.

צבע בקבוקי החלב– אם כבר הזכרתי את מוצרי החלב, אחד הדברים שיכול מאד לבלבל בהתחלה הוא ההתניה שיש לנו מישראל לגבי הצבעים של מארגזי החלב לפני אחוזי השומן. מהארץ אנו רגילים שצבע כחול הוא חלב 3%, וצבע אדום מעיד על חלב דל שומן. בארה"ב, לעומת זאת, המצב הוא שונה במרבית המקרים. כאן, החלב המלא יהיה בצבעי אדום (4-5% שומן) ולעומתו החלב מופחת השומן (2%) יהיה בצבע כחול. במרבית המקרים מוצרי חלב ללא שומן (FAT FREE), יהיו בצבעי תכלת או ורוד. בגלל שאנו רגילים לצבעי החלב מהארץ, זה עלול להיות מאד מבלבל בהתחלה. לכן, חשוב לשים לב וללמוד את הסימונים והצבעים החדשים הנהוגים בארה"ב כדי שנוכל לבחור ביתר קלות את מה שאנו מעוניינים לרכוש.

תאריך תפוגה בעוד שנה (!!!)-תאריך התפוגה של מרבית המזונות, ובמיוחד מוצרי החלב, הוא לתקופה מאד ארוכה, העשויה להגיע לחודשים ואף שנים. בהתחלה לא האמנתי שהלחם יכול להישאר "טרי" כל כך הרבה זמן מחוץ למקרר, אבל מבחן המציאות מראה אחרת. כל ההרגלים של הקפאת הלחם מיד לאחר הקניה נתקלו במבט לא ברור של הסביבה שאומר "בשביל מה?!". גם לגבי מוצרי החלב, המאפים, התבשילים המוכנים ושאר מוצרי מזון שקונים בסופרקט, כל תאריכי התפוגה רחוקים מאד ומאפשרים צריכה למשך תקופה ארוכה. הבעיה האמיתית היא עם כל החומרים המשמרים שמאפשרים כאלו חיי מדף ארוכים… הגענו למצב בו אחד המדדים לטיב הלחם או הגבינה הוא: "אם גדל עליו עובש לאחר תקופה, סימון שזה מזון בריא…"

לא מוצאים "גבינה לבנה למריחה"– גבינה לבנה היא אחד המאכלים כי בסיסיים שאנו מכירים בתפריט היומי הישראלי. הfage 2percent plain yogurtמגוון שלה גדול מאד גם מבחינת הטעמים וגם מבחינת אחוזי השומן והמרקמים. בארה"ב סגנון המוצר הזה לא מוכר בכלל. יש כאן גבינת שמנת או שמנתdaisy חמוצה שאותן אפשר למצוא בטווחי אחוזי שומן גבוהים מאד (30-40%), או בטווח אחוזי שומן "מופחתים"  (Light) שעדין עלולים להיות מאד גבוהים בהשוואה למה שאנו רגילים (20-9%). עם זאת, ליוגורט כאן יש בדרך כלל מרקם של גבינה לבנה… אז זה הפיתרון. אחד המוצרים שמזכיר את הכי הרבה את הטעם והמרקם של הגבינה הלבנה, הוא יוגורט FAGE  שמגיע באחוזי שומן של 0%,2%,5%. נכון, זו לא בדיוק הגבינה הלבנה 5% של תנובה  או שטראוס, אבל זה בהחלט הכי קרוב שמצאתי ועם קצת תוספת תיבול של בצל, זיתים או תבלינים זה מרגיש ממש כמו ה"גבינה עם הבית". עוד גבינה שמאוד מזכירה את הטעם והמרקם של הגבינה הלבנה בארץ היא Daisy שגם מגיעה בגרסה light (8.5% שומן) וגם מומלצת מאוד לאפייה.

"מסע קניות" לפחות 3-4 מקומות!– אחד הדברים הראשונים שהסבירו לי כאשר עברתי לוואלי היה ש"לא ניתן לרכז את כל הקניות במקום אחד, חייבים להתרוצץ בין מספר חניות". אני כמובן חשבתי לעצמי "אני בטח אצליח, מה הבעיה?!", ואז הגעתי לוואלי והמציאות כאן באמת שונה ממה שאנו רגילים בישראל. את הירקות הטריים שרוצים לקנות לפי משקל ולא David Prasadבמחיר מופקע ליחידה, קונים במכולות המקסיקניות, מוצרי מזון בסיסים קונים ב-TRADER JOE'S, SAFEWAY, SPROUTS, LUCKY ועוד, ואת הקניות הגדולות לבית של חומרי ניקוי, שקיות אשפה וכו' עושים בקניה חודשית גדולה ב-COSTCO  או WALMART. כמובן שתמיד עוד משהו יהיה חסר וצריך לקפוץ ל-CVS או ל-TARGET  לצורך השלמות. אה, וגם אם רוצים מוצרים מיוחדים עם "תווית בריאות" חייבם להצטייד בכמה פריטים מה- .WHOLE FOODS MARKET כן, ממש לא פשוט ודורש הרבה זמן ותכנון שבועי נכון כדי להצליח לאסוף את כל הדברים הנחוצים לבית.

"ההתמכרות" לקניות Online אחד הדברים המיוחדים שצריך להתרגל אליהם, הוא שיש תחושה שהחיים בסיליקון וואלי מביאים אותך לקדמת הטכנולוגיה והנוחות הבסיסית. תחום ההזמנות Online הוא אחד הדברים שאפשר להתמכר אליהם בקלות. יש תחושה שהחברות הגדלות ממש "מתחרות" כאן על ה"זכות" לשרות אתנו ולאפשר לנו הזמנות נוחות, פשוטות וגם לא יקרות בזמן שיא של 1-2 ימים מרגע ההזמנה ולפעמים אפילו באותו יום. הבולטים הם Amazon ו-Google Express וכמובן יש חברות נוספות שמציעות את שרותיהן, והקלות שבה זה נעשה חוסכת הרבה זמן ואנרגיות של הסתובבות בין כל כך הרבה חנויות. במציאות עמוסה ולחוצה של החיים כאן בסיליקון וואלי, כאשר גם הקניות בסופרמרקט דורשות הרבה הסתובבויות בין מספר מקומות, הנוחות של ההזמנה Online היא כנראה חלק מחוקי המשחק. מצד שני זה ממכר והילדים גדלים לתוך מציאות שהכל זמין, מהיר ומגיע אליך עד הביתה תוך זמן קצר. האם זה טוב או רע? כנראה שכמו תמיד זו שאלה של מידה.

  • *הכותבת הינה דיאטנית קלינית ובעלת תואר שני בפיזיולוגיה, יועצת לשינויי הרגלי אכילה והתאמתם לספורט ולבריאות.