פרשת בראשית: האם באמת ניתן להתחיל מבראשית?

מאת: טובה בירנבאום

לפני 20 שנה, כשבכיכרות צעקו "רבין רוצח", הייתי תלמידת תיכון. ילדה טובה מאולפנא אשכנזית-ימנית, שחברותיה הצטרפו להפגנות, אבל היא העדיפה לוותר עליהן; בבית דווקא לימדו אותי שמה שקורה הוא אסון, והאסון אכן קרה.

רצח רבין שינה אותי. הידיעה על האסון הגיעה כשהייתי בקבר רחל עם החברות (י"א בחשוון הוא יום פטירתה של רחל אימנו על פי המסורת), והמחזה שריסק את עולמי היה מעגלי הרוקדים הספונטניים שנוצרו, והאחד שצעק בשמחה: "מחר תהייה לוויה גדולה!".rabin

באותו הערב, ובימים שלאחריו, אני חשבתי שהעולם נגמר; באולפנא דיברו על כך שרצח ראש ממשלה הוא אסור אבל אפשר להבין את הרוצח, ואני, שעד אז שתקתי, התחלתי לדבר. יותר נכון לצעוק. הפסקתי להתבונן מבחוץ והתחלתי לשאול שאלות, העזתי לראשונה לפקפק בדברי המורות והרבנים ופניתי אל מקורות המידע בעצמי. הזדעזעתי מן המנהיגים, שכולנו כ"כ כיבדנו, שלא כבשו את פניהם בקרקע בבושה, ומכך שאֵלה מהם שכן היכו על חטא- חששו לחייהם.

מדרש מפורסם על הפרשה שלנו מתריע ומזהיר אותנו שלא לשאול שאלות קשות ולא לחשוב יותר מידי: "רַבִּי יוֹנָה בְּשַם ר' לֵוִי אָמַר: לָמַה נִבְרַא הַעוֹלָם בְּבּ'? [הכוונה למילה "בראשית"–ט.ב] אֵלָא, מַה בּ' זֶה סַתּוּם מִכֹּל צְדָדַיו וּפַתּוּחַ מִלְפַנַיו- כָּךְ אֵין לְךָ רְשוּת לוֹמַר מָה לְמָטַה מַה לְמָעְלַה, מָה לְפַנִים מַה לְאַחוֹר, אַלָא מִיוֹם שֵנִבְרָא הַעוֹלָם וּלְהַבָּא (בראשית רבה).

האות ב' סגורה הן באחוריה, הן בחלקה העליון ואף בזה התחתון. אין להתבונן אחורה- לשאול מה היה ומדוע, מה גרם למציאות שלנו היום להיות כפי שהיא, מי עיצב אותה כך ומדוע; אסור אף להתבונן מעלה, בסמכות, ולשאול עליה או אותה מה משמעות המדיניות שהיא מכתיבה, מה מניע את פעילותה ומיהם המרוויחים העיקריים ממנה; ואף אין להתבונן באלה אשר נמצאים בתחתית החברה, אלה שמדיניות המנהיגים מתעמרת בהם ורומסת את זכויותיהם, אלא יש להתבונן אך ורק קדימה; לקבל הוראות מלמעלה ללא פקפוק, ולצעוד כך, כאשר המבט מופנה אך ורק ישר, מבלי לפזול לצדדים.

כשיש טרור מפסיקים לשאול שאלות. עוסקים בלעשות. בלמנוע. לא מסתכלים אחורה בשאלה כיצד הגענו לכאן, וגם לא מקשים יותר מידי על המנהיגים, כיון שהם עסוקים וטרודים בשמירה על חיינו. זוהי כמובן מטרתם של הקיצוניים משני הצדדים: לגרום למבט להיות ממוקד בהישרדות של הכאן והעכשיו, להגיע הביתה בשלום גם היום, ושהשאלות והמחשבות בנוגע לפרספקטיבה, אופק מדיני, משא ומתן והידברות ייראו כמעט בלתי נתפסות. במציאות הבלתי נסבלת הזו בהחלט הגיוני להיות צמוד לנשק האישי ולהשאיר את המושג "דו קיום" בגדר פנטזיה להזויים בלבד.

השבוע אנו קוראים על בריאת העולם. מסכת יומא בתלמוד מציעה ש"מציון נברא העולם" (נד,ב), ורש"י ממהר לחזק בתיאור מקסים: "ציון נבראה תחילה, וסביבה נדבקו רגבים רגבים עד סוף העולם מכל צד". אותם אנשים רעים שמשתמשים בציון, בהר הבית, כדי להסיט את שני העמים זה כנגד זה, אינם רוצים שנחשוב על בריאה מחודשת; לְדִידַם, ירושלים שממנה אולי נברא העולם, היא מושא למלחמה וכלי לליבוי שנאה. ירושלים שלי לא נבראה כשהיא "סתומה מכל צדדיה", כפי שמכוון המדרש בבראשית רבה, כאשר היא חוסמת את דרכינו בפני שאילת שאלות ומחשבה על מציאות אחרת, אלא היא פתוחה ומזמינה אותנו לשאול, לדרוש תשובות, ובעיקר לברוא את המציאות שבה אנחנו מעוניינים.

מאז שרצחו לי את ראש הממשלה ואת האמון במי שאומר מה נכון, אני מאמינה שיש דרך אחרת, שאותה אף אחד לא יראה לי ואף אחד לא יסלול בפני. עלי לגלות אותה ולגלול אותה יחד עם אנשים נוספים שלא מפחדים לשאול, וגם לא חוששים מלחלום על מציאות אחרת.

שתהיה שבת של שלום!